לימוד 15 משנה יד

הוא היה אומר: אם אין אני לי, מי לי?! וכשאני לעצמי, מה אני?! ואם לא עכשיו, אימתי?!;

הלימוד לע"נ נאוה בת צבי וסנדרה 🕯️

בשנת 1859 התמנה המלבי"ם לרבה של בוקרשט. הדרשות שלו משכו רבים, הוא היה גאון בתורה ובעל השכלה רחבה ואהוב מאוד בקהילתו. מנהיגותו היתה סמכותנית, הוא בדק את השוחטים, את תכניות הלימודים בתלמודי התורה והיה קנאי לשמירת המסורת. הוא פעל נגד הקמת בתי ספר ברוח חדשה, עם תכניות רחבות בלימודי חול, ונגד הקמת בית כנסת רפורמי. השלטונות הרומניים טיפחו באותם ימים חינוך ממלכתי ליהודים, והטו אוזן להשמצות שיריבי המלבי"ם טפלו עליו. הוא עמד בסכנת כניסה לכלא, ובסופו של דבר ניצל בזכות התערבות של השר משה מונטיפיורי, אבל נאסר עליו לדרוש בבית הכנסת הגדול למשך תקופה ארוכה. 

באותה התקופה כתב שניאור זק"ש, יהודי משכיל, מאמר הגנה על המלבי"ם (שהתפרסם בעיתון "הלבנון" בתאריך 31.3.1865), בו ביקש להראות את השכלתו הרחבה. הוא כתב עליו: "כי חכו יבין גם ספר ולשון אשכנז והגות לבו תבונות משוררי ומליצי העם הזה וחקקי לב החוקר המרומם קאנט..." 

ובאמת, המלבי"ם מצטט בפירושו לתורה (ויקרא יח, יט) את הצו הקטגורי של קאנט: "כבר בארו הפילוסופים שהחק הראשי שהוא שורש לחכמת המדות. הוא שירצה שכל מה שיעשה יהיה חק כולל". לאמור- הדרך למדוד אם מעשה הוא מוסרי, הוא לצאת מתוך נקודת המבט הסובייקטיבית הצרה, לצאת מה"אני" למבט אובייקטיבי. שינוי נקודת המבט מספיק בשביל לתת תמונה מוסרית שלמה יותר. גם במשניות אבות נתקלנו בדרישה הזו: "והוי דן את כל האדם לכף זכות". שיפוטיות שלילית מהירה היא דוגמא מצוינת לסובייקטיביות. כמו שאתה הייתה רוצה שיקחו בחשבון את האפשרות של מניעים טהורים, וצדדים לא ידועים- תעשה כך לגבי אחרים.

אבל יש בכך חסרון. אדם קרוב אצל עצמו ופועל מתוך דחפים אישיים, אגואיסטיים. גם לנקודת המבט האובייקטיבית לכאורה, אנחנו מגיעים מתוך האני. זה כמובן לא סתם ולא במקרה. אדם צריך לפעול מתוך העצמיות שלו: אם אין אני לי מי לי. בסופו של דבר אדם אחראי לעצמו, וצריך לדאוג לעצמו, לפרנסה גשמית ורוחנית. 

ההקשר שבו המלבי"ם מביא את הדברים של קאנט, הוא הכלל הגדול: "ואהבת לרעך כמוך". ושם הוא מסביר שהאהבה העצמית קודמת וגדולה מאהבת הרע. ר' עקיבא אמר שזה כלל גדול, בגלל שהוא מגיע מתוך מבט רחב וגדול, הצו הקטגורי. המלבי"ם ממשיך ומביא את דברי בן עזאי שחלק על ר' עקיבא, וטען שיש כלל גדול יותר: "זה ספר תולדות אדם". מבאר המלבי"ם: וכולם נבראו בצלם אלקים להשלים הצלם ודמות העליון שכולל כל נפשות בני אדם כולם שכולם כאיש אחד וכגוף אחד המורכב מאיברים שונים. מתוך- אם אין אני לי מי לי, מתוך האחריות שיש לי על התחום הפרטי והאישי שלי, מגיעים ל- וכשאני לעצמי מה אני, אני חלק מדמות האדם בעולם הזה, ופועל יחד עם עם ישראל כולו והאנושות כולה להשלמת קומת האדם. 

ר' חיים מוולוז'ין לא השאיר את זה בתחום המוסר ודמות האדם. הוא מחזיר אותנו לנושא של מסכת אבות- תורה שבעל פה. תורה שמבוססת על מדרגת האדם, על השותפות שלו עם ה' ביצירת התורה. צד אחד זו המעלה הגדולה של כל יחיד, כל אות בתורה, אם אין אני לי מי לי, והצד השני של זה קשור למה שאמרנו על תפיסת השלום של הלל, כל יחיד אינו אלא אות, התורה השלימה היא תורתם של כל ישראל על דעותיהם השונות, וכשאני לעצמי מה אני. 

הדילמות הללו, שני הקטבים שמושכים כל אחד לכיוון שונה עלולים לגרום לריפיון. ולכן הלל מסיים: ואם לא עכשיו אימתי. קדימה לעבודה. לעבודת השלמת קומת האדם האישית והכללית, להשלמת האות הפרטית בתורה וספר התורה השלם של כל ישראל.