לימוד 17 משנה טז

רבן גמליאל אומר: עשה לך רב, והסתלק מן הספק, ואל תרבה לעשר אומדות: 

הלימוד לע"נ נאוה בת צבי וסנדרה 🕯️

המשנה משנה כיוון. המסכת פתחה במשה קיבל תורה מסיני. המשיכה עם אנטיגנוס שקיבל משמעון הצדיק, יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קיבלו. הפתיחה לכל החכמים היא שהם קיבלו מקודמיהם. רבן גמליאל משובץ אחרי הלל ושמאי, אבל לא כתוב שהוא קיבל מהם. שינוי נוסף הוא שכבר אין כאן זוג, אלא חכם אחד, ושינוי משמעותי נוסף, שמתחילה כאן שושלת של אב ובנו. רבן גמליאל הוא בנו של הלל, וכל הממשיכים במשניות הבאות הם המשך השושלת הזו. בפרק ב מתחילים מ"רבי אומר" הוא רבי יהודה הנשיא, ואחריו- "רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא". אחרי שמסיימים ללמוד את מימרותיו, משנה ח בפרק ב חוזרת לקבלה וחוזרת גם להלל ושמאי: "רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ומשמאי". 

חוקרי המשנה טוענים (ואפשר למצוא לטענה הזו הדים בדברי המפרשים המסורתיים) שבקובץ המשניות המקורי רבן יוחנן בן זכאי היה צמוד להלל ושמאי. עריכה מאוחרת יותר גזרה בין הלל ושמאי לריב"ז והכניסה את שושלת בני הלל. 

שושלת בני הלל מעוררת תשומת לב בעוד נקודה. משנתנו מביאה את דברי ר' גמליאל בן הלל, אחריו במשנה הבאה נלמד את דברי "שמעון בנו", כלומר בנו של רבן גמליאל, ואחריו, במשנה האחרונה בפרק- "רבן שמעון בן גמליאל". העובדה שיש כאן שמעון אחרי שמעון, לא בצורה של "הוא היה אומר", אלא בפתיחה מלאה. ועוד, שהראשון נקרא "שמעון בנו" והשני מכונה בצורה אחרת: "רבן שמעון בן גמליאל", מעוררת את החשד שהם לא אותו חכם. ואם כן, חסרה כאן חוליה, בנו של "שמעון בנו" ואביו של "רבן שמעון בן גמליאל" שנקרא: "גמליאל" חסר כאן. 

ובאמת את רבן גמליאל של משנתינו מזהים כ"רבן גמליאל הזקן", ואילו את רבן גמליאל החסר, אביו של רבן שמעון בן גמליאל מהמשנה האחרונה, מזהים כ"רבן גמליאל דיבנה". למה הוא לא מופיע כאן בשושלת?

המהר"ל מפראג, בפירוש שלו: "דרך חיים" מסביר שריב"ז שקיבל מהלל ומשמאי הנהיג במקביל לרבן גמליאל דיבנה, ואי אפשר ששני מלכים ישמשו בכתר אחד, אי אפשר שיהיו שתי חוליות מקבילות בשושלת מסירת התורה, ולכן היה צריך לבחור את אחד מהם ולוותר על השני. נראה לי שאפשר להבין את דברי המהר"ל טוב יותר בעזרת סיפור מפורסם ממסכת ברכות. בבית המדרש ביבנה התעוררה מחלוקת גדולה, האם תפילת ערבית רשות או חובה. רבן גמליאל סבר שתפילת ערבית חובה, ור' יהושע שחלק עליו פחד להשמיע את עמדתו. רבן גמליאל גילה, בעזרת תלמיד שבא לשאול אותו, שר' יהושע חולק עליו, וביקש ממנו לעמוד בכל משך הדיון בבית המדרש, על מנת לבזותו. חכמי יבנה לא עברו על כך בשתיקה, הם החליטו להעביר את רבן גמליאל מהנשיאות ומינו במקומו את ר' אלעזר בן עזריה. באותו יום נפסקה ההלכה בספיקות רבים שהיו תלויים ועומדים ולא הוכרעועד אז, באותו יום נשנתה מסכת עדויות, ובאותו יום התחילה למעשה עריכת המשנה. בסופו של דבר החזירו את רבן גמליאל לנשיאות יחד עם ר' אלעזר בן עזריה, אבל ההתפתחות המשמעותית ביצירת המשנה והתורה שבעל פה, התרחשה דווקא בזמן שהזיזו את רבן גמליאל דיבנה הצידה. 

מסכת אבות עוסקת במסירת התורה. מסיני, דרך אנשי כנסת הגדולה, הזוגות השונים והנשיאים. כרוצה לומר: כל מה שכתוב במשנה, מקורו בסיני. הרשב"ץ בפירושו מגן אבות עומד על כך ששושלת בני הלל מחולקת בין שני פרקים. פרק ראשון עוצר אחרי רבן שמעון בן גמליאל, ופרק שני מתחיל ברבי יהודה הנשיא עורך המשנה. כך נוצרת הקבלה בין משה רבינו שפותח את הפרק הראשון, ובין רבי יהודה הנשיא שפותח את הפרק השני. 

יש עוד הרבה מה להאריך בעניין, אבל בבמה קצרה זו נסתפק בכך שהארנו קצת את סיבת העדרותו של רבן גמליאל דיבנה משושלת המסירה, ובכך שטענתנו, לפיה מסכת אבות היא סוג של מבוא והקדמה למשנה, מקבלת חיזוק מהכיוונים הללו.