לימוד 17 משנה טז

רבן גמליאל אומר: עשה לך רב, והסתלק מן הספק, ואל תרבה לעשר אומדות: 

הלימוד לע"נ נאוה בת צבי וסנדרה 🕯️

הלב שלנו עם אחינו כל בית ישראל בכל מקום שהם, אלו שנפגעו, אלו שחרדים, אלו שקשה להם. המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה השתא בעגלא ובזמן קריב...

רבן גמליאל מבקש מאיתנו להתרחק מן הספק, ואולי לפני שננסה להבין למה, כדאי שננסה להבין את מעמדו הבסיסי של הספק בהלכה. 

כלל ידוע הוא במצוות ואיסורים מן התורה: "ספקא דאורייתא לחומרא". הראשונים חולקים מה מקורו של הכלל הזה. הרשב"א טוען שהתורה היא שאסרה עלינו את הספקות. ואילו הרמב"ם אומר שלדעתו התורה אסרה רק את הדברים שאסורים ודאי, אבל כל הספקות מותרים מן התורה, ורק חכמים הם שאסרו את הספק. 

מפרשים מקשים על הרמב"ם. התורה ציוותה להביא קרבן על עבירה שאדם עבר בספק. אם למשל אדם לא היה בטוח לגבי חתיכת בשר מסוימת, אם היא נבלה או כשרה, והוא אכל אותה בכל זאת, הוא צריך להביא קרבן "אשם תלוי". לשיטתך, הרמב"ם, אם אדם היה בא לשאול אותנו- האם לפי התורה מותר או אסור לאכול את החתיכה הזו? היינו עונים לו: מותר לך. התורה אסרה רק חתיכה שהיא נבלה באופן ודאי, התורה לא אסרה ספק נבלה. אותו אדם מתיישב לאכול, מסיים את הארוחה, ואז מיד אומרים לו: אתה חייב קרבן. איך זה יתכן?

האחרונים הסבירו את הרמב"ם בצורה מורכבת יותר. אנחנו מתייחסים למצוות ה' בשני רבדים, שאפשר להבחין בהם דרך השאלה: למה לקיים מצוות? התשובה הראשונה, הבסיסית והכוללת היא: כי ה' ציווה. אנחנו עונים את התשובה הזו בלי להתבונן בכלל בתוכן של המצווה. זה לא משנה, ה' הוא הא-לקים שלנו, אנחנו עבדיו ומחויבים למלא את מצוותיו, נקודה. זה הרובד הראשון. אחרי ה"נעשה" בא ה"נשמע". לכל מצווה יש רובד נוסף, של תוכן שקשור לאותו מעשה. בלשון האחרונים זה נקרא שיש חילוק בין ה"גברא" ל"חפצא". גברא בארמית אדם, אנחנו מבחינים בין רובד האדם המצווה, שחייב לציית לדבר ה' ללא קשר לתוכן של המצווה, לבין רובד האובייקט שעליו חלה המצווה, ה"חפצא" של המצווה או העבירה. 

כאשר הרמב"ם אומר שכל הספקות מותרים מן התורה, כוונתו שהתורה לא ציוותה אותנו לא לאכול במצב שבו אנחנו מסופקים אם זו עבירה או לא. מדובר כאן על הציווי שפונה לאדם, על רובד ה"גברא" שבמצווה. זה לא משפיע על המציאות, יתכן ויש כאן בשר נבילה, "חפצא" של עבירה. אדם שאכל נבילה במצב כזה, הוא לא עבר על דבר ה', אבל הוא אכל מאכל אסור באכילה. 

***

רבן גמליאל אומר: עשה לך רב, והסתלק מן הספק. מסביר ברטנורא- אלו שני חלקים של אותו עניין. אתה לא בטוח מה ההלכה, כדאי לך שיהיה לך רב, כך תתרחק מן הספק ולא תעבור על איסורים. 

אני רוצה להציע שמדובר על שתי הוראות שונות. עשה לך רב שיפסוק את ההלכה. בנוסף- קח אתה אחריות והסתלק מן הספק. לפי ההסבר של האחרונים בשיטת הרמב"ם בספק, יוצא שיש דברים אסורים, יש דברים מותרים, ויש דברים שהם מוגדרים כספק. הם לא אסורים ולא מותרים. התורה לא אסרה, אלא הטילה את האחריות על התוצאה על האדם. במצבים של שעת הדחק זה מצוין, אפשר להשען על האפשרות הזו. אבל מצד שני, בזמנים אחרים, כדאי להסתלק מן הספק ולא להסתמך עליו, גם במקום שהתורה לא אסרה אותו באופן ישיר. 

דיברנו כבר כמה פעמים על כך שהתורה שבעל פה קוראת לאדם להיות שותף, להכנס לבית המדרש. רבן גמליאל מוסיף ללמד אותנו שזה לא רק ברמת הלימוד, אלא גם ברמת המעשה, התורה השאירה מקומות שאין בהם הוראה ישירה, מקומות שבהם האחריות עוברת לאדם הפרטי.