לימוד 4 משנה ג

אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס.

ויהי מורא שמים עליכם:

הלימוד לע"נ נאוה בת צבי וסנדרה

ככה זו כן תשובה. 

כשאין לנו מה לענות, אנחנו אומרים: "ככה". כשגננות או מורים שומעים את התשובה הזו, הם חוזרים על הקלישאה: ככה זו לא תשובה. בעיני זה לא נכון, ככה זו תשובה טובה מאוד, הטובה ביותר שישנה. 

הדברים של אנטיגנוס מעוררים קושי. הוא לא אומר מה התכלית לשמה יש לעבוד את ה'. הוא אומר: אל תהיו כעבדים המשמשין על מנת לקבל פרס. אלא הוו כמו אלו, שלא משמשין על מנת לקבל פרס. אז לשם מה כן? ולמה אתה לא מסביר? ואם יש תכלית נכונה שעבורה צריך לעבוד את ה', למה אתה צריך לשלול את האפשרות הלא נכונה. למה לא פשוט לומר את הדרך הנכונה בעיניך?

פרופסור ישעיהו לייבוביץ' הסביר את המושג "ערך". כשמדברים על מעשה טוב, ואתה שואל- למה הוא טוב? אתה מקבל תשובה ברמה מסוימת. אם תוסיף ותשאל- למה? תקבל תשובה עמוקה יותר. ושוב- למה? ושוב תעמיק. בסופו של דבר תגיע לנקודה בה אי אפשר להמשיך. אין "סיבה" שהופכת את הטוב לכזה, הוא טוב כי זה מה שהוא. בנקודה הזו תדע שהגעת ל"ערך". ערך, אמר לייבוביץ', זה משהו שממנו נגזרים הסברים לשאלה למה מעשים טובים הם טובים, ולא להיפך. לערך עצמו אין הסבר. 

זה ככה לא רק בעולם של מוסר וערכים. גם במציאות הפיזית זה ככה. אנחנו רגילים לחשוב שהטבע הוא דבר הגיוני ולכל דבר יש סיבה. זה נכון, בגלל שיש חוקים, אבל גם כאן אפשר להתקדם עם השאלה "למה" עד גבול מסוים. בספר "קיצור תולדות הזמן" סטיבן הוקינג מנסה להגיע לאבני הבניין היסודיות ביותר של המציאות. החוקים שהם הסבר לתופעות, ולהם עצמם אין הסבר.

"ככה זו לא תשובה"? כאשר זו התחמקות ממישהו שאתה צריך לתת לו דין וחשבון, זו אכן לא תשובה מתקבלת. אבל במקומות העמוקים ביותר, ומול השאלות הגדולות ביותר, ככה זו התשובה האמיתית והכנה ביותר שאפשר לתת.

שתי המשניות הראשונות במסכת אבות עוסקות בבסיס שעליו הכל עומד. משנה א לימדה אותנו מה הבסיס של התורה: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה". משנה ב לימדה אותנו שהתורה היא אחד משלושה עמודים שעליו עומד העולם כולו, יחד עם העבודה וגמילות החסדים. 

אנטיגנוס איש סוכו מודע לבסיס הזה, ושלאורו יש הגיון בעבודת ה' לשם קיום העולם, לשם "פרס". הוא מתחיל בשלילה דווקא משום שיש הגיון בדרך הזו, והיא לא מופרכת. אלא שעל גבי הבסיס הזה הוא רוצה לבנות קומה גבוהה יותר, שבה האדם נוגע בתכלית האמיתית והעמוקה. זו תכלית שקשה להגדיר אותה, משום שהיא רואה בעבודת ה' עצמה ערך, תכלית, והיא לא נזקקת לשום דבר מחוץ לדברים עצמם בשביל להצדיק את עבודת ה'. כשאנטיגנוס אומר בצורה שלילית- הוו כעבדים המשמשין *שלא* על מנת לקבל פרס, הוא בעצם אומר- לא צריך לחפש את המשמעות בשום מקום אחר, הדבר עצמו, עבודת ה', היא דבר יקר, ערך בפני עצמו.