
Sign up to save your podcasts
Or
מסכת אבות פרק א משנה ה
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר: יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה.
באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו.
מכאן אמרו חכמים: כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנום:
הלימוד לע"נ נאוה בת צבי וסנדרה
שני החכמים, יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, מבקשים לבנות את התורה על אדני הבית. אבל בעוד שיוסי בן יועזר שם את הדגש על בית של תורה, בית שמתלכלך מאבק תלמידי החכמים, יוסי בן יוחנן מבקש להרחיב את הבית, שיהיה בית של חסד.
המהלך של יוסי בן יועזר ביחס לתורה הוא כמו המהלך של יוסי בן יוחנן ביחס לחסד. לא מספיק לעשות חסד, וגם לא מספיק להיות אישיות גומלת חסדים, אלא להפוך את הבית כולו, מרחב החיים שבו נולדים וגדלים ילדים, לכזה שכולו חסד. בית של חסד הוא גם בית של תורה, משום שהתורה היא תורת חסד. תחילתה גמילות חסדים, וסופה גמילות חסדים, ולכן גם בשבועות, יום מתן תורה, אנחנו קוראים את מגילת רות, מגילת החסד.
בסיום הדברים שלו, יוסי בן יוחנן אומר הוראה שמעוררת קושי: "אל תרבה שיחה עם האשה". וביותר מעוררים קושי הדברים שמדייקים חכמים מדבריו- "באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו".
הביטוי הזה של "מיעוט שיחה" מופיע גם בפרק "קניין תורה", הפרק השישי של מסכת אבות, וגם שם בהקשר שלילי, נאמר שם שאחד מהדברים שמביאים לקנין תורה הוא מיעוט שיחה. שמעתי פעם מהראשון לציון, הרב יצחק יוסף, בשם אחד המפרשים קריאה הפוכה, חיובית לביטוי הזה. לאמור: בשביל קנין תורה צריך מיעוט שיחה, לא להתנזר מדיבור חולין לחלוטין. אתה צריך להכיר את החבר שלך בבית המדרש, לדרוש בשלומו, ולא להמנע מזה לחלוטין.
אני מבקש להציע לקרוא ככה גם את דברי יוסי בן יוחנן במשנתנו. אל תרבה, ובמשתמע- להמנע מלהתנזר לגמרי, שיהיה לפחות מיעוט שיחה בין בני זוג. נכון, זה אפולוגטי, וגם מאולץ במידה לא מבוטלת. אבל אני חושב שההקשר מכוון לשם, אני רוצה להסביר את דבריי.
אבל אני חייב להקדים להצעה שלי משהו. מרבותיי למדתי לא להנהן בראש סתם. אם יש לי אמון בחז"ל, אם יש לי אמון בכך שדברי התורה שלהם הם אמת עמוקה, אי אפשר להסביר הסברים דחוקים ושטחיים. כשמשהו מעורר קושי- צריך להעלות אותו, וכשהוא מעורר קושי גדול- עוד יותר חשוב להציף אותו ולא להחביא אותו. גם אם לא נמצא את התשובה, זה השלב הבסיסי ביותר בברית האמון שלנו באמיתותה של תורתנו, ועדיף להשאר בקושיא חזקה מאשר לסיים בתירוצים דחוקים.
דברי יוסי בן יוחנן מעוררים אי נוחות, אבל צריך לשים לב להקשר שלהם. יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן דיברו על החשיבות של הבית. ביתו זו אשתו, הקשר של בני הזוג הוא הבית. שני החכמים הללו מבקשים שהאדנים שעליהם עומד הבית יהיו אדנים של תורה וגמילות חסדים, והציפיה שלהם שהדיבור יהיה דיבור ערכי, של בניית הבית על האדנים האלה. אבל למרות שזהו הגובה שעליו הם מצפים מאיתנו לבנות את הבית, אנחנו בני אדם. אי אפשר רק ככה, אי אפשר להיות כל הזמן בפסגה. החיבור בין בני זוג חייב להיות גם חיבור של שיחות חולין סתמיות, יש להן ערך ואסור לוותר עליהן. לכן הם אומרים: "אל תרבה שיחה עם האשה". תקיימו שיחות כאלה, אבל שזה לא יהיה הכל, לא לשקוע בכך, לדעת לבנות על גבי קומת שיחת החולין את הקומה הגבוהה יותר, של בית שכולו תורה וחסד.
מסכת אבות פרק א משנה ה
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר: יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה.
באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו.
מכאן אמרו חכמים: כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנום:
הלימוד לע"נ נאוה בת צבי וסנדרה
שני החכמים, יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, מבקשים לבנות את התורה על אדני הבית. אבל בעוד שיוסי בן יועזר שם את הדגש על בית של תורה, בית שמתלכלך מאבק תלמידי החכמים, יוסי בן יוחנן מבקש להרחיב את הבית, שיהיה בית של חסד.
המהלך של יוסי בן יועזר ביחס לתורה הוא כמו המהלך של יוסי בן יוחנן ביחס לחסד. לא מספיק לעשות חסד, וגם לא מספיק להיות אישיות גומלת חסדים, אלא להפוך את הבית כולו, מרחב החיים שבו נולדים וגדלים ילדים, לכזה שכולו חסד. בית של חסד הוא גם בית של תורה, משום שהתורה היא תורת חסד. תחילתה גמילות חסדים, וסופה גמילות חסדים, ולכן גם בשבועות, יום מתן תורה, אנחנו קוראים את מגילת רות, מגילת החסד.
בסיום הדברים שלו, יוסי בן יוחנן אומר הוראה שמעוררת קושי: "אל תרבה שיחה עם האשה". וביותר מעוררים קושי הדברים שמדייקים חכמים מדבריו- "באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו".
הביטוי הזה של "מיעוט שיחה" מופיע גם בפרק "קניין תורה", הפרק השישי של מסכת אבות, וגם שם בהקשר שלילי, נאמר שם שאחד מהדברים שמביאים לקנין תורה הוא מיעוט שיחה. שמעתי פעם מהראשון לציון, הרב יצחק יוסף, בשם אחד המפרשים קריאה הפוכה, חיובית לביטוי הזה. לאמור: בשביל קנין תורה צריך מיעוט שיחה, לא להתנזר מדיבור חולין לחלוטין. אתה צריך להכיר את החבר שלך בבית המדרש, לדרוש בשלומו, ולא להמנע מזה לחלוטין.
אני מבקש להציע לקרוא ככה גם את דברי יוסי בן יוחנן במשנתנו. אל תרבה, ובמשתמע- להמנע מלהתנזר לגמרי, שיהיה לפחות מיעוט שיחה בין בני זוג. נכון, זה אפולוגטי, וגם מאולץ במידה לא מבוטלת. אבל אני חושב שההקשר מכוון לשם, אני רוצה להסביר את דבריי.
אבל אני חייב להקדים להצעה שלי משהו. מרבותיי למדתי לא להנהן בראש סתם. אם יש לי אמון בחז"ל, אם יש לי אמון בכך שדברי התורה שלהם הם אמת עמוקה, אי אפשר להסביר הסברים דחוקים ושטחיים. כשמשהו מעורר קושי- צריך להעלות אותו, וכשהוא מעורר קושי גדול- עוד יותר חשוב להציף אותו ולא להחביא אותו. גם אם לא נמצא את התשובה, זה השלב הבסיסי ביותר בברית האמון שלנו באמיתותה של תורתנו, ועדיף להשאר בקושיא חזקה מאשר לסיים בתירוצים דחוקים.
דברי יוסי בן יוחנן מעוררים אי נוחות, אבל צריך לשים לב להקשר שלהם. יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן דיברו על החשיבות של הבית. ביתו זו אשתו, הקשר של בני הזוג הוא הבית. שני החכמים הללו מבקשים שהאדנים שעליהם עומד הבית יהיו אדנים של תורה וגמילות חסדים, והציפיה שלהם שהדיבור יהיה דיבור ערכי, של בניית הבית על האדנים האלה. אבל למרות שזהו הגובה שעליו הם מצפים מאיתנו לבנות את הבית, אנחנו בני אדם. אי אפשר רק ככה, אי אפשר להיות כל הזמן בפסגה. החיבור בין בני זוג חייב להיות גם חיבור של שיחות חולין סתמיות, יש להן ערך ואסור לוותר עליהן. לכן הם אומרים: "אל תרבה שיחה עם האשה". תקיימו שיחות כאלה, אבל שזה לא יהיה הכל, לא לשקוע בכך, לדעת לבנות על גבי קומת שיחת החולין את הקומה הגבוהה יותר, של בית שכולו תורה וחסד.
162 Listeners
43 Listeners
189 Listeners
644 Listeners
2,841 Listeners
299 Listeners
51 Listeners
13 Listeners
0 Listeners
1 Listeners