לימוד 10

הלימוד לעילוי נשמת אלעד בן נפתלי ופנינה 🕯️

משנה ח

העשירים מביאים בכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב, והעניים מביאין אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה, והסלים והבכורים ניתנין לכהנים: 

בסוף המשנה נאמר שהסלים ניתנים לכהנים יחד עם הביכורים. המשנה, לפני כן, מתייחסת לשני סוגי סלים- של עשירים ושל עניים, והגמרא מבארת שהסוף של המשנה נאמר דווקא ביחס לסלים של העניים. כלומר- העניים, שהיו מביאים סלי נצרים של ערבה קלופה, היו מביאים לכהנים גם את הביכורים וגם את הסלים. ואילו העשירים, שהיו מביאים סלים מכסף וזהב, היו נותנים לכהנים את הביכורים, הכהן היה מרוקן את הפירות לכלי אחר ששייך לו, ומחזיר את הסל היוקרתי לבעליו. 

מניין ההבדל בין סלי העניים לסלי העשירים?

מצאנו לכך שני הסברים: בתוספות יום טוב כתב שהמתנה של העניים היתה מועטת, ולכן הם הוסיפו גם את הסל. ר' חיים קנייבסקי ב"דרך אמונה" הסביר שאם הסל פשוט, אין לו חשיבות עצמית, והוא בטל לביכורים. אבל אם הסל יקר, ושווה אפילו יותר מהפירות שבתוכו, הוא לא בטל אליהם והבעלים יכולים לקחת אותו חזרה. 

לוגית ההסבר הזה מסתדר, אבל אז בא התוספות יום טוב וזועק את השאלה הבאה: מה קרה ששכחנו להזהר בכבודם של העניים? איך הגענו למצב שבו אנחנו מחלקים בצורה כל כך בולטת בין הדרך של העניים לקיים את המצווה לבין העשירים? חכמים ידעו לתקן תקנות כדי למנוע בושה. התוספות יום טוב מביא לכך שני תקדימים: המשנה במסכת נידה אומרת שצריך לטבול כלים שהיו מונחים על אשה נידה בשעת יציאת נשמה, ובית שמאי שם אומרים שכדי שנשים לא יתביישו תיקנו שיהיו טובלים את הכלים שעל כל הנשים. ודוגמא נוספת דומה עוד יותר למשנתנו, מהמשנה במסכת מועד קטן. המשנה אומרת שאת סעודת ההבראה לאבלים לא היו מגישים בסלים יוקרתיים, אלא אך ורק בסלי נצרים פשוטים ביותר. למה? מסביר ברטנורא: כדי שעניים שמביאים סעודת הבראה לא יתביישו, תיקנו שכולם יביאו בסלים פשוטים. אז כבר תיקנו תקנה שקשורה לסוג הסלים, לא יכלו ליישם את אותו עקרון גם כאן? 

התוספות יום טוב הלך למשניות רחוקות במסכת נדה ובמסכת מועד קטן, ולא שם לב שאך במשנה הקודמת למדנו על תקנה שעשו כדי לא לבייש אנשים- "התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע". ומשנה אחר כך מגיעים לסלים, ויש הבדל כל כך בולט בין עניים לעשירים. ולא זו בלבד, הגמרא אומרת באירוניה: "בתר עניא אזלא עניותא", העניות הולכת אחרי העניים. דווקא לעניים לוקחים את הסלים, ולעשירים משאירים אותם. איך זה יתכן?

שמעתי פעם מר' אשר וייס עקרון אמיתי ויפה מאוד. הוא דיבר על העקרון של "כבוד הבריות". התורה נזהרה כל כך בכבוד הבריות, במקרים מסוימים איסורי דרבנן נדחים ובלבד שאדם לא יתבייש. אבל יש מצוות או עניינים בתורה, שברור שהסיפור הוא התבזות, במקומות כאלה, אי אפשר להפעיל את הכלל "גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה". בעונש של עובד עבודה זרה נאמר שצריך להוציא אותו אל שעריך, ויד כל העם צריכה להיות בו. איך מבזים אותו ככה? הרי גדול כבוד הבריות! עקרונית זה נכון, אבל כאן ודאי שהקב"ה התכוון שהוא יתבזה ולכן ברור שזה מה שעושים. צריך להבין למה, אבל ברור שזו כוונת התורה. 

נראה שכך גם כאן. אנחנו בדרך כלל לא רוצים שעניים יתביישו, ופעמים רבות משתדלים לא להבליט את העושר בקיום המצוות ובעמידה לפני ה', אבל כאשר מדובר בביכורים, כל העניין הוא לבוא מתוך עושר ושפע, ולכן מי שיש לו- אדרבה, תביא כסף וזהב, תדגיש את העושר שה' נתן לך. ומי שאין לו- צריך להתאמץ להוסיף את הסל למתנה, כדי שיהיה בו איזשהו שפע למרות העוני. כי זה בדיוק העניין כאן "ועתה הנה הבאתי מראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'", יש לי שפע ועושר ואני זוכה להודות עליו. ולכן למרות שיכולת הקריאה בתורה לא צריכה להיות מודגשת, ואפשר לתקן בזה תקנה שלא תבייש את מי שאינו יודע, אין זה נכון לגבי העושר והיופי של מתנת הביכורים. 

פרשת מקרא ביכורים מספרת על יציאת מצרים, וחכמים השתמשו בה כבסיס להגדה של פסח. חכמים גם למדו מהנפת הסל, ובמקומה תיקנו את מצוות ארבע כוסות ואת כוס היין שעליה קוראים את ההגדה. זה מסביר את ההדגשה ששמו חכמים על העניים בליל הסדר ("ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב"), שצריכים להתאמץ יותר מאשר במצוות אחרות להשיג יין ("ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי"). עניינו של ליל הסדר הוא הודאה על יציאת מצרים ועל השפע הגדול שבזזכותה, ולכן, בדומה לביכורים, גם עניים צריכים להתנהג בדרך של חירות ושפע.