הלימוד לעילוי נשמת אלעד בן נפתלי ופנינה 🕯️

משנה ד

החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית, אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס עד שמגיע לעזרה. הגיע לעזרה, ודברו הלוים בשיר: "ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי" (תהלים ל): 

במשנה הקודמת הבאנו את דברי הירושלמי מהפסוק: "ולקח הכהן הטנא מידיך", ממנו לומדים על החובה לשאת את הביכורים על הכתף ולא באמצעות עוזרים.

אחד ממפרשי המשנה הראשונים, ר' יצחק בן מלכי-צדק (מכונה: ריבמ"ץ), מבאר אחרת את דברי הירושלמי ואת התפקיד של הפסוק. כך הוא כותב בדיבור המתחיל "הגיע לעזרה": פי' כן היא מתני' הגיע לעזרה ולקח הכהן הטנא מידך ודיברו הלוים בשיר. 

המילים שלו סתומות, קצרות מאוד. המפרשים מסבירים שהוא מתכוון שהירושלמי מגיה את המשנה ומתקן אותה. במשנה חסרה חוליה מאוד משמעותית של העברת הסל לכהן. כך היה צריך להיות כתוב לפי התיקון של הירושלמי:

הגיע לעזרה, ולקח הכהן הטנא מידך, ודיברו הלויים בשיר. 

לפי הפירוש הזה יוצא שהדבר הראשון שעושים כאשר מגיעים לעזרה הוא להעביר את הסל לכהן, ואחר כך הלויים שרים, שירת הלויים מלווה ומרוממת את מסירת הביכורים לכהן, את סיום התהליך. 

מהפירוש הזה, שהוא דרכו של הריבמ"ץ בהבנת דברי הירושלמי, יוצא שהמשנה שלנו לא מדויקת ודורשת הגהה. התיקון הזה מעורר סקרנות- מה הבעיה להשאיר את המשנה כמו שהיא? מה בדיוק צריך לתקן כאן? השאלות הללו חשובות, משום שהמשנה כתובה לא על פי ההגהה הזו, וכדאי להבין: איזה קושי מעוררת המשנה?

בלימוד הקודם עמדנו על הנקודה המשמעותית במשנה- מסירת הסל מהידיים של מי שהביא את הביכורים, לידיים של הכהן. זה רגע השיא, זו האחרית שאנחנו כל הזמן מדברים עליה, וזו הסיבה שחכמים דורשים מאגריפס המלך לקחת את הסל על כתפו, ולא באמצעות עוזרים. התהלוכה נכנסת לעזרה, ואז הלויים פוצחים בשיר. מתבונן הריבמ"ץ במשנה, ושואל: רגע, העיקר חסר! דרשתם מאגריפס לקחת את הסל בידיים, התחלתם לשיר, ודילגתם על השלב החשוב שבו אגריפס נותן את הסל לכהן! בעקבות ההגהה הדברים מתיישבים יותר. לצד הדרישה להחזיק את הסל בידיים, מופיע גם השלב החשוב של נתינת הביכורים לכהן- בידיים, ואת השלב הזה, שהוא רגע השיא בתהליך של הביכורים, מלווה שירת הלויים. 

כל זה טוב ויפה אם מקבלים את ההגהה. אבל חלק ממפרשי הירושלמי לא הבינו שיש כאן הגהה. גם לפי הריבמ"ץ, שהירושלמי מגיה את המשנה, הירושלמי מביא מיד גישה אחרת: "אית תניי תנא מיחלף", כלומר- זה נכון לפי שיטת תנאים אחת, אולם לפי שיטת תנאים אחרת, השיר לא מלווה את נתינת הסל לכהן, אלא את... את מה בעצם? מה ההצדקה לפצוח בשיר ברגע הזה? 

נראה שהעניין הוא עצם הכניסה לעזרה. 

המשניות לאורך הפרק מרוממות מאוד את התנועה של הביכורים, ושל מביאיהם, ממקומם למקום המקדש. בעצם קיומה הייחודי של התהלוכה, בשיר שהיה מלווה כל שלב של התקדמות, ובמשנתנו- בעצירה רגע לפני שמגיעים אל *המקום*, ובשיר שמלווה את השיא. שיא שפסוקי מקרא ביכורים מדברים עליו: "ויביאנו אל *המקום* הזה, ויתן לנו את הארץ הזאת. ההגעה מהמקום של כל שבט ומשפחה ממקומם בארץ אל המקום הזה, היא זו שנותנת משמעות לארץ ישראל. בלשון חכמים שעמדנו עליה בפתיחה: "בשכר ביאתנו אל המקום הזה נתן לנו את הארץ הזאת". ולכן למרות שמתבקש כאן תיקון, לפיו הדבר הראשון שצריך לעשות בעזרה הוא להביא את הביכורים לייעדם- ליד הכהן, ישנה שיטת תנאים שלא מקבלת את התיקון הזה. שמבקשת רגע לעצור, ולרומם את רגע הכניסה "אל המקום הזה", זאת ללא קשר למסירה לידי הכהן. והרגע הזה דורש שאפילו אגריפס המלך ישא את הסל על כתפו, ואת הרגע הזה מלווה שירה מיוחדת: "ארוממך ה' כי דיליתני ולא שימחת אויבי לי".