לימוד 9

הלימוד לעילוי נשמת אלעד בן נפתלי ופנינה 🕯️

משנה ז

בראשונה כל מי שיודע לקרות- קורא, וכל מי שאינו יודע לקרות- מקרין אותו. 

נמנעו מלהביא, התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע: 

המשנה עוסקת במצב שבו אדם שמביא ביכורים לא יודע לקרוא את פרשת מקרא ביכורים. יש לזה פתרון: מישהו אחר יקריא אותו. בהמשך זה הפך לפתרון קבע, מקרין את כולם- מי שיודע ומי שאינו, כדי שאלו שאינם יודעים לא יתביישו. 

השאלה היא איך בדיוק היו מקריאים. יש שתי אפשרויות להבין את זה, והמפרשים נחלקו בכך. אפשרות 1- למקריא אין תפקיד הלכתי. הוא מקריא כמה מילים, והבעלים חוזרים אחריו. בסופו של דבר זה פתרון "טכני", דרך לעזור לבעלים לקרוא את הפרשה. אפשרות 2- המקריא מקריא, והבעלים מקשיב ושותק, לא אומר מילה. המקריא הוא זה שקרא בשבילו את הפרשה. 

אנחנו מכירים את המנגנון של "שומע כעונה" שבו מישהו אחר אומר בשבילנו מילים שצריך להגיד מקידוש והבדלה, מברכות השופר והמגילה, ומעוד כל מיני הזדמנויות, אבל זה לא כזה פשוט. ה"בית הלוי" טען שהמנגנון הזה, של שומע כעונה, עובד רק במקומות שהעיקר הוא הרעיון, ואין מצווה דווקא בדיבור. אבל במקרים שבהם האדם צריך להגיד בעצמו, למשל בברכת כהנים שצריך להגיד בקול רם, אין כזה דבר שומע כעונה. או שהכהן אומר בעצמו, או שאין משמעות לדברים שלו. הגר"א (שקדם את הבית הלוי) טען שהמשנה מתכוונת שהבעלים יחזור אחרי המקריא, והסבירו מפרשים שפרשת מקרא ביכורים היא כמו ברכת כהנים, העיקר בה זה הדיבור, לא הרעיון, ולכן שומע כעונה לא עובד כאן. 

הנצי"ב מוולוז'ין לא הסכים עם הגר"א, וטען שהמשנה מתכוונת שהבעלים ישמע וישתוק, ויש כאן שומע כעונה. 

בעיה נוספת שקיימת במנגנון של שומע כעונה היא שצריך משהו שיחבר את המקריא לשומע. מעיקר הדין לא מוציאים ידי חובה בברכות הנהנין (בורא פרי העץ, שהכל וכדו'), בגלל שכל אחד אוכל לבד. בברכות המצוות אנחנו אומרים שומע כעונה בגלל שכל ישראל ערבין זה בזה, קיבלו יחד את המצוות בהר סיני. "קדשנו במצוותיו"- יחד, את בעל התוקע בתקיעת השופר, ואת כל השומעים. 

ר' יהונתן אייבשיץ, בפירוש שלו על התורה בפרשת כי תבוא (גם לדבריו, ולדברי מפרשים אחרים בלימוד הזה הגעתי דרך הספר "פרי עץ חיים" על ענייני ביכורים) טען שיש בעיה במנגנון של שומע כעונה גם מצד הערבות. פרשת מקרא ביכורים עוסקת ביחיד, ויש בה את המילים: "ועתה הנה הבאתי מראשית פרי האדמה אשר נתתי לי ה'", ואיך אפשר שיהיה בזה שומע כעונה?

נראה לי שלמרות המילים הללו, הערבות קיימת כאן באופן משמעותי מאוד. פרשת מקרא ביכורים לא עוסקת ביחיד, היא עוסקת בסיפור של עם ישראל, ביציאת מצרים ובכניסה לארץ ישראל, המתחברת להבאת הביכורים של היחיד. ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזו, יחד אנחנו ממלאים את הישיבה בארץ ישראל משמעות מתוך בית המקדש. היחד הזה בולט בפרק שלנו גם בהתחברות יחד לתהלוכה ברוב עם.