משנה ב

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הוּא זוֹרֵק אֶת הַדָּם וּמַקְטִיר אֶת הַקְּטֹרֶת וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וּמַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרֶגֶל. וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים, אִם רָצָה לְהַקְרִיב, מַקְרִיב, שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ:

משנה ג

מָסְרוּ לוֹ זְקֵנִים מִזִּקְנֵי בֵית דִּין, וְקוֹרִין לְפָנָיו בְּסֵדֶר הַיּוֹם, וְאוֹמְרִים לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, קְרָא אַתָּה בְּפִיךָ, שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמָדְתָּ. עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים שַׁחֲרִית, מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעַר מִזְרָח, וּמַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מַכִּיר וְרָגִיל בָּעֲבוֹדָה:

מה היה עושה הכהן הגדול בשבעת הימים בהם הוא פרש מביתו? מתאמן על עבודות כהונה. משנה ב מדברת על העבודות השגרתיות, שנעשות כמובן גם ביום הכיפורים- זריקת הדם, הקטרת הקטורת, הטבת הנרות, והקטרת האמורים. משנה ג מדברת על הכנות מיוחדות לסדר העבודה, קריאה בפרשת אחרי מות, ואחר כך, בערב יום הכיפורים בבוקר היו מראים לו את כל הבהמות של סדר העבודה ומסבירים לו מה עושים עם כל אחת ומתי. 

במשנה הקודמת הזכרנו את מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש בשאלה מאיפה למדו שהכהן הגדול צריך לפרוש מביתו. לפי ריש לקיש למדו את ההפרשה ממשה רבינו בהר סיני, ואילו לפי ר' יוחנן למדו את זה מימי המילואים שלפני חנוכת המשכן. נראה שיש הבדל גדול בין האפשרויות הללו באופי של ההפרשה ובמטרה שלה. אם ההפרשה הזו צריכה להיות דומה למעמד הר סיני, אין כאן שום כישורים טכניים שצריך ללמוד, רק עניין של הכנה רוחנית והתקדשות לקראת עצם המפגש. בימי המילואים, לעומת זאת, הכהנים היו צריכים ללמוד את העבודות שלהם ולהתכונן לכהונתם. זו המשמעות של המילה "מילואים" מילוי ידיים, קח את הכלים ותתחיל להתעסק במה שאתה צריך. לפי האפשרות הזו המשמעות של ימי הפרישה היא טכנית לימודית. העבודה של הכהן הגדול ביום הכיפורים היא עבודה מורכבת ומלאת פרטים, וצריך להתכונן אליה, ללמוד לקראתה, כמו שהכהנים למדו לקראת תחילת העבודה שלהם. אנחנו הדגשנו במשנה הקודמת את התפקיד של הבית בפרישה ובהכנה, ומתוך כך את הדימיון להכנה הרוחנית לעליה להר סיני, אבל מהמשניות הללו נראה שהעיקר הוא לא בהתקדשות לקראת המפגש, אלא בלימוד וההכנות הטכניות לקראת העבודה. 

הרב סולובייצ'יק טען שיש כאן יותר מזה. כל כהן צריך "חינוך", פעולה סמלית שבה הוא הופך להיות כהן. גם הכהן הגדול צריך משיחה ולבישת בגדים, פעולות שהופכות אותו להיות כהן גדול. זה מספיק לכל השנה, אבל לצורך סדר העבודה ביום הכיפורים צריך מילוי ידיים מיוחד. זה לא תפקיד של "הכהן הגדול" אלא תפקיד מיוחד וחד פעמי שנמסר לאיש אחד- אהרן הכהן. ולכן לא די בכך שהכהן מונה להיות כהן גדול (שהרי הוא לא עושה את העבודה בבגדי כהן גדול) אלא הוא צריך להיות ממונה להיות "תחת אהרן". כך אומרים בפיוט "אתה כוננת" של סדר העבודה: "תַּחַת אַהֲרן מִגִּזְעו יַעֲמד לְשָׁרֵת לְפָנֶיךָ בְּיום הַסְּלִיחָה".

יוצא שלפי ר' יוחנן הפרישה של הכהן הגדול מביתו דומה לימי המילואים לא רק בחלק הטכני של לימוד והכנה לקראת העבודה. אלא גם בחלק הטקסי. תפקידם של ימי המילואים היה להפוך את הכהנים מסתם אנשים למשרתי ה' המיוחדים לתפקידם, ותפקידם של ימי הפרישה של הכהן הגדול הוא למנות את הכהן הגדול למחליף של אהרן הכהן לביצוע סדר העבודה של יום הכיפורים. 

[אולי אפשר למצוא רמז לשתי רמות הכהונה בחלוקה לשתי משניות. המשנה הראשונה מדברת על הפעולות השגרתיות שהכהן הגדול עושה, ומציינת שלאורך כל השנה יש לכהן הגדול קדימה בכל העבודות הללו. המשנה השניה מדברת על הקומה הנוספת, זקני בית דין שמלמדים אותו את סדר העבודה המיוחדת וממלאים את ידו לבצעו].