משנה ד

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים לֹא הָיוּ מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁכָה, לֹא הָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ לֶאֱכֹל הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּאֲכָל מֵבִיא אֶת הַשֵּׁנָה:

במשניות הקודמות למדנו מה היה הכהן הגדול עושה בשבעת הימים, המשנה הזו מלמדת מה הוא לא היה עושה. בערב יום הכיפורים אחרי הצהריים (עם חשכה) היו מתחילים למנוע ממנו מאכלים כדי שלא ירדם. הכהן הגדול היה צריך להשאר ער כל הלילה בליל יום הכיפורים, כדי שלא יבוא לידי טומאת קרי, וכדי שיצליח להשאר ער, לא היו נותנים לו לאכול הרבה, ובגמרא נאמר שלא היו נותנים לו לאכול מאכלים כבדים, ואפילו מעט. 

למרות שעיקר החידוש ההלכתי של המשנה הוא בהימנעות בערב יום הכיפורים עם חשכה, המשנה מתחילה מ"כל שבעת הימים" ואומרת שעד ערב יום הכיפורים לא היו מפריעים לו לאכול. למה לציין את זה? למה שימנעו ממנו מאכלים?

האמת היא שיש בזה קושי. 

הכהנים היו מתחלקים למשמרות, וכל משמר היו עולים לשבוע עבודה בבית המקדש יחד. כהני המשמר היו מתחלקים לבתי אב, וכל בית אב היו עובדים באחד מימות השבוע במקדש. שאר בתי האב היו חופשיים בימים שהם לא עבדו, הם רק היו צריכים להיות בכוננות, ואם היה צורך היו מזעיקים אותם לתגבור. 

המשנה במסכת תענית אומרת שכהני בית האב אסורים לשתות יין בימים ובלילות. זאת משום שלכהן שתוי אסור לעבוד במקדש. למרות שעיקר העבודה ביום, כבר בלילה שלפני נאסר עליהם לשתות יין כדי שלא יקרה מצב שבו הם מגיעים שתויים לעבודה. 

הכהן הגדול עבד בשבעת הימים כמו כהני בית האב, ואיך היה מותר לו לשתות יין? אם לא היה מודגש כלום, היה אפשר לומר שמותר לכהן לאכול כמו כל כהן אחר, אבל המשנה מדגישה שלא היו מונעים ממנו מאכל ומשתה, ונראה שגם יין היה מותר לו לשתות. הרמב"ם בהלכות באמת שינה, וכתב: "מאכל ומשקה", בגלל שהמילה "משתה" מתפרשת כקשורה ליין ומשקאות חריפים. 

בעיני הקושיא מתעצמת לאור ההשוואה בין הפרישה של הכהנים מביתם בימי המילואים, לבין הפרישה של הכהן הגדול מביתו לקראת יום הכיפורים. הפרשיה הראשונה בתורה אחרי חטא נדב ואביהו מלמדת שאסור לעבוד במקדש שתויי יין או שיכר, וחז"ל מבקשים ללמוד מכאן שנדב ואביהו היו שתויי יין, וזה היה חטאם. גם פרשת סדר העבודה ביום הכיפורים היא "אחרי מות", תולדה של פטירת נדב ואביהו, וכדי שאהרן לא ימות בגשתו לקודש הקודשים. אז איך יתכן שהיה מותר לכהן הגדול לשתות יין חופשי חופשי?

המפרשים נחלקים לשתי סיעות: אלו שמסבירים שמסיבות מסוימות ובעיתוי מסוים היה מותר לכהן לשתות. למשל: יש מפרשים שאומרים שבלילה לפני שהכהן היה הולך לישון היה מותר לו לשתות יין. הסיבה שלכהני בית אב אסור לשתות יין, היא שמא יזעיקו אותם להקטרת האמורים בלילה, והכהן הגדול לא היה חייב ללכת לעבודה הזו, ולכן היה מותר לו לשתות יין. הסיעה השניה, כמו הרמב"ם, הם אלו שמסבירים שבאמת היה לכהן הגדול אסור לשתות יין, והמשנה לא דייקה. 

אני כמובן לא מתיימר להכריע בין הפירושים, אבל אני מתקשה לקבל את הנחת המוצא שהמשנה לא דייקה. גם אם למעשה אסור לכהן הגדול לשתות יין ושכר בימי הפרישה, או שמותר לו באופן מצומצם מאוד בזמנים מסוימים מאוד, יש מה ללמוד מעצם ההתנסחות של המשנה. ויותר מכך, השאלה מתחזקת- מה המשנה רצתה ללמד אותנו בהתנסחות הזו? אם זה נכון, לומדים מכאן הלכה. אבל אם זה לא נכון ולא מדויק, למה לא להתנסח יותר מדויק? מה אפשר ללמוד מהניסוח הזה?

נראה לי שיש כאן רמז נוסף למטרת הפרישה. במשנה הראשונה הודגש מאוד העניין של הבית. הפרישה ממנו מחד, והחובה שיהיה לכהן הגדול בית מאידך. במשניות ב-ג הודגשה יותר ההכנה הטכנית והלימודית, הקשורה לימי המילואים. וכאן שוב המשנה מדגישה שלימים הללו צריכה להיות אווירת משתה, ולכן לא היו מונעים ממנו מאכל ומשתה. בית המשתה בלשון חכמים זוהי חתונה. יש כאן רמז לכך שיום הכיפורים הוא "יום חתונתו" יום שמח שמתכוננים אליו שבעה ימים בשמחה גדולה.