כולנו מכירים את הילד שנוח איתו: הוא מתחשב, מסתדר, מצליח ולא “עושה בעיות”. בפרק הזה אנחנו מתווכות נושא חמקמק במיוחד: הילד הטוב/המרצה, ושואלות בעדינות האם זה שיש לי ילד טוב, זה תמיד טוב?

נדבר על איך “טוב” מוגדר אחרת בכל משפחה לפי הערכים והציפיות שלה, ואיך לפעמים הילד הופך לכרטיס הביקור של הבית או לוקח על עצמו תפקיד של שקט וריצוי. נבחן את המחירים האפשריים של ריצוי מתמשך: ויתור על אותנטיות, קושי לבחור ולהגיד “לא”, אחריות יתר, פרפקציוניזם ונטייה לחרדה גם כשהכול נראה מבחוץ תקין ואפילו מוצלח.

נעמיק באתגר ההורי של לשים לב דווקא לילד שלא “בוער”: לזהות רגשות שקטים שמופיעים בדקויות- בהתכנסות, בגוף שמדבר, או במשפט הקבוע “מה שאת רוצה”. נזכיר שבית בריא הוא בית שיש בו מקום לא רק לנוחות ולהישגים, אלא גם לכעס, אי־הסכמה ותסכול, כי שם נוצרת קרבה אמיתית.

נציע כלים יומיומיים ופשוטים: רגעי בחירה, תיקוף גם לרגשות לא מוחצנים, ומשחקיות וגמישות כדרך לאפשר לילדים להיות גם טובים וגם נאמנים לעצמם.

זהו פרק על ילדים שמחזיקים הכול יפה מדי, ועל הזמנה הורית עדינה להחזיר להם משהו חשוב: את עצמם.

כולנו מכירים את הרגעים שבהם הרגש מציף הילדים מתפרקים, וגם אנחנו. בפרק הזה אנחנו מתווכות את אחד הנושאים המרכזיים והמורכבים בהורות: ויסות רגשי, אצל ילדים ואצל ההורים שלצידם.

נדבר על מה קורה במוח ובגוף כשעוצמת הרגש עולה, למה ברגעי הצפה אין עם מי “לדבר בהיגיון”, ואיך הנוכחות ההורית משפיעה ישירות על היכולת של הילד להירגע.

נעמיק ברעיון הוויסות ההדדי, ונבחן כיצד נשימה, טון, מגע ושפה פשוטה יכולים להפוך רגע של סערה להזדמנות לקשר.

נציע כלים יומיומיים, מציאותיים ולא מושלמים כאלה שמכבדים את העייפות, המורכבות והאנושיות של ההורות. זהו פרק על החזקה רגשית, על תיקון, ועל האפשרות להתחיל מחדש גם אחרי שהתפרקנו.

בימים שבהם המציאות מנסה לחזור לשגרה, אבל הלב עדיין לא שם, אנחנו מתווכות את השאלה הגדולה- איך מדברים עם ילדים על חוסן, תקווה והחלמה אחרי תקופה קשה?.

בפרק הזה נעסוק במהו חוסן אמיתי: לא כוח או הדחקה, אלא היכולת לשאת את הכאב, להתאושש מתוכו, ולמצוא משמעות גם בתוך חוסר הוודאות.

נדבר על איך מסבירים לילדים שאפשר להיות גם שמחים וגם עצובים באותו זמן, איך חוזרים לשגרה מבלי לשכוח, ואיך מייצרים שיחות קטנות בבית שנותנות מקום לרגש, לשקט ולתקווה.

זהו פרק על ריפוי איטי, על אהבה שמתגברת על פחד, ועל היכולת שלנו כהורים וכאנשים להחזיק את המורכבות ולשדר דרכה אמון בחיים.

המילה “גבולות” הפכה כמעט למאוסה בשיח ההורי, אבל דווקא היא כשנבחנת לעומק מספרת סיפור על ביטחון, הגדרה עצמית וקשר.

בפרק הזה אנחנו מתווכות את המורכבות שבנושא הגבולות במשפחה, בהורות, ובחיים בכלל.

נדבר על הקשר בין גבולות נוקשים וחיצוניים שאנחנו חווים ברמה הלאומית, לבין הדרך שבה אנחנו מציבים גבולות בתוך התא המשפחתי.

נבחן את ההשפעה של הגבולות שחווינו כהורים בילדותנו ואיך הם מופנמים בנו ומשפיעים על האופן בו נציב גבולות כהורים.

נעמיק בהבחנה בין גבולות חיצוניים לפנימיים, ונציע שיח חדש סביב גבול כמרחב של דיאלוג, לא של שליטה. זהו פרק על אחריות הורית, על בחירה מודעת בדרך, ועל האפשרות להחזיר לגבול את תפקידו המקורי- יצירת מרחב בטוח לגדול בו.

מפגשים משפחתיים בחגים יכולים להיות מרגשים, מציפים, מסקרנים וגם מאתגרים במיוחד כשמסביב לשולחן יושבים רבים, מכל הגילים, הדעות והרגישויות.

בפרק הזה אנחנו מתווכות את החוויה הרגשית של הילדים וגם של ההורים לקראת ארוחות חג עם המשפחה המורחבת. נדבר על הצורך בהכנה מראש, תיאום ציפיות, והבנה שמה שמרגש יכול גם להציף חושית, רגשית וחברתית.

נציע דרכים לתווך לילדים (ולעצמנו) את מה שצפוי, איך אפשר להיערך למפגש, ולמה תיווך מקדים יכול להפוך את הארוחה לאירוע שמחבר במקום מתיש. זהו פרק על משפחתיות, גבולות, נוכחות והקשבה גם בתוך הרעש של החג.

החיים החברתיים של ילדינו מעסיקים אותנו כהורים, ולא פעם נוגעים בזיכרונות הילדות שלנו עצמנו: החוויות הטובות, הקשיים והכמיהה להשתייך.

בפרק הזה אנחנו עוסקות בתיווך הקשרים החברתיים של ילדינו. אנו נתבונן לעומק בשאלת הנפרדות אל מול השייכות, על הציר שבין “להיות לבד”, המרחב שבו נבנית הזהות האישית, לבין “להיות יחד”. ציר זה מלווה אותנו לאורך החיים ועליו אנו נעים בהתאם לגיל, לשלב ההתפתחותי ולסביבה שלנו.

לבסוף, נשתף בכלים שהילדים יכולים לרכוש, כלים שמטרתם לחזק קודם כל את העצמי: להעצים יכולות, לתת מקום לביטוי ייחודי, ומתוך כך לאפשר תהליכי חיברות קלים, בריאים ובטוחים יותר.

בפרק הזה נצלול אל מערכת היחסים המורכבת והעדינה שבין ההורה, הילד ומערכת החינוך. מתוך הניסיון שלנו כמי שעבדו ועובדות במערכת החינוך, כמטפלות מחוץ למערכת וכאימהות נבחן את המעברים בין מסגרות, את האתגרים שבהסתגלות של הילדים, ההורים, המערכת, ונציע דרכים ליצירת שיתוף פעולה מיטבי בין כל חלקי המשולש לטובת הילד.

המסכים הם כבר מזמן לא רק מסך ומהווים חלק בלתי נפרד מהחיים של ילדינו, ושלנו. במיוחד סביב תקופת הקיץ, כשהזמן הפנוי גדל, השאלה איך מתווכים לילדים שימוש בטכנולוגיה הופכת דחופה ונוכחת כמעט בכל בית.

בפרק הזה אנחנו מתווכות את השיח ההורי סביב מסכים לא כאזהרה דיסטופית ולא כאידיאל אוטופי, אלא כמפגש אמיתי עם מציאות עכשווית.

נשוחח על המחקר של ד”ר שירה פטינקין בכר שעסק בהשפעת הטכנולוגיה על קשרים טיפוליים, הוריים ואנושיים ונשאל איך יוצרים דיאלוג מתמשך עם ילדים סביב הנושא החם הזה.

נדבר על חשיבות הפירוק של המושג “מסכים” ונחלק אותו לזמן משחק, תוכן, תקשורת ולמידה כדי לאפשר שיח מאוזן וברור, מותאם גיל והתפתחות, שמוביל להחלטות משותפות בנוגע לשימוש.

נתבונן על הנושא מתוך גישה שמזמינה תיווך רגוע, המבוסס על חינוך, שיח, והבנה כי : הטכנולוגיה כאן להישאר והשאלה היא, איך אנחנו בוחרים לתווך אותה לילדינו.

גלעד האן- חוקר סייבר- חוקר עבירות פשעי מחשב

https://www.giladhan.co.il

גיל ההתבגרות כבר כאן – ואיתו לא מעט סערות, גם אצל המתבגרים וגם אצלנו, ההורים.

בפרק הזה אנחנו מתווכחות את הרגע שבו משהו משתנה: הילד שעד לא מזמן היה צמוד וקרוב מבקש פתאום מרחב, עצמאות, והגדרה עצמית.

נדבר על האבל השקט שמלווה את ההורה, על שינויי המגע והקשר, על תהליך ההתבגרות לצד התהליך ההורי – ואיך כל זה יכול דווקא לבשר התחלה חדשה ומלאת יתרונות.

הקשר בין אחים ואחיות הוא הקשר הראשון שלנו בעולם לפני החברים, לפני האהבות, לפעמים אפילו לפני שידענו לדבר, כבר היה שם אח או אחות.

בפרק הזה אנחנו עוסקות בתיווך הקשר שבין אחים, עוצרות להתבונן במערכת היחסים המיוחדת, המורכבת ולפעמים הטעונה הזאת.

נדבר על מה שמקדם קרבה ומה שיוצר קנאה, נבחן כיצד יחסי האחאות מעצבים אותנו כבוגרים.

נעסוק בדרכים שבהן כהורים או כמטפלים אפשר להבין את הדינמיקות האלה, להכיל את המורכבות שבהן, ולסייע ביצירת קשר אחאי יציב, אוהב ומשמעותי.