מה גורם לשחקנית להישאר נאמנה לבמה בלי לאבד את הלהט? הלנה ירלובה מסבירה למה בשבילה זה עניין של רעב תמידי, תמיד לחפש את האתגר הבא.

בפרק הזה היא פותחת את תהליך העבודה שלה כשחקנית: איך היא בונה תפקיד מתוך היגיון שקודם לרגש, ולמה ההתרגשות הזאת לא נעלמת גם אחרי עשרות שנים על הבמה. מספרת על הדרך הארוכה שעברה, התחלה ברוסיה, המשך בגרמניה וביידישפיל, השותפות בהקמת תיאטרון מלינקי, ועד ההצטרפות לקאמרי.

אנו עוברים גם על תפקידים גדולים לאורך הדרך, קליטמנסטרה באלקטרה, אליזבת בריצ'רד השלישי, ומחזות של איבסן וברכט, ועד ההצגות שהיא נמצאת בהן היום.

שיחה על מה שבאמת מזין שחקנית לאורך שנים, על מעגל הרגש שבין קהל לבמה, ועל למה תיאטרון בשבילה הוא הדבר הכי מציאותי שיש.

בהנחיית: אלדר עיני | עריכה: איה צימרמן | מוזיקה: רונן ירקון | עיצוב תמונת נושא: digiboost

נהנים מהפודקאסט? כדי לעזור לי להמשיך ולהביא לכם שיחות איכותיות כפרויקט עצמאי, מוזמנים לתמוך כאן: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠https://buymeacoffee.com/eldareiniw⁠⁠⁠⁠⁠

ישבתי עם תומר שרון, הלא הוא תומש, שמגלם כרגע על הבמה דמות שכל מה שיש לה להגיד זה "אני מעדיף שלא".

תומר סיפר לי איך בגיל תשע הוא נתקע מול עיבוד ישן ומצולם בשחור-לבן של "ברטלבי" של הרמן מלוויל, לא הבין מילה, ומאז לא הצליח להיפטר מהדמות.שלושים שנה אחר כך הוא כתב, הלחין, ביים ומגלם לבד את "גדליה" - עיבוד ישראלי למשרד סופרי סתם, שבו עובד אחד מסרב לעבוד, ולאט לאט הסירוב הזה הופך לאיום הכי גדול על כל מי שסביבו.

דיברנו גם על ההבדל בין להצחיק קהל, שזה בא לו בטבעיות מגיל אפס, לבין להיחשף בתפקיד דרמטי, שזה עדיין עבודה בשבילו.

הוא סיפר איך נראית הכנה לתפקיד דיבוב לעומת הכנה לתיאטרון, ולמה בדיסני שולחים לך דף שלם על הדמות שגם בהבימה לא מקבלים.

וסגרנו עם התפקיד החדש שלו בהבימה ועצה אחת פשוטה לכל מי שרוצה לעשות תיאטרון.

בהנחיית: אלדר עיני | עריכה: איה צימרמן | מוזיקה: רונן ירקון | עיצוב תמונת נושא: digiboost

☕ נהנים מהפודקאסט? כדי לעזור לי להמשיך ולהביא לכם שיחות איכותיות כפרויקט עצמאי, מוזמנים לתמוך כאן: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠https://buymeacoffee.com/eldareiniw⁠⁠⁠⁠⁠

ישבתי עם יובל גרבר, בת לשחקנית שגדלה במסדרונות הבימה וברחה מהתחום, עד שגילתה שהיא כן שייכת לתיאטרון, רק מהצד השני של הבמה.

יובל, הדוברת של תיאטרון באר שבע ובעלת סוכנות יחסי ציבור משלה, מספרת איך היא מלווה קריירות של שנים, איך היא נלחמת על כל כתבה, ואיך נראית עבודה שבה ההצלחה שלך היא לגמרי בלתי נראית.

דיברנו על הפקת התיאטרון של יוסף סוויד - שהתחילה בלי שום קשרים בחו"ל, בלי היכרות עם אף כלי תקשורת, ועם 450 מיילים אישיים שיובל שלחה ביד לפני פסטיבל אדינבורו. ההצגה עלתה מפרינג' קטן לרויאל קורט.

דיברנו גם על הרגעים שבהם אמנים פשוט לא זוכרים את השם שלך, ועל למה זו בכל זאת עבודה שהיא מתאהבת בה מחדש בכל פעם.

בהנחיית: אלדר עיני | עריכה: איה צימרמן | מוזיקה: רונן ירקון | עיצוב תמונת נושא: digiboost

☕ נהנים מהפודקאסט? כדי לעזור לי להמשיך ולהביא לכם שיחות איכותיות כפרויקט עצמאי, מוזמנים לתמוך כאן: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠https://buymeacoffee.com/eldareiniw⁠⁠⁠⁠⁠

הוא עמד על הבמות הכי גדולות בעולם, שר בעברית ובאנגלית, ומעולם לא הופיע בשישי או בשבת. גם לא כשזה כמעט עלה לו בתפקיד ראשי בברודוויי.

בפרק הזה אני יושב עם דודו פישר - שחקן, זמר וחזן, שגילם את ז'אן ולז'אן ב"עלובי החיים" בארץ, בלונדון ובברודוויי, וכרגע חוזר לתפקיד ראשי במחזמר "היומן" בתיאטרון חיפה, לצד גילה אלמגור ובבימוי משה קפטן. דודו מספר איך הגיע לתפקיד החלומי בלי שום ניסיון משחק, ועל הברכה שקיבל מהרבי מלובביץ' שהפכה את הדתיות שלו מ"מכשול" ל"יתרון".

דודו מספר איך הוא רואה בהצגה היומן שיקוף של האמונה שלו עצמו, שאהבה ואלוהים הם בעצם אותו דבר, ועל התגובות המרגשות של קהל שמזהה בהצגה את ההורים שלו. גם דיברנו על ההבדל בין הצגה שרואים להצגה שחווים, ועל למה בגיל 74 הוא עדיין בוחר לחזור לבמה, כל ערב מחדש.

בהנחיית: אלדר עיני | עריכה: איה צימרמן | מוזיקה: רונן ירקון | עיצוב תמונת נושא: digiboost

☕ נהנים מהפודקאסט? כדי לעזור לי להמשיך ולהביא לכם שיחות איכותיות כפרויקט עצמאי, מוזמנים לתמוך כאן: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠https://buymeacoffee.com/eldareiniw⁠⁠⁠⁠⁠

ישבתי עם נועה שכטר - במאית, יוצרת, והמנהלת האמנותית החדשה של תיאטרון הסימטה.

נועה עברה את כל הדרך: מלצרית בקפה החאן, עוזרת אישית של עומרי ניצן בקאמרי, מקימת פרויקט המחזאים ופורום הנשים, מנהלת אמנותית של צוותא - ועכשיו, אחרי יותר מעשרים שנה של עשייה, היא מביימת על במת החאן את "מי שסוכתו נופלת" ונכנסת לנהל את תיאטרון הסימטה.

דיברנו על מה זה לסחוב ספסל מהבית לתיאטרון ולכבס בגדים לשחקנים, על החיפוש שלא נגמר אחרי הקולות הבאים, על נשים בבימוי, ועל החזון שלה לסמטה: מקום שאפשר לבוא אליו בעיניים עצומות - ולדעת שתמיד תראו שם משהו טוב.

שיחה על דרך ארוכה, ועל ההחלטה להיות המקום שייתן לאחרים דרך קצרה יותר.

בהנחיית: אלדר עיני | עריכה: איה צימרמן | מוזיקה: רונן ירקון | עיצוב תמונת נושא: digiboost

צילום פוסטר "מי שסוכתו נופלת": משה נחומוביץ

צילום תמונות מתוך "מי שסוכתו נופלת": יעל אילן

☕ נהנים מהפודקאסט? כדי לעזור לי להמשיך ולהביא לכם שיחות איכותיות כפרויקט עצמאי, מוזמנים לתמוך כאן: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠https://buymeacoffee.com/eldareiniw⁠⁠⁠⁠⁠

מתי בפעם האחרונה שמתם לב לסאונד בהצגה? אם התשובה היא "אף פעם" - כנראה שהוא עבד מצוין.

ישבתי עם אוהד מנור, איש הסאונד של עולם הבמה, לשיחה על המקצוע הכי בלתי-נראה בתיאטרון. אוהד מתאר עבודה שכל כולה הכרעה מתמדת - על מה לשים את הפוקוס בכל רגע ורגע: מתי המילה מנצחת, מתי השירה, ומתי הדבר הנכון לעשות הוא פשוט לסגור הכל ולתת לשקט לדבר. דיברנו על "מובנות דיבור" שהיא לב-ליבו של העניין, על ההבדל בין הדמוקרטיה של הרמקולים לבדידות האינטימית של אוזניות, ועל איך הופכים קופסת קרטון לדמות חיה שמדברת, מאירה ושרה.

עברנו דרך "המורה", הצגת אוזניות עוטפת שבה אוהד יושב עם אייפד ולא מסתכל על הבמה אפילו פעם אחת - ושבה, ממש כמו קלוז-אפ בקולנוע, הפוקוס נודד ללחישה של שני מורים מאחור בזמן שעל הבמה שרים את "התקווה" במלוא הגרון; דרך "הפונדק", שעדיין מגלה בו טקסטים נסתרים בתוך השירים; ודרך "נפש", מחזמר שבו שש הדמויות הן בעצם קופסאות.

זו שיחה על הקסם שתפס אותו כילד שצופה בקלטות של פיטר פן, על הפחד מהמבט של הבמאי כשמשהו משתבש, ועל החוויה המשותפת של אותו ערב אחד שלא יחזור.

בהנחיית: אלדר עיני | מוזיקה: רונן ירקון | עיצוב תמונת נושא: digiboost

☕ נהנים מהפודקאסט? כדי לעזור לי להמשיך ולהביא לכם שיחות איכותיות כפרויקט עצמאי, מוזמנים לתמוך כאן: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠https://buymeacoffee.com/eldareiniw⁠⁠⁠⁠⁠

מה קורה כשהבמה מפסיקה להיות מקום שעומדים עליו, והופכת לכלי שחיים דרכו?

ישבתי עם אנה דוברוביצקי - שחקנית שמסתכלת על המקצוע לא כעמידה במרכז וקבלת מחיאות כפיים, אלא ככלי לראות בני אדם.

דיברנו על צ'כוב שמביט בנו בחיוך בזמן שכולנו חיים את החיים "סתם", על נשים חזקות שמתחת לשריון הן השבירות מכולן, ועל מה זה אומר לגלם את ילנה ב"דוד וניה" במלינקי כשהפרופסור על הבמה היה פעם הפרופסור שלה באמת. על בלאנש שהפרוטוטיפ שלה יושב לה בבית, על להופיע באמצע אזעקה כשהשמלה שהיא מחליפה הופכת לאות, ועל הבופה שבו מתחיל התיאטרון האמיתי

בהנחיית: אלדר עיני | מוזיקה: רונן ירקון | עורך שותף: צפריר שוורץ | עיצוב תמונת נושא: digiboost

☕ נהנים מהפודקאסט? כדי לעזור לי להמשיך ולהביא לכם שיחות איכותיות כפרויקט עצמאי, מוזמנים לתמוך כאן: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠https://buymeacoffee.com/eldareiniw⁠⁠⁠⁠⁠

גל זק היה ילד שישב בקהל של החאן ונשבה. היום הוא על הבמה הזאת, מחליף עשרים דמויות בלי מילה אחת, מטפס על פסנתר כנף כמו קונג פו פנדה במקדש, וקורא קוקוריקו ביער כמו הירשל המשתגע של עגנון.

בפרק הזה אני יושב עם שחקן צעיר שכבר נושם חנוך לוין, שי עגנון, ברכט וטנסי וויליאמס — ובין הצגה להצגה גם מתרגם את שייקספיר, עד כדי טיסה לסטרטפורד כדי לשבת על קברו ולסיים שם פואמה שמעולם לא תורגמה לעברית.

דיברנו על מה זה "פעולה" כשאין מילים, על דוש תל-אביבי בשם ג'ים, על הרגע שבו הטירוף הוא דווקא שפיות, ועל מה זה להיכנס ללהקה של אגדות חיות שגדלת עליהן. שיחה על תשוקה, על מילים, ועל אותה קפסולת זמן בת שעה שאנחנו קוראים לה תיאטרון.

בהנחיית: אלדר עיני | מוזיקה: רונן ירקון

☕ נהנים מהפודקאסט? כדי לעזור לי להמשיך ולהביא לכם שיחות איכותיות כפרויקט עצמאי, מוזמנים לתמוך כאן: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠https://buymeacoffee.com/eldareiniw⁠⁠⁠⁠⁠

איך משמרים את קסם הבמה חי, בעידן שבו הכל נמצא במרחק גלילה מהירה בנייד? 📱🤔

הפעם אירחתי את הבלוגרית ומבקרת התיאטרון, עדי קורן, לשיחה שהיא הרבה מעבר למדיה חברתית. ישבנו לדבר על הדרך האישית והמרתקת שלה, על הרגעים שבהם הרגישה כמו "אורחת לרגע" בעולם התרבות הממוסד והתמודדה עם תסמונת המתחזה ("מי אני בכלל שתיאטרון יזמין אותי?"), ועל איך היא בנתה קהילה מדהימה של אלפי חובבי תיאטרון בגובה העיניים.

בפרק הזה אנחנו שואלים את השאלות שמעסיקות כל יוצר, שחקן ובמאי כיום: מה באמת הופך הצגה לבלתי נשכחת? מה התפקיד של מבקר התיאטרון בעידן החדש? ואיך לעזאזל גורמים לקהל צעיר ולדור ה-Z לעזוב את הפיד, לקנות כרטיס ולהתרגש מאמנות חיה על במה?

פרק חובה לכל מי שנושם תרבות, במה ואמנות ורוצה להבין לאן העתיד שלנו הולך. האזנה נעימה 🎧

בהנחיית: אלדר עיני | מוזיקה: רונן ירקון

☕ נהנים מהפודקאסט? כדי לעזור לי להמשיך ולהביא לכם שיחות איכותיות כפרויקט עצמאי, מוזמנים לתמוך כאן: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠https://buymeacoffee.com/eldareiniw⁠⁠⁠⁠

הפעם ב"הנפשות הפועלות", ישבתי לשיחה חשופה, עמוקה ומטלטלת עם השחקן המוערך מוראד חסן, על המפגש החזיתי והבלתי נמנע שבין הבמה לבין הטרגדיות של החיים.

מוראד לוקח אותנו אל מאחורי הקלעים של הטלפון הדרמטי שקיבל בעיצומו של אבל משפחתי, וצולל איתי אל אחד הפרויקטים המורכבים והרגישים ביותר שלו – ההצגה "שורה", המתעסקת באופן ישיר וכואב במלאכת הקודש הקשה מנשוא של אוספי הגופות של חללי ה-7.10.

דיברנו על היכולת להביא אל הבמה חומרים שעדיין מדממים במציאות הישראלית, על התפקיד הנפשי והחברתי של התיאטרון בזמן מלחמה, ועל החובה של שחקן להיות יוצר מעורב, לקרוא, לחקור ולא להפסיק להזין את עצמו תיאורטית.

פרק אמיץ, עוצמתי ומיוחד לכל מי שרוצה להבין את הנשמה, הכאב והשליחות שמאחורי אומנות המשחק בימים אלה. 🎧✨

בהנחיית: אלדר עיני | מוזיקה: רונן ירקון

קרדיטים לצילומים: רדי רובינשטיין, נמרוד דנישמן, דוד קפלן

☕ נהנים מהפודקאסט? כדי לעזור לי להמשיך ולהביא לכם שיחות איכותיות כפרויקט עצמאי, מוזמנים לתמוך כאן: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠https://buymeacoffee.com/eldareiniw⁠⁠⁠