אילה שרוט - שלפני שהיתה יו״ר האיגוד הספיקה לדלג בין מ.ק 22 לבין הארי פוטר לבין אם-טי-וי לבין שני סרטים עצמאיים - באה לספר איך נולדים אצלה הסרטים, איך נראית הגשה מהצד המגיש ומהצד המחליט, מה הסיפור של קרנות ופסטיבלים ואיך נראה כח פוליטי של אנימטורים.

דניאל פליק, שזכה בארבעה פרסי אקדמיה על אפקטים מיוחדים בכל סדרה שראיתם כאן בארץ, בא לספר על הגלגולים בדרך, על האתגרים בצילום של ״שעת נעילה״, על הדדליינים וההמצאות שבדרך ומה הוא עושה כשהוא מבחין בטעות שעלתה לשידור.

התותחים עדיין רועמים וד״ר אוהד לנדסמן בא לספר על סרט האנימציה הישראלי המפורסם ביותר שגם הוא - איך לא - קשור למלחמה. הוא מסביר על הטקסטורה של הזיכרון ועל טראומה, ואיך אנימציה שזורה בשניהם, ומה הוא דווקא לא התפקיד שלה בעקבות השביעי באוקטובר. פלוס כמה דקות על התקופה ההיא שדיסני עסק בהסברה ולמה הוא היה מצויין בזה.

נשוב בקרוב לפרקים לא מלחמתיים, בינתיים ימים שקטים לכולם.

כשהתותחים רועמים המוזות לא מצליחות לשתוק - ויוני שלמון חזר ל״פרק מלחמה״, לדבר על הכח של אנימציה ככלי לעיבוד מול כלי הסברה, על אנימציה של שמאלנים וימנים, ואפילו נתן תשובה מפתיעה למה היא אנימציה ישראלית.

דניאל שפייזר, שצבר למעלה מ40 מליון צפיות ביוטיוב פלוס קהל נאמן בנישה אינטרנטית משונה, בא להסביר מה זה ״פריז״ ומה זה ״וור״, איך הצלחה יכולה להגיע פתאום ובמקרה, איך לכל נישה יש נישה ולספר שיש מקום להכל ולכולם.

אלכס קלקסבר, שיצר לגמרי לבד סרט סטופ עצמאי פלוס משחק אינדי וכל זה תוך כדי משרה מלאה כאנימטור בחברת משחקים (שלא לדבר על האבהות תוך כדי) התיישב רגע לנשום ולספר איך כדאי לגשת לשואוריל לעבור חברות גיימינג, איך מצליחים ליצור תוך כדי עבודה, איך לא להיבהל מפרוייקטים עצומים ולמה, כמו בחיים, פשוט וקל זה לא אותו הדבר.

אורי גולדברג חרש את העולם עם פסטיבלי אנימציה והתיישב לספר איך אנימציה מושפעת מהדנ״א של המדינה ממנה היא יוצאת, על הבדלים בין אנימציות בעולם, איך להשריש דנ״א אנימטיבי כאן בארץ, ואם כבר אז לחלק כמה טיפים לעבודה עם אמנים בלי תקציב.

לי להב עמדה בפי׳צינג מול הערוצים הגדולים בארה״ב, ובאה לספר את גלגולה של סדרה אחת שהתגלגלה לא רע בכלל - ודרכה לספר על מנהלים וחברות הפקה, בניית תסריט, מה חסר להרבה יוצרים בפיץ׳ שלהם, וגם לחלק טיפ קטן על מה לעשות עם הקול האישי שלך.

אורי לוטן עשה סיבוב בפיסקאר דיסני סוני באק ונטפליקס, חזר לארץ, איפשהו בדרך הוציא את הקליפ ״מעגלים״ של ג׳יין בורדו, יצר וביים את הסרט ״מגלשה שחורה״ והגיע מרחק נגיעה מהאוסקר. הוא בא לספר איך מתגלגלים לעבוד בפיקסאר ודיסני ומה לימדו אותו שם שהוא היה צריך לשכוח, איפה לדעתו נמצאת הנקודה בה יוצר מגלה את הסגנון שלו, על המעבר מאנימטור לבמאי ואיך מגלגלים סרט כמו כדור אנרגיה על שולחן - וגם למה אי אפשר סתם ככה להשתחל לאוסקר.

״הנפשות״ יוצא לחופשת לידה! בקרוב נחזור, עייפים אך מרוצים, לעוד אנימטורים שעשו דבר או שניים חוץ מילדים.