איסור הטעיה במשקלות ובמידות - האיסור לזייף במשקל או במידה (א-ב), האיסור לקיים מידות ומשקלות מזויפים (ג-ד1), מטבע כמשקל מזויף (ד2-ו), יצירת מערכת כלי מדידה (ז1-ז2), האיסור לרמות את הגוי במשקלות ובמידות (ח), האיסור להטעות במדידת קרקע (ט), בני חבורה המקפידים זה על זה (י), הסגת גבול (יא-יב).

דבר שחזקתו גנוב - האיסור לקנות דבר שחזקתו גנוב (א1-ב), דברים שחזקתם גנובים ודברים שאין חזקתם גנובים (ג-ד), אומן העושה מלאכת בעל הבית (ה-ט).

קנייה מן הגנב ותקנת השוק - האיסור לקנות מן הגנב (א), תקנת השוק (ב-ג), גובה החזר תשלום קניית החפץ (ד-ט), חשד כשיצא שם גנבה בעיר (י-יא), חשד בגנב שהוחזק ונתפרסם (יב1-יב2).

שומר הטוען טענת גנב - טענת גנב בפיקדון ובאבדה (א-ה), חיובים כפולים על טענות שקר (ו-ז), ספק בהודאה לבעלים ובחיוב הכפל (ח1-ט), אופן השבת הגנבה (י1-יב).

עוון והודאה הפוטרים; הגבייה - אין שני עונשים למעשה אחד (א1-ו), המודה בקנס (ז-י), מכירת הגנב לעבד (יא-יז).

הגנבה ותשלומיה - האיסור לגנוב (א-ג), תשלומי הגנב (ד-ו), הפטורים מקנס (ז-י), קניין הגנבה והשבח שלה (יא1-יג), הוזלה והתייקרות בגנבה (יד), תקנת אי תשלום פחת (טו), תשלומי ארבעה וחמישה (טז), הגונב מן הגנב או מלוקח שקנה מגנב (יז-יח2).

נזקי אש - הדלקת אש ברשות הזולת (א), זהירות באש שברשות האדם (ב1-ד), שליחות ושותפות בהבערה (ה-ז), התשלום על דברים שנשרפו (ח-יב), הטלת האחריות (יג), פטור מדיני אדם (יד), אשו - ממונו וחציו (טו), תולדות האש (טז).

כלים בבור ותולדות הבור - הפטור באדם וכלים (א), התקלה - תולדת הבור (ב-ד), נתקל בדרך הילוכו (ה-ו), בור שנעשה באונס (ז), התנגשות בדרך (ח-יא), הוצאת פסולת לרשות הרבים (יב-טו), בנייה ברשות הרבים (טז-יח), נזקים שנוצרו ברשות הרבים (יט-כג), הסדרת התנועה ברשות הרבים (כד-כז).

נזקי בור - האחריות ליצירת בור (א-ג), האחריות לכסות את הבור (ד1-ז2), שמירה תמידית על הבור (ח-ט), עומק הבור (י-יא), שותפות בנזקי הבור (יב-יג2), נזקי הבל וחבטה (יד), גובה התל (טו), אלו שבעל הבור פטור ממותם (טז1-יז), נפלה מקול החפירה (יח1-יח2), שותפות שני מזיקים בנזק (יט-כא), שור שנפל על החופר (כב).

פרטי דיני הכופר והבהמה - סכום הכופר ומקבליו (א-ב), שור שגרם להפלה ושור שחבל באדם (ג-ו), שור שהמית והזיק (ז1-ח), העברת בעלות על השור או שחיטתו (ט1-ט2), נתערב בשוורים אחרים (י), מעוברת שהמיתה (יא-יב), בעלות על השור כשהוזמו עדיו (יג).