הרמב"ם היומי 14 - ספר שופטים | הרב חיים סבתו

עד אחד; פסול בין העדים; העד כדיין - עד אחד (א-ג1), כשאחד העדים פסול (ג2-ז), העד אינו רשאי לטעון טענות בדין (ח1-ט2).

צירוף עדים - צירוף עדים בדיני נפשות (א1-א4), צירוף עדים בדיני ממונות (ב-ו), צירוף עדויות רק בעדות שלמה (ז1-ז5).

בין חקירות לבדיקות - תשובת 'איני יודע' בתשאול העדות (א1-א3), סתירה משמעותית בין העדים (ב-ה3).

מצוַת העדות והחקירה - החובה להעיד (א-ג), מצות דרישה וחקירה (ד1-ה), בדיקת העדות (ו1-ו3).

המקלל והדן בערכאות - איסור המקלל ועונשו (א1-ה), מחילה על קללה (ו1-ו2), הדן בערכאות (ז1-ז2).

ענוות הדיין וכבודו; שליח וזימון - ענוות הדיין (א-ב2), כבוד הדיין (ג-ד), כבוד שליח בית דין (ה-ו), ההזמנה לדין (ז-יא).

איסורי שוחד; חומרת הדין - לא תיקח שוחד (א-ד), נטילת שכר לדון (ה), היכרות מוקדמת (ו-ז), כובד אחריות הדין (ח-י).

ההתחמקות מפסק הדין - החובה לפסוק ולהביע דעה (א1-ג), המצוה לפשר (ד1-ו), סודיות הדיון (ז-ט), הצטרפות להרכב דיינים (י).

ניהול המשפט בצדק ובשוויון - המצוה לדון דין צדק (א-ב), עמידה במשפט (ג1-ה), קדימות בשמיעת הדיון (ו), הרצאת טענות הצדדים (ז1-יא).

חובת הוודאות ואיסורי עיוות הדין - אסור לענוש באומד הדעת (א1-א2), אסור לענוש את האנוס (ב-ג), אסור להטות את הדין או לענותו (ד1-ו), הגס לבו בהוראה (ז-ט), דין פרוטה כדין מאה (י-יא), האיסור להטות דין גר או יתום (יב).