מה הופך בובה שרופה, ציור של ילד או מכונת קפה פגועה לעדות היסטורית? כיצד משמרים את זיכרון 7 באוקטובר לא רק באמצעות מסמכים ותצלומים, אלא גם דרך החפצים שנותרו מאחור?בפרק החדש של "בין הקורות" אנו מארחים את ד"ר נירית שלו־כליפא, מנהלת מחלקת האוצרות ביד בן־צבי וממובילות מיזם "נקיטת חפץ" – יוזמה ייחודית שנולדה מתוך הצורך לתעד, להציל ולשמר את החפצים שנפגעו במתקפת הטרור של 7 באוקטובר.בשיחה נעסוק במשמעותם של "חפצי טראומה", בדילמות המקצועיות והמוסריות של עבודת האיסוף והתיעוד באזורי הלחימה, בקשר שנרקם עם המשפחות והקהילות, ובשאלה כיצד חפצים יומיומיים הופכים לנושאי זיכרון, עדות ומשמעות לדורות הבאים.זהו פרק על האנשים שמאחורי החפצים, על כוחו של הזיכרון החומרי, ועל המאמץ להבטיח שגם בעוד עשרות שנים יוכלו הדורות הבאים להבין את ממדי האסון ואת סיפוריהן של הקהילות שנפגעו.

ירושלים היא אחת הערים החשובות בעולם, אך במשך רוב ההיסטוריה שלה היא התמודדה עם אתגר קיומי: מחסור במים. בניגוד לערים גדולות שנבנו לצד נהרות, ירושלים שוכנת על רכס הררי, הרחק ממקורות מים משמעותיים. ובכל זאת, במשך אלפי שנים הצליחה העיר לשגשג ולהפוך למרכז דתי, פוליטי ועירוני מן החשובים בעולם העתיק.בפרק הזה של "בין הקורות" מארח יניב מזומן את ד"ר עפר שיאון מרשות העתיקות לשיחה על אחד ממפעלי ההנדסה המרשימים ביותר בארץ ישראל העתיקה – אמות המים של ירושלים.יחד ננסה להבין כיצד הצליחו המהנדסים הקדומים להוביל מים למרחק של עשרות קילומטרים, כיצד שמרו על שיפוע מדויק ללא ציוד מדידה מודרני, מי יזם את מפעלי המים האדירים הללו, ומה מלמדות התגליות הארכאולוגיות החדשות מגבעת המטוס על תולדות אספקת המים לעיר.בין הנושאים שעליהם נשוחח:מדוע הייתה אספקת המים האתגר הגדול ביותר של ירושלים?כיצד פעלה מערכת אמות המים ובריכות שלמה?מי בנה את המפעלים ההנדסיים המרשימים הללו?כיצד מתארכים חוקרים מערכות מים שפעלו במשך מאות שנים?אילו תגליות חדשות משנות את מה שידענו על אמות המים של ירושלים?זהו מסע אל אחד ההישגים ההנדסיים המרשימים של העולם העתיק – סיפור על יצירתיות, טכנולוגיה ויכולת אנושית להתגבר על מגבלות הטבע כדי לאפשר לעיר ירושלים להתקיים ולשגשג במשך אלפי שנים.

מה הקשר בין שרלוק הולמס לבין עיצוב התרבות העברית בארץ ישראל? כיצד הפכו תרגומיו של הבלש הבריטי המפורסם לזירה של ויכוחים על חינוך, שפה, ספרות וזהות לאומית בתקופת המנדט?בפרק החדש של "בין הקורות" אנו מארחים את ד"ר ראובן גפני, ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללת כנרת ומחבר הספר "לעברת את שרלוק הולמס: פרשייה ספרותית־אידיאולוגית מתקופת המנדט". בשיחה נבחן כיצד תרגום ספרי שרלוק הולמס לעברית הפך להרבה יותר ממפעל ספרותי – הוא היה חלק מהמאמץ לעצב את דמותה של התרבות העברית המתחדשת.דרך סיפורם של המתרגמים, הסופרים ואנשי הרוח – ובהם זאב ז'בוטינסקי, איתמר בן־אב"י ויונתן רטוש – נגלה כיצד שאלות של תרגום הפכו לשאלות של חינוך, תרבות ולאומיות. האם ספרות בלשית ראויה לקריאה בעברית? האם יש לאמץ את התרבות האירופית או ליצור תרבות עברית חדשה? ומה מלמד הוויכוח הזה על החברה הארץ־ישראלית של תקופת המנדט?זהו פרק על ספרות, רעיונות וזהות – ועל הדרך שבה תרגום של ספר אחד יכול לשקף את המאבק על עיצובה של תרבות שלמה.

איך מוצאים מחדש את היחד הישראלי?בשנים האחרונות נדמה שהחברה הישראלית עסוקה בעיקר במה שמפריד בינינו – מחלוקות פוליטיות, פערים חברתיים ומשברים המטלטלים את תחושת השותפות. אבל האם זה כל הסיפור? והאם המחלוקות הללו באמת חדשות?לרגל פסטיבל "תצריף", יוצא ההסכת של יד יצחק בן־צבי מהאולפן ומגיע לבמה לפרק לייב מיוחד.בפרק זה משוחח ד"ר יניב מזומן, מנכ"ל יד יצחק בן־צבי, חוקר קבלה ואיש חינוך, עם חן ארצי־סרור, עיתונאית, סופרת וממחברות הספר "שבט אחים", בשיחה פתוחה, כנה ואמיצה על החברה הישראלית, על הכוחות המחברים שפועלים גם בתקופות של מחלוקת, ועל האפשרות למצוא מחדש את תחושת ה"יחד".דרך ההשראה מחזונו של נשיאה השני של מדינת ישראל, יצחק בן־צבי, נבחן כיצד ראה את החברה הישראלית כפסיפס עשיר של עדות, קהילות, מסורות וסיפורי חיים. בעיניו, הגיוון לא היה מכשול שיש להתגבר עליו, אלא מקור לעוצמה, ליצירה ולתקווה.זהו פרק על זהות, שייכות, אחריות משותפת ותקווה – ועל השאלה שמעסיקה רבים מאיתנו היום: איך מחזקים את המכנה המשותף בחברה הישראלית מבלי לוותר על המגוון שבה?🎙️ בין הקורות – ההסכת של יד יצחק בן־צבי.#חברה_ישראלית #חן_ארצי_סרור #יצחק_בן_צבי #יד_יצחק_בן_צבי #פודקאסט #ציונות #זהות_ישראלית #שבט_אחים #אחדות #החברה_הישראלית #בין_הקורות

כשאנחנו חושבים על מלחמת העצמאות, אנחנו נזכרים במעשי גבורה יוצאי דופן שהובילו להקמת המדינה. אך כיצד נקבע מי יזכה להכרה רשמית כגיבור? ומדוע מאות לוחמים ולוחמות, שהומלצו לעיטורי גבורה ואף אושרו בידי ועדה צבאית, מעולם לא זכו לקבל אותם?בפרק החדש של "בין הקורות" אנו מארחים את ד"ר עפר דרורי, חוקר העיטורים והגבורה בישראל ומחבר הספר "גיבורי תש"ח – העיטורים". בשיחה נצלול אל מאחורי הקלעים של תהליך הענקת העיטורים במלחמת העצמאות, נבחן את החלטתו של דוד בן־גוריון שביטלה את הענקת מרבית העיטורים, ונכיר את המחקר שהחזיר לתודעה את סיפוריהם של מאות גיבורים שנשכחו במשך עשרות שנים.לצד סיפורי הגבורה המרגשים של לוחמי תש"ח, נעסוק גם בשאלות שנשארו רלוונטיות עד היום: מהי גבורה? האם ניתן למדוד אותה? מי קובע מהו מעשה הראוי לעיטור? ומה יכולים סיפורי הגבורה של דור תש"ח ללמד אותנו על החברה הישראלית ועל משמעות הגבורה גם בימינו?זהו פרק על אומץ לב, הקרבה, זיכרון היסטורי – ועל האחריות שלנו לזכור לא רק את המלחמה, אלא גם את האנשים שמעשיהם עיצבו את תולדות המדינה.

הרמב"ם, יהודה הלוי ושמואל הנגיד הם השמות המזוהים ביותר עם תור הזהב של יהדות ספרד. אולם בשנים האחרונות שלפני גירוש ספרד פעל בגרנדה חכם, פוסק, בלשן, היסטוריון ומשורר יוצא דופן, שכמעט נשכח מן התודעה: רבי סעדיה בן מימון אבן דנאן (ראס"ד).בפרק הזה של "בין הקורות" מארח יניב מזומן את ד"ר יצחק שמעוני, מחבר הספר "שירי רבי סעדיה בן מימון אבן דנאן", לשיחה על אחת הדמויות המרתקות של יהדות ספרד בסוף המאה החמש־עשרה.יחד ננסה להבין כיצד משקפת שירתו של ראס"ד את ימיה האחרונים של יהדות ספרד, כיצד היא ממשיכה את מסורת תור הזהב ובו בזמן מבשרת את עולמן של קהילות המגורשים בצפון אפריקה, ומה הופך אותו לחוליית מעבר חשובה בתולדות הספרות והשירה העברית.בין הנושאים שעליהם נשוחח:מי היה רבי סעדיה אבן דנאן, ומדוע הוא דמות ייחודית כל כך?כיצד שירתו מחברת בין ספרד לבין יהדות צפון אפריקה לאחר הגירוש?מה מייחד את שירתו לעומת משוררי תור הזהב?כיצד השתלבו בשירתו פיוט, הגות, מוסר, שירי חול ושירת קודש?מדוע יצירתו עדיין מצליחה לרגש ולעניין גם יותר מחמש מאות שנה לאחר שנכתבה?זהו מסע אל סופה של תקופה מפוארת ואל ראשיתו של עולם יהודי חדש, דרך שירתו של אחד המשוררים האחרונים והחשובים של יהדות ספרד.

בתשעה באב אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש, אך גם נושאים את עינינו אל התקווה לגאולה. במשך דורות חיו יהודים בין זיכרון החורבן לבין הציפייה למשיח, אך במאה ה־17 נדמה היה לרבים שההמתנה הסתיימה: שבתי צבי הוכרז כמשיח, והעולם היהודי כולו נסחף אחר בשורת הגאולה.בפרק זה של ההסכת של יד בן־צבי מארח יניב מזומן את פרופ' מעוז כהנא, מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, לשיחה על אחת הפרשות הדרמטיות והמסקרנות בתולדות העם היהודי. אך השאלה המרכזית איננה רק כיצד קרסה התנועה השבתאית, אלא כיצד רעיונותיה המשיכו להשפיע על ההלכה, על החסידות ועל התרבות היהודית במשך מאות שנים.בשיחה נעסוק בשאלות כמו:• מדוע האמינו יהודים רבים כל כך ששבתי צבי הוא המשיח?• כיצד תנועה שנחשבה לכפירה הותירה חותם עמוק על העולם היהודי?• האם רעיונות יכולים להמשיך לחיות גם לאחר שהתנועה שיצרה אותם נעלמת?• כיצד חוקרים עוקבים אחר "מסעם" של רעיונות לאורך הדורות?זהו פרק על משיחיות, היסטוריה, אמונה, זיכרון, ועל הדרך שבה רעיונות ממשיכים לעצב את החברה היהודית גם הרבה אחרי שהאירועים עצמם הסתיימו.אם אהבתם את הפרק, אל תשכחו להירשם לערוץ, לעשות לייק ולשתף עם חברים המתעניינים בהיסטוריה יהודית, מחשבת ישראל והסיפור היהודי.

כיצד נראו הקברים המפוארים שהקיפו את ירושלים לפני כאלפיים שנה, ומה הם יכולים ללמד אותנו על החברה היהודית בשלהי ימי הבית השני?בפרק זה של "בין הקורות", ההסכת של יד בן־צבי, מארח ד"ר יניב מזומן את פרופ' אורית פלג־ברקת מהאוניברסיטה העברית לשיחה מרתקת על חזיתות הקברים המעוטרות של ירושלים ועל המפגש בין תרבויות שעיצב את דמותה של העיר ערב חורבן הבית השני.דרך הממצאים הארכאולוגיים נגלה כיצד השפעות יווניות, רומיות, מצריות ומקומיות השתלבו ביצירת שפה אמנותית ייחודית, שלא הייתה חיקוי של העולם הקלאסי אלא ביטוי מקורי של החברה היהודית בירושלים. נשוחח על בני האליטה שבנו את הקברים המפוארים, על משמעותם החברתית והתרבותית, ועל מה שאפשר ללמוד מהם על זהותה של ירושלים באחת התקופות המכוננות בתולדותיה. התיאור מבוסס על נושאי השיחה והפתיח המצורפים למסמך ההכנה להסכת.בפרק נדבר על:• ירושלים כעיר של מפגש בין מזרח למערב• אמנות יהודית בשלהי ימי הבית השני• חזיתות הקברים המפוארות שסבבו את ירושלים• השפעות יווניות, רומיות, מצריות ומקומיות באדריכלות• האליטה הירושלמית והעולם החברתי ערב החורבן• מה מלמדים הממצאים הארכאולוגיים על זהותה של ירושלים🎧 בין הקורות הוא ההסכת של יד בן־צבי, המביא אל קדמת הבמה חוקרות וחוקרים מובילים לשיחות על ההיסטוריה, הארכאולוגיה והתרבות של ארץ ישראל וירושלים.#בין_הקורות #ידבןצבי #ירושלים #הביתהשני #ארכאולוגיה #היסטוריה #אמנות #אדריכלות #ישראל #יוסףבןמתתיהו

ב-25 במאי 1926 נורו כמה יריות ברחוב שקט בפריז. שלום שוורצבארד, יהודי יליד אוקראינה, ירה למוות בסימון פטליורה – מי שהיה ממנהיגי התנועה הלאומית האוקראינית. כשנעצר, הוא לא הכחיש את המעשה. להפך. הוא טען כי נקם את דמם של עשרות אלפי יהודים שנרצחו בפוגרומים באוקראינה לאחר מלחמת העולם הראשונה.אלא שהסיפור לא הסתיים בהתנקשות. משפטו של שוורצבארד הפך לאחד המשפטים המסעירים של המאה העשרים, עורר ויכוח בינלאומי והציב שאלות שנשארו פתוחות עד היום: האם היה זה מעשה של נקמה, של צדק, או של שניהם גם יחד?בפרק הזה של "בין הקורות" מארח ד"ר יניב מזומן את אוריאל פיינרמן, חוקר עצמאי של הפרשה, לשיחה על אחד הסיפורים הדרמטיים והפחות מוכרים בהיסטוריה היהודית המודרנית.בין הנושאים שעליהם נשוחח:מי היו שלום שוורצבארד וסימון פטליורה?מה התרחש בפוגרומים באוקראינה בשנים 1918–1920?האם פטליורה נשא באחריות למעשי הטבח?כיצד הפך משפט רצח לדיון עולמי על אחריות, מוסר וזיכרון?מדוע זוכה שוורצבארד, ומדוע הפרשה עדיין מעוררת מחלוקת כמעט מאה שנה לאחר מכן?זהו סיפור על אלימות, זיכרון היסטורי, צדק ונקמה – ועל משפט אחד שהסעיר את העולם היהודי והאירופי, אך כמעט נשכח מן התודעה הציבורית.

מה אפשר ללמוד על ירושלים דרך כיכר קטנה במרכז העיר? כיצד שכונות, רחובות, בתי קברות, מרכזי קליטה וגבולות נסתרים מספרים את סיפורה העמוק של העיר? והאם ירושלים היא מקום, רעיון – או מצב תודעתי?

בפרק זה של בין הקורות משוחח יניב מזומן עם ד״ר מריק שטרן, גאוגרף עירוני וחוקר ירושלים, על ספרו החדש ״כיכר החתולות: מסע אל התת־מודע הירושלמי״.

דרך תחנות אישיות במסלול חייו – מילדות בשכונת גילה כבן למשפחת עולים מברית המועצות, דרך מרכז העיר, מוסררה, קו התפר וכיכר החתולות – שטרן מציע מבט מקורי על ירושלים כעיר שבה ההיסטוריה, הזיכרון והפוליטיקה אינם רק רקע, אלא חלק בלתי נפרד מחיי היומיום.

בשיחה נדבר על חוויית ההגירה והניסיון להפוך לירושלמי, על המפגש בין המקום הקטן של חיי היומיום למקום הגדול של המיתוסים והקדושה, על המלנכוליה של עיר המשתנה לנגד עיני תושביה, ועל השאלה מדוע דווקא ירושלים ממשיכה להיות עבור רבים המקום היחיד שאפשר לקרוא לו בית.