פרק מיוחד בעקבות הספר "חוט וצבע: באריגי ארץ־ישראל הקדומה" בהוצאת יד בן-צבי, החושף את סודות הצביעה, האריגים והצבעים בארץ־ישראל הקדומה.הצבעים ליוו את האדם משחר ההיסטוריה: כסמל, כחומר וכאמנות.בפרק זה אנו צוללים אל עולמם של הצבעים והאריגים בארץ־ישראל הקדומה, בעקבות הספר "חוט וצבע: באריגי ארץ־ישראל הקדומה" מאת נעמה סוקניק, זהר עמר ודוד אילוז.נשוחח על מלאכת הצביעה העתיקה – ממקורותיה בצומח ובחי, דרך הפקת הצבעים היוקרתיים תכלת, ארגמן ותולעת שני, ועד התפתחות תעשיית צביעה מקומית שהייתה לאחד ממקורות ההכנסה המרכזיים של הארץ.נעסוק גם במשמעות הסמלית והחברתית של הצבעים – ככלי לביטוי זהות, מגדר, שייכות דתית ואתנית, ובתרומתם להבנת תרבותה החומרית והרוחנית של ארץ־ישראל לאורך הדורות.

המהפכה הדיגיטלית חוללה שינוי עמוק גם בעולם הארכיאולוגיה. טכנולוגיות צילום מתקדמות מאפשרות כיום לחשוף כתבים, מגילות וכתובות שלא ניתן היה לפענח בעבר. באמצעות סריקות תלת־ממד, הדגשת שכבות חומריות וזיהוי דיו דהוי או חריטות נסתרות, נחשפים טקסטים שהיו חבויים במשך מאות ואלפי שנים.מגילות שרופות ומפוחמות הופכות לנגישות, כתובות חרס עתיקות מתגלות מחדש – ומספרות את סיפורה החי של התרבות האנושית.בפרק זה ד"ר יניב מזומן מנכ"ל יד בן-צבי, מארח את שי הלוי, מתעד מרחב ירושלים ברשות העתיקות וצלם המגילות הגנוזות, ואת ד"ר מיכאל טשרנין, ארכיאולוג מרחב ירושלים ברשות העתיקות ודוקטורנט באוניברסיטה העברית. יד יצחק בן־צבי היא מוסד מחקר, תרבות וחינוך הנושא את שמו של נשיאה השני של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים הם: חקר קהילות ישראל במזרח, חקר תולדות ארץ ישראל, חקר ירושלים והנחלתם לציבור הרחב.בקרו באתר שלנו: https://ybz.org.il/

מי היו ה"מאמינים" — צאצאי השבתאים שחיו בזהות כפולה, בין יהדות לאסלאם?

בהסכת זה נשוחח עם ד"ר הדר פלדמן סמט על קהילה סודית שהתפתחה באימפריה העות'מאנית, ועל שירה פולחנית ששימשה מפתח להבנת עולמה הרוחני, החברה שסביבה, ומגעיה עם תרבויות אחרות.סיפורה של קהילת ה"מאמינים" — ממשיכי דרכו של שבתאי צבי — הוא סיפור נדיר של זהות מרובדת, אמונה נסתרת ומפגש עמוק בין דתות ותרבויות.

מאז המרת דתו של שבתאי צבי לאסלאם (1666), נשאה הקהילה הזאת חיים כפולים: בגלוי מוסלמים, בסתר מאמינים במשיחם. במשך דורות פעלו במרחב רב-דתי וסוער, ובמרכזו העיר סלוניקי העות'מאנית.ד"ר הדר פלדמן סמט, חוקרת היסטוריית יהודי האימפריה העות'מאנית ותנועת השבתאות, פורשת בספרה שירת ה'מאמינים השבתאים' את שירתם הפולחנית של השבתאים — מקור נדיר להבנת עולמם הפנימי, דפוסי הקהילה, ולמגעים הבין-תרבותיים שחוו עם מוסלמים ונוצרים. השירה משלבת עברית, לאדינו ותורכית; מסורות יהודיות עם מוסיקליות ואסתטיקה עות'מאנית; וסוד עמוק עם ביטוי פומבי מרומז.בהסכת זה נעסוק בין השאר:

• כיצד עיצבה החשאיות את זהותה הדתית והקהילתית של הקבוצה?

• מה תפקידה של השירה ביצירת מסורת ובשימור הזיכרון?

• אילו השפעות תרבותיות חיצוניות חדרו אל הפולחן השבתאי — ושינו אותו?

• ומה נותר מסיפורם כיום — מבחינה מחקרית ומבחינת הזיכרון הקולקטיבי?

שיחה שמאירה מחדש פרק נסתר ומרתק בתולדות יהודי המזרח התיכון.

הפעם אנו מארחים את פרופ’ מעוז עזריהו, חוקר גיאוגרפיה תרבותית מאוניברסיטת חיפה, לשיחה על התפתחות הדימוי המיתולוגי של תל אביב: מ"העיר העברית הראשונה", דרך "העיר ללא הפסקה" ועד "מדינת תל אביב". מה מספר לנו הדימוי הזה על החברה הישראלית, על יחסי מרכז־שוליים ועל המתח מול ירושלים? הצטרפו למסע מרתק בעקבות העיר שבויה בדימויה.תל אביב היא הרבה יותר מהעיר שאנו רואים בעיניים. היא רעיון, מיתוס, סמל — ולעיתים גם מושא לקנאה או לביקורת. פרופ’ מעוז עזריהו, מהחוקרים הבולטים של הגיאוגרפיה התרבותית בישראל וראש מכון הרצל, מביא בהסכת זה מבט ייחודי על תולדות הדימוי של תל אביב ועל האופן שבו העיר "נבנתה" בדמיון הקולקטיבי הישראלי.נבחן כיצד נולד השם "תל אביב" כמטאפורה למפגש בין זיכרון לעתיד; איך הפכה העיר לפרויקט לאומי של מודרניות עברית; ומדוע הביטויים "העיר ללא הפסקה" ו"מדינת תל אביב" הפכו לחלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי בישראל. נדבר גם על היחסים המורכבים בין תל אביב לירושלים, על דמות ה"תל־אביבי", ועל הסיפור האידיאולוגי הטמון בחילוניות העירונית.הפרק מבוסס על ספרו של פרופ’ עזריהו שבויה בדימויה — מסע מרתק אחר הייצוגים המעצבים את תל אביב כמרחב תרבותי, פוליטי ורגשי.

מדוע שגשגו ערי הנגב בתקופה הביזנטית – ולמה נעלמו? ד"ר עופר שיאון, רשות העתיקות, חושף את סודות ההתיישבות, החקלאות והכלכלה במדבר שפרח לפני 1,500 שנה.בפרק זה מארח יניב מזומן את ד"ר עופר שיאון, ארכיאולוג ומומחה בכיר ברשות העתיקות, שניהל למעלה ממאה חפירות ברחבי הארץ. השיחה עוסקת באחת התקופות המרתקות בתולדות הנגב — השגשוג יוצא הדופן של היישובים הגדולים בתקופה הביזנטית והמערכות החקלאיות שסביבם.בין הנושאים שנדון בהם:כיצד הפכה הנצרות לדת רשמית והשפיעה על פיתוח הדרום הארץ־ישראלי.תפקידה של האימפריה הביזנטית בעיצוב ההתיישבות והחקלאות באזורי המדבר.דמותו של ה"דוקס" והלימיטאנים – החיילים־חקלאים ששילבו ביטחון, כלכלה וחקלאות.חדשנות טכנולוגית בחקלאות מי הנגר והיקף התכנון העירוני בערים כמו עבדת, שבטה, חלוצה וניצנה.סיבות הדעיכה: שינויי שלטון, משברים כלכליים, ואולי גם אקלימיים.ד"ר שיאון מסביר כיצד התפתחו המערכות החקלאיות המתקדמות ביותר בעולם העתיק בלב מדבר, מה גרם להיעלמותן, ואילו תובנות ניתן להפיק מהן גם לימינו.

בפרק מיוחד עם פרופ' אריאל פלדשטיין אנחנו יוצאים למסע בין זיכרון מלחמת יום הכיפורים לחרבות ברזל – על טראומה, שכול, מנהיגות ותקווה לעתיד.האם אירועי ההווה משנים את תפיסתנו על העבר? בפרק זה של ההסכת אנו משוחחים עם פרופ' אריאל פלדשטיין. היסטוריון ישראלי, ראש מסלול לימודים כלליים במחלקה להיסטוריה של עם ישראל בפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וחבר סגל בחוג ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל – על עיצוב הזיכרון והנרטיב שבין מלחמת יום הכיפורים למלחמת חרבות ברזל.פלדשטיין, שחווה כילד את מלחמת יום הכיפורים ותושב העוטף ב־7 באוקטובר, מתעד ביומנו האישי את תחושת ההלם, האובדן והחיפוש אחר משמעות. בשיחה זו הוא מבקש לעבד את הקשרים בין שתי תקופות טראומטיות בהיסטוריה הישראלית.בין הנושאים שנעסוק בהם:הדחקה וזיכרון – כיצד המוח מנסה להסתיר זוועות, ואיך מתמודדים עם השכול הפרטי והלאומי.ביטחון ואשליות – מה אפשר ללמוד מהתחושה שהעוטף הוא "שוויץ", לעומת הקונספציות של ערב יום כיפור.מנהיגות בעת משבר – מה ההבדלים בין גולדה מאיר, בגין והרצל לבין המנהיגות של ימינו.האתוס של הגבורה – מגיבורי 1973 ועד פקד ארנון זמורה ז"ל במבצע "ארנון".החטופים והשבי – כחלק מתודעתנו הלאומית וכמצוות "והגדת לבנך" של דורנו.אחדות ופירוד חברתי – בין "מגדל בבל" לפוטנציאל של יצירת זהות משותפת.תקווה מול חורבן – כיצד למרות השכול, פריחת הכלניות האדומות בעוטף הופכת לסמל של חוסן והמשכיות.השיחה מציפה שאלות נוקבות: מה ניתן ללמוד מהמפגש בין זיכרון יום הכיפורים לחרבות ברזל? האם התקווה יכולה לשמש כוח מניע גם בעת משבר? וכיצד עיצוב הזיכרון ישפיע על דורות העתיד בישראל?

קרדיט תמונה, אוסף אורי דביר, ארכיון התמונות של יד בן-צבי

הפרק עוסק בתקופה מסעירה, שופעת עוצמה, אדריכלות ושליטה אסטרטגית , עם דגש על העיר עזה בתקופה הממלוכית בארץ ישראל.הממלוכים – חיילים עבדים שהפכו לשליטים – שלטו בארץ ישראל במשך קרוב ל-260 שנה, משנת 1260 ועד לכיבוש העות'מאני בשנת 1516. ד"ר יניב מזון שוחח עם פרופ' ראובן עמיתי.יד יצחק בן־צבי היא מוסד מחקר, תרבות וחינוך הנושא את שמו של נשיאה השני של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים הם: חקר קהילות ישראל במזרח, חקר תולדות ארץ ישראל, חקר ירושלים והנחלתם לציבור הרחב.בקרו באתר שלנו: https://ybz.org.il/Song: Warm MemoriesComposer: Keys Of MoonWebsite: https://www.youtube.com/c/keysofmoonmusicLicense: Creative Commons (BY 3.0) https://creativecommons.org/licenses/by/3.0/Music powered by BreakingCopyright: https://breakingcopyright.com

מהו מקורו של המתח העדתית בישראל? בפרק זה אנו משוחחים עם ד"ר אבי פיקאר על יחסה של התנועה הציונית ליהודי ארצות האסלאם, על כור ההיתוך, קולוניאליזם, לאומיות והמתח שביניהם.

המתח העדתי בין יוצאי אירופה לבין יוצאי ארצות האסלאם היה ונשאר אחד ממוקדי השיח המרכזיים בחברה הישראלית. בפרק זה אנו מארחים את ד"ר אבי פיקאר – היסטוריון של ארץ ישראל בתקופת העת החדשה, מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר־אילן – לשיחה בעקבות מאמרו "קולוניאליזם, לאומיות ומבט העומק: תובנות להבנת השאלה העדתית בעקבות 'אימת הקרנבל'".במהלך השיחה נצלול אל הסדרים העמוקים שעיצבו את החברה הישראלית בראשית דרכה:הסדר הקולוניאלי מול הסדר הלאומי – כיצד השפעת עליונות אירופית יצרה היררכיות גם בתוך העם היהודי, ומנגד כיצד הלאומיות ביקשה לטשטש הבדלים.כור ההיתוך – בין שאיפה לשילוב תרבותי לבין הפנמת דפוסי הדרה והתנשאות.התמערבות והיררכיה – כיצד אימוץ התרבות המערבית שימש אמת מידה לסטטוס חברתי, הן בקרב יהודים מאירופה והן בתוך קהילות יהודיות בארצות האסלאם.הוויכוח המחקרי – בין הגישה השוויונית־ניטרלית שראתה בפערים תוצאה של נסיבות, לבין הגישה הפוסט־קולוניאלית שחשפה ממד של התנשאות ולעיתים גזענות.מורכבות הזהות – כיצד המתח בין קולוניאליזם ולאומיות ממשיך להשפיע על החברה הישראלית עד ימינו.ד"ר פיקאר מציע גישה מורכבת יותר להבנת השאלה העדתית, כזו שאינה מסתפקת בהסברים כלכליים או סוציולוגיים, אלא מבקשת להתבונן במערכות העומק ההיסטוריות, התרבותיות והפסיכולוגיות שעיצבו את יחסי אשכנזים ומזרחים.

קרדיט תמונה: אוסף קהילת יהודי תימן, ארכיון התמונות יד יצחק בן-צבי

יד יצחק בן־צבי היא מוסד מחקר, תרבות וחינוך הנושא את שמו של נשיאה השני של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים הם: חקר קהילות ישראל במזרח, חקר תולדות ארץ ישראל, חקר ירושלים והנחלתם לציבור הרחב.בקרו באתר שלנו: https://ybz.org.il/

ספר חבקוק, מן הקצרים והמסתוריים שבספרי הנביאים, מציב בעוז את השאלות הגדולות על צדק, אמונה ומשמעות הסבל. עם פרופ’ נועם מזרחי נצלול אל הדיאלוג הייחודי בין הנביא לאל (“צדיק באמונתו יחיה”) ונבחן את פירושיו בתקופת הבית השני דרך מגילת פשר חבקוק מקומראן.על הפרק:חבקוק, שפעל ככל הנראה בסוף ימי הבית הראשון, אינו מסתפק בהעברת מסר לעם אלא מתעמת עם שאלת הצלחת הרשע וסבל הצדיק. מגילת פשר חבקוק, שנחקרה בהרחבה ע״י פרופ’ מזרחי, מציעה קריאה מחודשת לימי משבר, דיכוי וציפייה לגאולה, ומראה כיצד אמונה עשויה להתחדד דווקא מתוך ספק ושאלה.נשרטט את מקומו של ספר חבקוק בין נביאים אחרונים ונעמוד על ייחודו כנביא המנהל דיאלוג ישיר עם האל סביב סוגיית הצדק והסבל, מדוע הרשע מצליח והצדיק סובל. נבחן כיצד שפת המשבר והייאוש מעצבת את הנבואה, וכיצד מגילת פשר חבקוק מקומראן מפרשת את הספר בימי הבית השני: “הכשדים” מזוהים עם אויבי התקופה, ואנשי הכת קוראים את עצמם אל תוך הטקסט. נדון בפער בין הנבואה המקורית לפרשנות הסקטוריאלית, בתפקיד השאלה והספק כמנוע לאמונה (“צדיק באמונתו יחיה”), ובאופני הרלוונטיות של רעיונות חבקוק לשאלות מוסר, הנהגה ומשמעות גם בהווה.מגיש: ד"ר יניב מזומן | אורח: פרופ’ נועם מזרחי, חוקר מקרא וספרות בית שני באוניברסיטה העברית; עוסק בביקורת המקרא ובלשנות היסטורית.הפקה: הסכת של יד בן־צבי.יד יצחק בן־צבי היא מוסד מחקר, תרבות וחינוך הנושא את שמו של נשיאה השני של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים הם: חקר קהילות ישראל במזרח, חקר תולדות ארץ ישראל, חקר ירושלים והנחלתם לציבור הרחב.בקרו באתר שלנו: https://ybz.org.il/

כיצד הפך "יד ושם" לאתר ההנצחה המרכזי לשואה במדינת ישראל?מה הודגש ומה טושטש לאורך הדרך? ומדוע שמו של האיש שהגה את הרעיון – מרדכי שנהבי – כמעט ואינו מוכר בציבור הרחב?במשך כ־34 שנים, משנות ה־40 ועד אמצע שנות ה־70, התנהל מאבק אידיאולוגי עז על האופן שבו יעוצב זיכרון השואה בישראל. בספרו החדש, הר הזיכרון: אתגר הנצחת השואה והגבורה ביד ושם, 1942–1976, חושף פרופ' דורון בר פרקים סמויים למחצה במאבק הזה – החל מהרעיון שעלה כבר בשנת 1942, דרך המאבקים על אופיו של המוסד, ועד כינונו של אתר ההנצחה על הר הזיכרון בירושלים וביסוסו כמרכז עולמי להנצחת השואה.מרדכי שנהבי, מי שהעלה לראשונה את רעיון "יד ושם" וניהל מאבק נחוש להגשמתו, הודר בשלב מאוחר יותר מהנהגת המוסד – חרף תרומתו הבלתי ניתנת לערעור להקמתו.הספר מציג גם את היוזמה האלטרנטיבית "מרתף השואה" שהוקם בהר ציון. מי שעמד במרכז פעילות זו היה שמואל זנוויל כהנא, מנכ"ל משרד הדתות, שפעל בנחישות להבליט את הממד הדתי־יהודי של ההנצחה.קרדיט תמונה: Andrew Shiva / Wikipedia / CC BY-SA 4.0