בית שביעי:

נדון ביחס שלנו לאידיאלים (לנשגב). בבודהיזם המאוחר הגיבור חש חמלה אינסופית. כשהלב פתוח והחמלה מופיעה, תמיד עולה השאלה האם אני עושה מספיק. הבית הזה מטפל בפער בין מה אנו אמורים לעשות והיינו רוצים לעשות, ובין מה שאנו באמת מסוגלים ועושים. העיסוק בפער צריך להיות ללא אשמה בושה וסלידה. הצורך לדעת לזהות את המצבים המנטליים הלא מיטיבים של הרגשות העוכרים. נדון בשאלה מהו המינון הנכון של תרגול על הכרית ולימוד, מול עשייה בעולם, שהרי העשייה בעולם יכולה להיות גם היא תרגול.

בית שמיני:

ארצה לשמור את תודעתי מטוהרת משמונה טרדות היומיום (כשלון, הפסד וכו). הבית השמיני מסתיים בהתייחסות לריקות. נראה כיצד המצב הנוכחי בארץ מאפשר לנו ללמוד משהו על היחס שלנו