זו לא רק המלחמה, זה לא רק הטילים והריצה למקלטים, זו העובדה שזה שוּב.

איך נוכל להתמיר את הכאב לתקווה?

איך נוכל להתמיר את הכאב אל הדרך?

איך נוכל להפוך את הכאב לחמלה בוערת?

נפגשנו כדי לתרגל ולהיתמך, ולהיזכר שדוקהה וכאב הם בסיס ההתמרה כאשר נראה אותם מבעד לעיני התבונה. המפגש שכולל תרגול קצר ושיחה ניתן במסגרת מרחב התמיכה של עמותת תובנה ב-9.3.2026

שיחה שניתנה במסגרת חגיגות 30 שנה לעמותת תובנה.

עוסקת בחמלה בפעולה. נדון בגורמים מעכבי חמלה ומעודדי חמלה.

פתיחה של הקדמה קצרה על התרגול ואז הנחייה של מדיטציית הרהור על מוות וארעיות.

פתיחה של כמה דקות הסבר על מדיטציית טונג לן ואז מדיטציה מונחית.

מדיטציית הכרת תודה על של שינוי שחל בי במהלך הקורס.

נדון בתרגול בחיי היומיום וכיצד הוא מותנה בתנאים ונסיבות. נחשוב יחד איך אני משמר תרגולים רבי ערך לאורך זמן. נעשה סיכום של טקסט שמונת הבתים.

בין חמלה לריקות. המציאות כאשלייה. היכולת המוגבלת לעזור לאחרים. חמלה עצמית במצב שכזה. קבלה רדיקלית של חוסר האונים. הרצון להמשיך לצמוח ולטפח את התודעה. הלוואי שתמיד אמשיך לנסות להושיט את ידי בחמלה לאדם אהוב וגם לכל היצורים החשים.

בית שביעי:

נדון ביחס שלנו לאידיאלים (לנשגב). בבודהיזם המאוחר הגיבור חש חמלה אינסופית. כשהלב פתוח והחמלה מופיעה, תמיד עולה השאלה האם אני עושה מספיק. הבית הזה מטפל בפער בין מה אנו אמורים לעשות והיינו רוצים לעשות, ובין מה שאנו באמת מסוגלים ועושים. העיסוק בפער צריך להיות ללא אשמה בושה וסלידה. הצורך לדעת לזהות את המצבים המנטליים הלא מיטיבים של הרגשות העוכרים. נדון בשאלה מהו המינון הנכון של תרגול על הכרית ולימוד, מול עשייה בעולם, שהרי העשייה בעולם יכולה להיות גם היא תרגול.

בית שמיני:

ארצה לשמור את תודעתי מטוהרת משמונה טרדות היומיום (כשלון, הפסד וכו). הבית השמיני מסתיים בהתייחסות לריקות. נראה כיצד המצב הנוכחי בארץ מאפשר לנו ללמוד משהו על היחס שלנו

מדיטציה על חמלה לי ולאדם אהוב.

שיחה על הבית הרביעי: ״כאשר אראה ישויות בעלות אופי לא נעים, מדוכאות בידי שליליות וסבל, הלוואי שיהיו יקרות לליבי – משום נדירותן – כאילו גיליתי אוצר אבני חן!״

נדון ביכולת לעבוד עם שלושת הרעלים, ולתרגל עם דוקהה.