בשבועות האחרונים צף ועולה דיון פנים ימני: האם יש להמשיך בנחישות במהלכי התיקון שנתפסים כמוצדקים וראויים (רפורמה משפטית, פיטורי יועמ"שית, פיטורי ראש השב"כ), או שמא, לאור החשש משבירת הכלים, ולאור האיומים משמאל על הנכונות לשבור את הכלים, ראוי שהימין ינהג באחריות ויתקפל? יש מי שאומרים שזו התנהלות אחראית, יש מי שאומרים שזו התנהלות תבוסתנית. גם אנחנו מצאנו את עצמנו מתלבטים.

לידידנו אלון שלו יש עמדה ברורה בעניין (שנוסחה גם לאחרונה במוסף שבת של מקור ראשון, במאמר שכותרתו "ההתעקשות על הרפורמה המשפטית היא המקבילה המודרנית לנביאי שקר"), ואנחנו החלטנו להזמינו לשיחה כדי לשמוע וכדי לאתגר.

הלאה בנחישות אל התיקון, או אחורה כדי להיערך מחדש, ולתקן ביום אחר?