HujiCast

הספינטרוניקה היא דבר מדהים שישנה את עולמנו; בעזרתה נוכל לייצר סוללות שיחזיקו מעמד לתקופה ארוכה, זכרונות ניידים שיוכלו לאכסן כמויות אדירות של מידע, ומעבדים שיוכלו לעבד את המידע הזה במהירות מסחררת. ואולי, מי יודע, הספינטרוניקה תקדם אותנו לכיוון של בינה מלאכותית אמיתית.
נשמע מעניין מאוד, אבל מהי ספינטרוניקה בעצם? ד"ר אמיר קפואה, ראש קבוצת הספינטרוניקה באוניברסיטה, הגיע ל-HUJICAST, הסכת המדע והמחקר של העברית, כדי להסביר.
האלקטרוניקה שכולנו מכירים ואוהבים עושה שימוש בתכונה אחת של האלקטרון, המטען החשמלי. הספינטרוניקה, תחום חדש ולוהט של הננו-אלקטרוניקה, עושה שימוש בתכונה מרכזית נוספת של האלקטרון שהאלקטרוניקה אדישה אליו לגמרי: מלבד המטען החשמלי, האלקטרון מסתובב על צירו, כל הזמן ובלי הפסקה: הסיבוב הזה נקרא הספין. אפשר לתאר את הספין גם כתגובת החלקיק לשדה מגנטי. הניסיונות לשלוט בספין הזה - כלומר לגרום לאלקטרונים להסתובב בצורה מתואמת - זוהי כל הספינטרוניקה על רגל אחת. לפי ד"ר קפואה, הפוטנציאל הגדול הטמון בתחום הספינטרוניקה נובע מהעובדה שהספין חסכוני הרבה יותר. לעומת המטען החשמלי, הספין כמעט ולא מאבד אנרגיה, מה שמאפשר לבצע מגוון רחב יותר של פעולות ודחיסת כוח חישוב גדול לנפח קטן עוד יותר - האם יכול להיות שזה יהיה אחד הגורמים לפריצתה של אינטילגנציה מלאכותית? האזינו וגלו.

הקשר בין תנאי הסביבה להתנהגות בני האדם הוכח כבר לפני עשרות שנים בסדרה של ניסויים פסיכולוגיים: ככל שחם יותר, עולה הסיכוי להתנהגות אלימה. החום פשוט משגע אותנו.
האם קיים קשר בין מזג האוויר למצב הרוח לא רק ברמה הפרטית אלא גם ברמה הקבוצתית? האם גם מדינות ועמים מאבדים את זה כשהטמפרטורות עולות בפתאומיות? כדי לענות על השאלה הזו משתמשים החוקרים בשיטות של ביג דאטה.
שיחה עם ד"ר דוד הלמן מהמחלקה למדעי הקרקע והמים, הפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, שמחקר שלו (יחד עם פרופ׳ בן זייצ׳יק מאוניברסיטת ג׳ון הופקינס בארה״ב), שפורסם בכתב-העת המדעי Global Environmental Change, הראה כי קיים קשר ישיר בין טמפרטורות גבוהות למקרי סכסוך מזויין באפריקה ובמזרח התיכון. "העובדה שאזורים חמים נמצאים בסיכון גבוה יותר של סכסוכים מזויינים, בפרט כאשר הטמפרטורה משתנה באופן קיצוני, צריכה להוות נורה אדומה עבורנו", כתב הלמן.
בעזרת נתונים שהגיעו בין השאר מצילומי לויינים, שטח חקלאי. תמותת תינוקות, כמות אוכלוסייה. מדד כלכלי, השינוי באורות לילה הנראים מהחלל, שינוי בפיזור האוכלוסיה. וכמון נתוני גשם, טמפרטורות, מים ועוד, ונאספו לאורך יותר מ-25 שנה, הצליחו השניים להוכיח את הקשר בין שינויי אקלים - כולל, אגב, התקררות פתאומית - ובין סכסוכיים מזויינים. מה זה אומר לגבי העתיד של האיזור שלנו? לא דברים טובים במיוחד.

שיחת עומק פילוסופית על הפיזיקה ועל הנפש עם פרופסור אורלי שנקר מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית. דיברנו על בעיה פילוסופית קשה אך מרהיבה, והיא חוסר ההתאמה בין מה שהמדע מלמד אותנו על העולם, לבין איך שאנחנו "חווים" אותו - חוסר התאמה שמגיעה להתנגשות מטרידה במיוחד כשחושבים על הזמן.
למרות שאנחנו חווים וחיים ומחשיבים את כיווניות הזמן, מהעבר דרך ההווה על העתיד - כעיקרון יסודי, אולי הכי יסודי, של הקיום - הרי שבעולם הפיזיקה אין חץ זמן, הזמן הוא דו כיווני, ואין שום דרך לבטא פיזיקלית את זרימת הזמן, שהיא התחושה האנושית הבסיסית ביותר.
אם הפיזיקה צודקת - אז אין בעולם שלנו חץ זמן. ואם הפיזיקה לא מצליחה להסביר תופעה - אז או שהתופעה היא אשליה או שהפיזיקה צריכה להשתנות. מה עושים? איך פותרים את ההתנגשות הזאת בין הידיעה והתודעה?
זה לא נגמר כאן. פרופסור שנקר פתרה, עם פרופסור מאיר חמו מאוניברסיטת חיפה, ניסוי מחשבה בן 170 שנה בשם "השד של מקסוול". לפי הפתרון המהפכני שלהם אפשר להפר את החוק השני של התרמודינמיקה - מחוקי הבסיס של הפיזיקה - ולבנות פֶּרפֶּטוּם מוֹבִּילֶה ("מכונת תנועה מתמדת"), דבר שנחשב עד היום לבלתי אפשרי. "הצגנו אותה בכנסי פיזיקה", אומרת שנקר, "וקרה לא פעם שאמרו לנו: אנחנו לא יכולים להוכיח איפה אתם טועים, אבל לא ייתכן שהרעיון שלכם נכון - ולכן אתם טועים".
גם על הנפש דיברנו. לפי פרופסור שנקר, המחזיקה בגישה סופר-חומרית, "הנפשי הוא פיזיקלי", כלומר: הכל חומר. אין רוח. "אני מנסה לחקור מהי הבנה פיזיקלית של הנפש, להבין את הרעיון שהנפש היא חומר. שהחומר במוח, בתוך הגולגולת - זה האני. אין נשמה שמתגלגלת. יש אטומים שמתחברים ואחרי המוות יתפזרו… אין נשמה מופשטת. אין התחלה וסוף לחיים, הכל רק אטומים, התארגנות של חלקיקים. אנחנו מגיעים לתובנות האלה מתוך יסודות המדע".

איך נולד מחבל מתאבד? כמה זמן לוקח לתכנן פיגוע דריסה? מה ההבדל בין הטרוריסט והפושע? האם אפשר לנצח את טרור הבודדים? וגם: למה הפושעים לא עוזבים את מקום הפשע?
פרופסור סיימון פרי מהמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית חוקר את תופעת הטרור לאורך זמן וממגוון רחב של זוויות. הוא ביצע מחקרים רבים על מחבלים מתאבדים בישראל, בדגש על פיגועי דריסה, חקר בזמן אמת את השפעתה של בניית גדר הביטחון על כמות הפיגועים ופיזורם, גיבש דרכים ושיטות למניעת טרור, ועוד. כמי ששירת במשטרת ישראל למעלה משלושים שנה בתפקידי מודיעין רבים במלחמה נגד הפשיעה, מתמקד המחקר של פרופסור פרי בניסיון לתאר, למדוד ולהעריך את האפקטיביות של תגובות המשטרה לטרור, בדגש על שילוב של שיטות למניעת פשיעה במלחמה בטרור. ממחקריו של פרי עולה שוב ושוב המסקנה בדבר מקומה וחשיבותה של הסיטואציה וההזדמנות ה"ספונטנית" בביצוע פיגועי התאבדות (בניגוד לטרור "מאורגן").
שוחחנו על הדומה והשונה בין המלחמה בטרור והמלחמה בפשיעה, על הדומה והשונה בין המחבל והפושע. הופתענו ללמוד עד כמה רב המשותף. לדוגמה, בנוגע להעתקה של מוקדי פשיעה וטרור בעקבות מבצעי אכיפה (או הקמת גדר). בנוסף, מראים מחקריו של פרי את היעילות של מניעה מצבית, כלומר זיהוי של נקודות במרחב היוצרות את ההזדמנות לטרור או לפשיעה. הבנה טובה יותר של מנגנון ההחלטה הספונטנית בפיגועי התאבדות של בודדים יכולה למנוע פיגועים רבים.

האם נשים וגברים משקיעים בצורה שונה במיזמי מימון המונים? ולמה?
מימון המונים ומגדר; שיחה עם אורלי שדה, פרופסור למימון בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית (והאישה הראשונה בישראל שקיבלה דרגת פרופסור במימון). תחום מימון ההמונים (crowd fundinng) שפרץ לחיינו לפני כעשור וחצי הבטיח לחולל מהפכה ודמוקרטיזציה גם בדרך בה נשים יוזמות ומשקיעות. האם המרחב החדש (יחסית) הצליח לקיים את ההבטחה עבור יזמיות ומשקיעות או שהוא מהווה שכפול של העולם הכלכלי הישן המוכר, בו הנשים נדחקות לעיסוק בתחומים נשיים? התשובה לא מעודדת במיוחד. נדמה שהמהפכה עוד לא כאן. איך אפשר לשנות את המציאות? האם בכלל המימון יכול לשנות את החברה? וגם: מהו אפקט היען?

שיחה עם פרופ' סיגל בן יהודה מהמחלקה למיקרוביולוגיה וגנטיקה מולקולארית, הפקולטה לרפואה, שגילתה, יחד עם פרופסור אילן רוזנשיין מהאוניברסיטה העברית, צורת תקשורת חדשה ולא מוכרת בין חיידקים לבין עצמם ובין חיידקים לתאי אדם. לאחרונה זכו השניים במענק מחקר יוקרתי מהאיחוד האירופי בסך כ-7 מיליון יורו על הצעת מחקר בנושא.
הבנה עמוקה של מנגנון התקשורת בין החיידקים עשויה להוביל להשלכות מרחיקות לכת בביולוגיית החיידקים; הבנה כזו תאפשר לסייע בגילוי דרכים חדשות להילחם בחיידקים המזיקים לאדם, כמו גם לעודד קהילות של חיידקים "טובים", להנדס קהילות סינטתיות ועוד. תוצאות המחקר יכולות לבשר מהפכה בכל תחום העוסק ביצורים חיים; מחקלאות, דרך תעשייה ועד לרפואה.
עם פרופסור סיגל בן יהודה שוחחנו על מנגנוני התקשורת השונים בין החיידקים, על הדרך בה הם מתארגנים בקהילות, לוקחים החלטות משותפות, מגיבים לסביבה, יוצרים מגע, מחליפים מידע ללא הפסקה ובעיקר - עושים הכל כדי לא להיות לבד. החיידקים, כמונו, אוהבים להיות בחבורה.
בנוסף, דיברנו על מנגנון מסתורי נוסף של חיידק אדמה נפוץ, "בצילוס סבטיליס" שמו, שיכול לשרוד בתנאים הקשים ביותר על פני כדור הארץ ויודע "להרדים" את עצמו, לעיתים למשך מאות שנים (!), ואז להתעורר לחיים במהירות כשהתנאים הופכים טובים יותר.
שיחה מרתקת של שני המנגנונים שיש לאותו החיידק: אחד מאפשר לו לתקשר עם העולם שסביבו, השני מאפשר לו להתנתק ממנו.

שיחה עם ד"ר הייתם עמל, מהמכון לחקר התרופה, בית הספר לרוקחות, הפקולטה לרפואה. לאחרונה נבחר ד"ר עמל לאחד מארבעים הצעירים והצעירות המבטיחים בישראל של מגזין דה מרקר. זו היתה הפעם הראשונה בה נחשף לקהל הרחב, אבל בקהילה המדעית - בטח בין העוסקים באוטיזם ואלצהיימר - ד"ר עמל הוא שם ידוע ומוכר כמי שחתום על הגילוי הראשון בספרות של הקשר בין תחמוצת החנקן (NO) לאוטיזם.
לפני כשנתיים חזר עמל מ-MIT לאוניברסיטה העברית ועומד בראש קבוצת מחקר במכון לחקר התרופה. לאחרונה היתה לו תגלית שעוררה תהודה עולמית כשגילה שאוטיזם ואלצהיימר חולקים מנגנון מולקולרי משותף שיכול להוביל להפרעות נוירולוגיות. הבנה של המנגנון הזה צפויה לעזור בפיתוח תרופות וטיפולים, הן לאוטיזם והן לאלצהיימר.
בנוסף, מנסה ד"ר עמל לגלות סימנים ביולוגיים מוקדמים בהפרעות שעל הקשת האוטיסטית, במחלת האלצהיימר והפרעות נוירולוגיות אחרות.
שוחחנו על הקשר, הדומה והשונה, בין אוטיזם ואלצהיימר - אחת תוקפת את האדם בסוף חייו, השניה מופיעה בדרך כלל בילדות, השכיחות של שתיהן באוכלוסייה עולה עם הזמן, ובשתיהן ניתן לומר שעדיין רב הנסתר על הגלוי.

כמה זמן לוקח לייצר יהלום, מה אנחנו יכולים ללמוד מהם על המתרחש בליבת הכדור והאם יום אחד גם אנחנו נהפוך ליהלומים?

שיחת עומק כלכלית עם פרופ' קרנית פלוג מהחוג לכלכלה, המוכרת לציבור הרחב בזכות כהונתה כנגיד בנק ישראל בין השנים 2014-2018.
במרכז השיחה עמד מצב שוק העבודה הישראלי נכון להיום; כולל מבט לאחור על ההחלטות שהתקבלו בתחילת המגיפה - החל"ת, המענקים, וכמובן - מבט קדימה, אל עתיד כלכלי שהמוטיב המרכזי בו הוא חוסר ודאות. כיצד ניתן לפעול ולתכנן בתנאים המשתנים במהירות. האם משהו מהותי השתנה בשוק העבודה בעקבות הקורונה? וגם על מצב העובד הישראלי; מצד אחד פריון נמוך ושכר מדשדש בשוק עבודה לא גמיש, ומצד שני מגזר ההייטק.
דיברנו גם על רשת ביטחון לעצמאים, משכורות גלובליות, הפער בין מרכז לפריפריה והשפעתו על שוק העבודה, ועוד...

לפי ראש המעבדה לחקר קשב וזמן במחלקה לפסיכולוגיה ובמחלקה למדעי הקוגניציה, לכל אחת ואחד מאיתנו יש קצב פנימי המיוחד רק לה ולו, מעין מתופף אישי היושב בתוך המוח. איך זה משפיע על תפישת הזמן שלנו ומה קורה במוח בזמן שאנחנו ממצמצים?