HujiCast

השתטחויות על קברי צדיקים, טבילה במקוואות, שימוש בברכות, קמעות ושלל טקסים ומנהגים שנשים יהודיות עושות כדי למצוא שידוך/להיכנס להריון/ללדת תינוק בריא - והדוגמאות רבות ומגוונות - כל אלה עומדים במרכז המחקר של ד"ר אניטה נובל מבי"ס לסיעוד של האוניברסיטה העברית.
המחקר של נובל ושותפיה מגיע מתחום ה"כשירות התרבותית", כלומר, הניסיון להבין את החוויה והנסיונות של יולדות ממגזרים שונים על מנת לעזור הן לצוות המטפל והן ליולדת ליצור חוויה חיובית ומכלילה יותר בחדר היולדות ובמחלקות האשפוז. מטופלת שמרגישה שהצוות הרפואי מבין אותה ולא מזלזל בה ובאמונותיה, אומרת נובל, תהיה פתוחה יותר לשמוע מהרופאים.
שוחחנו על מהות הכשירות תרבותית, שהיא התאמה והנגשה תרבותית ולשונית במערכת הבריאות, על הרגישות הנדרשת מהצוות המטפל כשהוא נתקל באישה המסרבת לעשות בדיקות לגילוי מחלה ומעדיפה לטבול במקווה, או מבכרת את עצתו של רב על פני דעתו של רופא. לאכפתיות ולאמפתיה, על פי מחקרה של נובל, תפקיד חשוב יותר ממה שנדמה.
במחקר השתתפו גם ד״ר לורנס נובל, ד״ר ריצ׳יל ספקטור, ד״ר מיכל ליברגל, פרופ׳ יפה זיסק רוני, ד״ר אנה ולוסקי רובל.

שיחה עם ד״ר לילי בוקסמן-שבתאי מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית שמחקריה עוסקים ברובם במפגש עם ריבוי משמעות. מחקריה הראשונים , כמו למשל הומור - יכול להיות שכולנו צוחקים ביחד מאותה בדיחה, אבל האם כולנו צוחקים על אותו הדבר? מה אומר סטריאוטיפ לאנשים שונים והאם יש סטריאוטיפים שכולנו יכולים להסכים עליהם? (יש, אבל ממש קצת)
ממחקרים על ריבוי משמעות בהומור עברה ד"ר בוקסמן-שבתאי לחקור ריבוי משמעות גם בשדות אחרים, כמו למשל ייצוג של תנועות מחאה שונות. שוחחנו על "פרדיגמת המחאה" העוסקת ביחסי התקשורת והמוחים ובכוחו המוגבל של הגימיק התקשורתי לעורר דיון. שוחחנו גם על מחקר מרתק שלה ובו השוותה בין שתי תנועות חברתיות שונות בתכלית השינוי - האחת MLB, "חיי שחורים חשובים", והשניה, הקבוצה שהשתלטה על הקפיטול אחרי ההפסד של טראמפ - לפי הדרך בה הן מתנסחות ברשת החברתית טיקטוק.
שוחחנו על תפקיד הרשתות החברתיות במחאות חברתיות, על המיוחד ברשת טיקטוק, על כוחה של המדינה אל מול כוחו של האלגוריתם - וגם על איך שבסופו של דבר לא פעם המדיום הולך ומשתלט על המסר.

פרופסור שי כרמי מביה"ס לבריאות הציבור, הפקולטה לרפואה, פרסם לאחרונה מחקר (עם ד''ר אור צוק מהמחלקה לסטטיסטיקה מהאוניברסיטה העברית, ופרופ' טוד לנץ ממכון פיינשטיין למחקר רפואי בניו יורק) הבוחן שיטה חדשה להערכת הסיכוי שעובר יפתח במהלך חייו מחלה גנטית. התהליך נועד להפחית תחלואה עתידית ולהוריד את כמות הסבל בעולם, אך יש לו גם השלכות אתיות וחברתיות משמעותיות, והוא עשוי לשנות את האופן שבו יתבצע בעתיד תהליך ההפריה החוץ גופית.
שוחחנו על האתיקה של הגנטיקה, תחום המשתנה ומתפתח ככל שהטכנולוגיה מתקדמת; אם לפני שני עשורים עוד דנו על האתיקה של לדעת את מין העובר, היום כבר מדברים על בחירת תכונות.
בחירת עוברים על פי מדדי סיכון, אומר כרמי, עלולה להוביל לסטיגמטיזציה של חולים, להגדלת אי השיוויון בחברה. חוקרים רבים, אומר כרמי, נרתעים מטכנולוגיות הדורשות להחליט אילו עוברים ''אינם ראויים'' להיוולד, מחשש מהידרדרות ל"אאוגניקה", השבחת גזע. תנועה שבמסגרתה נרצחו ועוקרו בכפייה מאות אלפי אנשים שנחשדו כנחותים מבחינה גנטית.
בנוסף, פרופסור כרמי חוקר גנטיקה של אוכלוסיות, בדגש על יהודים אשכנזים. שוחחנו על מהי אוכלוסיה, מה ניתן ללמוד מהדנ"א על שינויים שאירעו בעולם, וגם ניסינו לברר מיהו אשכנזי.

היא: פרופ' שהם חשן-הלל מבית הספר למנהל עסקים, ראש המעבדה לקבלת החלטות במרכז פדרמן לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית. חוקרת תהליכי קבלת החלטות בהקשרים חברתיים. הוא: ד"ר אלכסנדר גיללס-הלל, מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, מומחה ברפואת ילדים, וחוקר שינה, בדגש על דום נשימה בשינה. השניים נשואים ולהם שלושה ילדים - וגם מחקרים משותפים, בהם שילבו את שני תחומי המחקר שלהם ובדקו את השפעת חוסר השינה אצל רופאים מתמחים על תהליכי קבלת ההחלטות שלהם.
ההשפעה של חוסר שינה על הגוף נחקרה והיא ידועה. אבל המחקר של פרופ' חשן-הלל וד"ר גיללס-הלל שונה, מעמיק יותר. שלא כמו במחקרים הקודמים - הפעם נחקרה גם ההשפעה של חוסר שינה למשך תקופה ארוכה, כמו התמחות בבית חולים, ולא רק חסך שינה של לילה אחד - מסתבר שתקופת התמחות ארוכה ללא שינה גובה מחיר כבד מהמתמחות והמתמחים הצעירים, כמו פגיעה במאזן ההורמונלי, האצה של תהליכים דלקתיים ועוד, בנוסף לפגיעות מהתחום הקוגניטיבי כמו קשב, אימפולסיביות וכד'. במחקר היתה גם קבוצת ביקורת של רופאים מומחים שחזרו למסדר שינה תקין. החדשות הטובות: הנזק חולף.
השניים המשיכו הלאה במחקרם, אל מקום שלהרבה רופאים לא נוח לדרוך בו, ובדקו מהי ההשפעה של חוסר שינה כרוני אצל רופאים מתמחים על מידת האמפתיה שלהם כלפי המטופלים - ואיך האמפתיה שלהם משתנה במהלך היממה, ולמשך ההתמחות. לדוגמה, השניים בדקו את מידת האמון של רופאים שלא ישנו כלפי חולים המתלוננים על כאבים ועונים על השאלה, כמה כואב לך מאחד עד עשרה. המחקר הקיף מידע שנאסף מכ-13 אלף מקרים.
התוצאות, עליהן שוחחנו בפרק המרתק הזה של HUJICAST, מרתקות.

תאי שריר ושומן שיכולים לשכפל את עצמם עד לגודל אינסופי, טעמה המר של האשכולית הופך לתרופה ואיברים גדלים על שבבים - דברים מדליקים ביותר מתרחשים במעבדה של פרופסור קובי נחמיאס, ראש המרכז לביו-הנדסה בפקולטה למדעי החיים שבאוניברסיטה העברית, האורח בפרק.
פרופסור נחמיאס הוא אחד המילים הנרדפות למהפכת הבשר המתורבת, בזכות Future Meat, החברה שהקים בשנת 2018. פיוצ'ר מיט לוקחת תאי גזע מהחי ומגדלת אותם לתאי שריר ותאי שומן. התהליך הזה לא רק שאינו גורם שום סבל לחיה, הוא גם חד פעמי: את התאים האלה ניתן לשכפל שוב ושוב, עד אינסוף.
שוחחנו על הכבד, האיבר שנחמיאס הכי אוהב; על תפקידיו החשובים בגוף, המסתורין שהוא נושא בחובו, על האתגרים במחקר הכבד ואיך מפתחים תרופות חדשות בעזרת הביו-הנדסה. במהלך המחקר שלו נחמיאס מגדל רקמת כבד הגדלה על שבב. "איברים על שבבים", אפשר לומר את זה עשר פעמים ברצף וזה עדיין יישמע מוזר. אבל זה קורה. ואם זה לא מספיק, בתוך הרקמה האנושית שגדלה על השבב מוטבעים חיישנים זעירים המשדרים מידע בזמן אמת על פעולת תרופות וכימיקלים שונים. עוד טכנולוגיה שפיתח נחמיאס והצליח להסביר לנו היא היכולת להדפיס תאים, המאפשרת את יצירת הבקר המתורבת.
ולקינוח, במקום לאכול אשכולית - דיברנו על אשכוליות. במסגרת עבודתו בתחום הנדסת הרקמות, זיהה נחמיאס מולקולה קטנה באשכולית - הקשורה לטעמה המר - שמסוגלת להילחם בנגיפים בגוף, מגבירה ספיגה של נוגדי חמצון ומורידה את קצב יצירת הכולסטרול.

פרופ' ניר פרידמן מפתח שיטה חדשנית של בדיקת דם המאפשרת לאבחן במהירות ובדיוק מגוון רחב של מחלות. בדיקות דם מספקות לרפואה מידע חשוב על המתרחש בגופנו, כידוע. בנוסף לשלל החומרים המופיעים בדם, ניתן למצוא שם שרידים של מקטעי דנ"א מתאים שמתו ונסחפו לדם כחלק מהתהליך הטבעי. בשנים האחרונות פותחו שיטות שמאפשרות לקרוא את מקטעי הדנ"א כדי לזהות מחלות וגידולים ממאירים שמאופיינים בתמותת תאים חריגה. השיטות אמנם מצביעות על קיום של גידול או מחלה, אך לא מסוגלות לומר לנו היכן בגוף הן נמצאות - מה שמוביל לא לפעם לבדיקות פולשניות וכואבות, כמו ביופסיה.
שיטה חדשה לבדיקת דם - שפותחה על ידי פרופסור ניר פרידמן מהמכון למדעי החיים וביה"ס להנדסה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית, אורח הפרק הזה של HUJICAST - עושה שימוש במידע הגנטי הנשמר על הכרומטין, חלבון המהווה מעין "אריזה" של הדנ"א. על ידי ניתוח המידע הנשמר בכרומטין ניתן לזהות את מקור התאים שמתו ולהסיק מכך על מקום היווצרות גידול או מחלה ואף להגדיר באיזה שלב בהתפתחות המחלה נמצא החולה. בדיקה פשוטה וזולה שתחסוך הרבה זמן, כאב וחוסר ודאות. איך בדיוק זה עובד? האזינו לשיחה.
בנוסף, בימים אלה מקים פרופסור פרידמן את המרכז לרפואה חישובית באוניברסיטה העברית, מיזם חדש של הפקולטה לרפואה שמטרתו לאמץ טכניקות חישוביות מתקדמות, מבינה מלאכותית, אינפורמציה מולקולרית, נתונים קליניים ועוד, כדי לספק לרופאים מידע מהיר, זמין וכמובן אמין בזמן אמת. שוחחנו על החזון למרכז החדש.

למה בעצם אנחנו מזדקנים? האם אפשר לעצור את הזקנה? ואם כן - איך? ועד מתי?
שיחה עם פרופסור אהוד כהן, מהמחלקה לביוכימיה וביולוגיה מולקולרית, הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית על מחקריו בנושא מעורר התקוות והתפילות - הארכת החיים ומניעת מחלות - האם אפשר לעשות את זה, ואיך? בדגש על מחלות ניווניות של המוח, כמו אלצהיימר ופרקינסון.
ניסינו להגדיר מהי בעצם ההזדקנות. מבחינה אבולוציונית, אומר כהן, היתרון מבחינת המין בהזדקנות הוא פשוט לפנות מקום לצעירים. וברמת הפרט, הגוף שלנו? לפי פרופסור כהן, תהליך ההזדקנות הוא למעשה ירידה ביעילות של מנגנוני ההגנה שמגנים עלינו בגיל צעיר ומונעים מחלות. תהליך ההזדקנות הוא לא רק שימוש ובליה - כמו מכונית - אלא תכונה מהותית של הגוף, יש מסלולים של העברת אותות בין מולקולות בתוך תאים ובין רקמות שכל תפקידם הוא "להזקין" אותנו. אם נדע לעשות להם מניפולציה, אומר כהן, נוכל לעכב את תהליך ההזדקנות ולמנוע הופעת מחלות בגיל מבוגר.
במחקריו הצליח כהן להראות הצלחה בעכברים ובנמטודות, תולעים קטנות, באורך מ"מ - שאת תוחלת החיים שלהם הצליח לשלש, ואף למנוע הופעה של מחלות ניווניות ואחרות, על ידי פגיעה בגן שתפקידו לגרום לתהליך ההזדקנות. למרות זאת, המחקר של כהן לא הולך בכיוון של הארכת החיים, ומתמקד בדחיית ומניעה של הופעת מחלות.
עוד על אלצהיימר והמאבק בהזדקנות שוחחנו בפרקים נוספים של HUJICAST עם ד"ר איתמר הראל שחוקר הביולוגיה של ההזדקנות, על המנגנון המופלא של דג הקילי שמצליח לעצור את הזמן, ועם ד"ר הייתם עמל שחוקר את הקשר בין אלצהיימר לאוטיזם.

שיחה עם ראש המעבדה למיקרוביולוגיה וחקר הביופילם בפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטה העברית, על מחקריו פורצי הדרך בשימוש בקנבינואידים ובאנדו-קנבינואידים למלחמה בחיידקים המתקבצים ומתקבעים במבנים קשיחים הנקראים ביופילם, נמצאים כמעט בכל מקום, בגוף ומחוצה לו, ובכל מקום כזה - גורמים לצרות צרורות; על השיניים הם מצטברים לשכבת פלאק דנטלי הגורמת לחורים בשיניים, על צינורות קטטר המושתלים בגוף הם גורמים לזיהומים, ואפשר אפילו למצוא אותם מצטברים בכמויות גדולות בקרקעיות האוניות.
מקור הכוח של הביופילם הוא בתקשורת השוטפת המתנהלת בין החיידקים הצמודים זה לזה בתוך המבנה. התקשורת הזו מאפשרת לקהילת החיידקים לשגשג, לחלק משאבים, להגן מפני תוקפים ואף לצאת למתקפת נגד - כל אלה הופכים את המלחמה בביופילם לקשה ומורכבת: אנחנו רוצים לפרק את המבנה, אבל לא לקטול את כל אוכלוסיית החיידקים.
(עוד על התקשורת בין החיידקים, בפרק של HUJICAST עם עם פרופסור סיגל בן יהודה מבית הספר לרפואה)
פרופסור שטיינברג חקר את הביופילם במשך שנים, עד ששיחת מסדרון עם פרופסור רפי משולם - אבי תחום הקנאביס בעולם (כדאי להאזין לשיחה איתו ב-HUJICAST) - שלחה את השניים לכיוון חדש לגמרי: שטיינברג סיפר למשולם על הביופילם ומשולם הציע: למה שלא תנסה לקחת כמה קנבינואידים (התרכובות והחומרים הפעילים בקנאביס) ולראות מה קורה.
מה שקרה הפתיע את השניים והפך לפריצת דרך מדעית: שטיינברג גילה שלקנבינואידים, ומאוחר יותר גם לאנדו-קנבינואידים (קנבינואיד שהגוף שלנו מייצר בעצמו) יש הצלחה גדולה מאוד בפירוק הביופילם - הם לא "סתם" משמידים את אוכלוסיית החיידקים, אלא משבשים את היכולת של החיידקים לתקשר זה עם זה ולבנות את הביופילם. הגילויים נרשמו כפטנט ובימים אלה כבר עומלים על מנת להפוך את התגליות לתרופות ותכשירים.
שוחחנו על חשיבות העצומה במפגש הבלתי אמצעי בין שני מדענים שלא מאותו תחום; אותם רגעים בקפיטריה, במסדרון או בחצר, המובילים להפריה הדדית, מחקר משותף ולא פעם גם לתגליות חשובות.
לאחר ההצלחה מול הביופילם המשיכו שטיינברג ומשולם לחקור את תכונות הקניבינואידים אל מול חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה - אחת הסוגיות והבעיות החשובות ביותר העומדות בפני עולם הרפואה היום - וגילו שגם כאן רושמים החומרים הקנבינואידים אחוזי הצלחה משמעותיים. לפי שטיינברג, לא מן הנמנע שיום אחד יכול הקנאביס להחליף את האנטיביוטיקה, בחלק מהמחלות לפחות.
הפרק הוא חלק מסדרת הקנאביס. מוזמנות ומוזמנים להאזין לראיונות שערכנו עם פרופסור רפי משולם, אבי התחום, ועם ד"ר שבתאי לויט מבית הספר לעבודה סוציאלית על התמכרות.

ד"ר יונתן אנהורי ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית גילה לאחרונה חומר שהשדה המגנטי שלו מתנהג שונה מכל החומרים שידועים לאדם, והיה הראשון לראות ולהגדיר תופעה מגנטית חדשה לגמרי - "מגנטיות קצה" שמה. התגלית של אנהורי, וזו לא הגזמה, יכולה לשנות את עתיד הננוטכנולוגיה.
תחום המחקר של ד"ר אנהורי נקרא "מיקרוסקופיה מגנטית". מה זה, למה זה טוב ומה אפשר לעשות עם זה - הכל בשיחה מרתקת עם HUJICAST. ד"ר אנהורי לוקח אותנו יד ביד לטיול מודרך בשדה המגנטי; שוחחנו על תכונות השדה - הפועלות על הזוהר הצפוני, על כרטיסי האשראי שלנו ועל הציפורים בשמיים), מה בדיוק רואים במיקרוסופ מגנטי; על הייחוד של החומר החדש - שהתאפשר, בין השאר, בזכות מיקרוסקופ מגנטי שפותח באוניברסיטה העברית ויכול להגיע לרזולוציות עוצרות נשימה של אחד חלקי מאה אלף של מילימטר ולמדוד את השדה המגנטי של אלקטרון בודד), על התופעה החדשה, "מגנטיות קצה" שגילה; וגם על איך זה להיות האדם הראשון לראות משהו שאף אחד לא ראה קודם (רמז: ממש כיף).
בנוסף, שוחחנו על תחום מחקר נוסף של ד"ר אנהורי: "מערבולות קוונטיות" - זה נשמע קטן, זה נשמע מסתורי וזה נשמע מסובך - אבל אחרי השיחה הזו הכל יהיה קצת יותר ברור. מבטיחים.

יותר ויותר אזרחים, גם בישראל, מדווחים שהם צורכים את מנת האקטואליה שלהם לא דרך מהדורות החדשות וכותרות העיתונים - אלא דרך תכניות הסאטירה המתחזות לתכניות חדשות, כמו התכנית של ג'ון סיוארט, ארץ נהדרת שלנו ועוד. המיאוס, הניכור וחוסר האמון כלפי המערכת הפוליטית, מהתופעות הבולטות של התקופה, מוצאת את ביטויה בהתעלמות מהחדשות ה"אמיתיות" ומעבר לתכניות הסאטירה-חדשות, שבתורן מגבירות עוד יותר את אותו ניכור וחוסר אמון. מה זה אומר עלינו, על תוכניות הסאטירה, על הפוליטיקאים ועל הדמוקרטיה בכלל?
שיחה על סאטירה פוליטית, עם ד"ר מיטל בלמס-כהן, ד"ר לתקשורת פוליטית, ראשת המגמה לתקשורת פוליטית ותהליכים פסיכולוגיים בעידן הדיגיטלי במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית.
ניסינו לעמוד על מאפייניה של הסאטירה בעידן הרשתות וריבוי הערוצים, להבין את "תפיסת המציאות" של אזרחים הצורכים את הסאטירה כמקור חדשותי; תוכניות הסאטירה ברובן לא עוסקות בסוגיות החשובות בחברה, אלא מתרכזות בלהגחיך את האנשים העוסקים בה - לא בדיוק הדרך הנכונה לייצר אזרח מודע. ניסינו לבנות עבור האנשים האלה דיאטה תקשורתית מאוזנת יותר. ולא פחות חשוב: איך בכלל חוקרים סאטירה?
שוחחנו גם על גבולות הסאטירה. אנחנו אמנם חיים בדמוקרטיה עם חופש ביטוי ואף אחד לא מצנזר את הסאטיריקנים או שולח אותם לכלא - אבל למרות שאנחנו כבר בקושי שמים לב לזה, אותם סאטיריקנים טלוויזיונים יודעים טוב מאוד איפה עובר הגבול. מותר לצחוק על פוליטיקאים, על מיעוטים, עדות, מאפיינים פיזיים, על הכל מותר לצחוק, מלבד על דבר אחד: בעלי ההון. בחזקים באמת היא כמעט ולא נוגעת.
המחקר של ד"ר בלמס-כהן מתמקד בנושא של פרסונליזציה פוליטית בזירה הלאומית והבינלאומית - איך עברנו משייכות, אהדה ו(כמובן) הצבעה למפלגות, דעות ורעיונות - לאנשים. הכל נהיה אישי. הקשר לסאטירה ולמעבר המשקל מהסוגיה לאדם, ברור, השאלה היא מי הביצה ומי התרנגולת במשל הזה. שוחחנו על המרוויחים והמפסידים מהמגמה הזו, והאם בסוף הסאטירה משנה סדרי עולם או רק נובחת על השיירה העוברת.