HujiCast

פרקים רבים של HUJICAST עוסקים במשבר האקלים ממגוון רחב של זוויות; השפעתו על החי והצומח, על האדריכלות, על החקלאות והמזון שאנו אוכלים. אבל מה עם החברה האנושית - איך היא מגיבה למשבר האקלים?

ד"ר עמית טובי מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית,  חוקר את השפעות האקלים על החברה האנושית. דיברנו על הממדים המוסדיים, הכלכליים והפוליטיים שכרוכים בשינויי האקלים והשפעתם, בדגש על הגורמים המעצבים את פגיעותן של קבוצות חברתיות חלשות לשינויי אקלים ואירועי קיצון, והאופן בו בני אדם וחברות אנושיות מסתגלים לשינוי.

במסגרת מחקריו, נסע ד"ר טובי לקניה וטנזניה שבמזרח אפריקה וראיין מהגרי אקלים, שבעקבות שנים של בצורת עברו מהאזורים הכפריים, שם עסקו ברעיית צאן, אל הערים הגדולות. הוא שוחח איתם על הנסיבות שהובילו להגירה לעיר, על הקשיים שבחיים החדשים - המעבר מחקלאות לעבודה בשכר יומי, ממקום קטן לעיר גדולה - על החששות שלהם מאיבוד הזהות התרבותית, ועוד.

שוחחנו גם על חוסר הצדק החברתי שתוקע את יבשת אפריקה מאחור כבר מאות שנים וגם על תפיסתם של המהגרים את משבר האקלים. "אין משבר אקלים", אומר טובי, "יש משבר חברתי". בזאת הוא לא מכחיש את המשבר, כמובן, אלא שם את הדגש על הבעיה האמיתית.

העולם מתחמם, אקלים כדור הארץ משתנה וכבר אי אפשר להתעלם. 
אבל למה כדור הארץ מתחמם? איך האקלים ישתנה בעתיד? ומה אנחנו יכולים לעשות בנידון?

הכירו את פרויקט "מעלה וחצי", יוזמה של פרופ' עינת אהרונוב וד''ר יונתן גולדסמית מהאוניברסיטה העברית, שמטרתו להנגיש את מדעי הסביבה ומצב האקלים לבני הנוער ולכלל הציבור.

"מעלה וחצי" הוא פרויקט של 27 סרטונים קצרים בהובלת חוקרים וחוקרות מהאוניברסיטה העברית. מדובר בהרצאות קצרות ומקצועיות המחולקות לנושאים (איך עושים מדע, מכונת האקלים, איך ייראה העתיד ומה ניתן לעשות) ועוסקות במגוון היבטים של המשבר האקלימי. "הפער בין הידע שנמצא בידי המדענים והמדעניות לבין הידע של הציבור הולך וגדל", אמרו החוקרים. "הבנו שזו האחריות שלנו כמדענים להעביר את המידע הזה הלאה".

פרופ' עינת אהרונוב וד''ר יונתן גולדסמית מגיעים ל-HUJICAST ומספרים על הרעיון והדרך להגשמתו.

https://degreeandahalf.huji.ac.il 

אחד התחביבים הפופולריים בשנים האחרונות בישראל הוא "ציד שטפונות". אכן, אין הרבה מראות מרשימים ומעוררי כבוד לטבע כמו לחזות בזרמי מים עצומים ועוצמתיים שוטפים את המדבר - והכל כמובן בזהירות וממרחק בטוח. מה זה בכלל שיטפון? איך הוא נוצר? ובעיקר - מה יהיה גורלם של השטפונות בעתיד ההולך ומתחמם, הולך ומתייבש, של ישראל ואגן הים התיכון בכלל? 

פרופ' אפרת מורין מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית חוקרת את השפעת שינויי אקלים על מערכות סביבתיות - ומתמקדת בשטפונות. בשיחה עם HUJICAST מתברר שהיא לא אשת בשורה: לפי המודלים שלה, עד סוף המאה ה-21 ירדו הנפחים של השטפונות בישראל בכ-40 אחוזים. זה המון. מלבד זאת, יהיו שלושים אחוז פחות סופות והשטח שעליו יירד הגשם ייקטן גם הוא בכ-40 אחוזים. כלומר, גם השטפונות שעוד יהיו, יהיו קלים יותר, יתפרסו על פחות שטח ויימשכו פחות זמן (שאלתם את עצמכם מהי בעצם סופה? גם על זה דיברנו).

ואם זה לא מספיק מדכדך הרי שכמות השטפונות תקטן רק איפה שאנחנו והטבע צריכים אותם, כלומר במדבר, באקוויפרים ובאגני ההיקוות. דווקא בשטחים העירוניים - איפה ששטפונות הם הרבה פחות יפים והרבה יותר מסוכנים - תעלה כמות השטפונות והאלימות שלהם, הודות לשלמת הבטון והמלט וכשלי התכנון בישראל. יש למה לחכות!

להרחבה בנושא מומלץ להאזין לפרקים עם פרופסור ערן פייטלסון, על תכנון סביבתי בישראל ועם ד"ר אפרת שפר על כמויות הגשם בישראל. 

הרפורמה בחקלאות נכנסה לתוקף ביולי 2022 ומטרתה המוצהרת היא להוריד את יוקר המחיה. עיקרי הרפורמה הם הקלה על יבוא פירות וירקות, הסרת מכסים, ושינוי תקנות היבוא המחמירות שמונעות יבוא לישראל. מהצד השני, אמורה הרפורמה לספק הגנות לחקלאים הישראלים על ידי תמיכה כספית ישירה ותקציב למחקר וחדשנות. האם הרפורמה, שהתקבלה לאחר לא מעט דחיות ושינויים, אכן תצליח להוריד את יוקר המחיה? ולא פחות חשוב, מה אומרת הרפורמה לגבי עתיד החקלאים והחקלאות בישראל - ובטווח הארוך, מה היא אומרת לגבי הביטחון התזונתי של אזרחיות ואזרחי ישראל. 

על השאלות האלה ניסינו לענות בפרק הזה של HUJICAST בעזרת פרופסור אייל קמחי, מנהל המחלקה לכלכלת סביבה וניהול במכון למדעי הסביבה בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה באוניברסיטה העברית. 

הרפורמה מקיפה את כל ענפי החקלאות; הבשר, הפטם, הדגה, הביצים, שמן הזית ועוד, אבל בשיחה התמקדנו בסעיפים הקשורים לחקלאים המגדלים פירות וירקות, ומספקים את רוב התצרוכת שלנו. הירקות והפירות שמיובאים לישראל גדלים בעיקר בירדן, טורקיה ומצרים.

ישראל, כמדינת אי, תלויה באופן מוחלט ביבוא על מנת לשרוד; לדוגמה, אנחנו מייבאים 90 אחוז מהדגנים. ישראל חייבת לייבא גם דשנים, תערובת לבהמות ושלל מוצרים. הקורונה, ובתקופה האחרונה המלחמה באוקראינה, שיבשו את שרשראות האספקה בעולם והעלו את המחירים. מלבד זאת, העתיד לוט בערפל - השילוב בין משבר האקלים, התפוצצות האוכלוסין והמצב הגיאופוליטי באזורנו, ובכלל, מטילים צל כבד על העתיד התזונתי שלנו. בשנים האחרונות חווינו התייקרות במחירים עקב העליה בתשומות; אנרגיה, עבודה, דשנים, זרעים, וכמובן מים. הייצור החקלאי לא עומד בקצב של גידול האוכלוסיה. 

הרפורמה בחקלאות, אומר פרופסור קמחי, נחוצה - האם היא נעשתה בצורה מספקת, זו כבר שאלה אחרת לגמרי. האם ניתן לסמוך על המדינות שהוזכרו לעיל שימשיכו למכור לנו מזון במחירים הנוחים של היום בהינתן המשברים שהוזכרו? בכלל לא בטוח. האם ההגנות שהובטחו לחקלאים מספיקות? בטוח שלא. האם הורדת המכסים ופתיחת היבוא תיטיב עם הצרכנים במשק ריכוזי כל כך כמו בישראל? ניסיון העבר מלמד שלא תמיד. 

שוחחנו גם על החשיבות של החקלאות בישראל. הרי לא כל הדברים נמדדים בשורה התחתונה של החשבון בסופר או בשוק, נכון? יש גם שיקולים אחרים; סביבתיים, נופיים, תיירותיים, שמירה על הגבולות ועוד. האם הרווח המיידי של הורדת מחירים והורדת החקלאים על הברכיים לא יזיקו לנו הרבה יותר בטווח הארוך? ימים יגידו. זו, לפי קמחי השאלה הגדולה: כמה מהחקלאים יצליחו לשרוד את הרפורמה ומה תהיה ההשפעה שלה על מי שיישאר.

האלימות הגוברת בחברה הערבית גבתה מאות קורבנות בשנים האחרונות ולמרות המאמצים שנעשים, נדמה שהמדינה כושלת בהתמודדות עם הבעיה. האלימות מבוצעת ברובה על ידי גברים ובני נוער. כך, רוב המחקר, התיאוריה וההתערבות שנבנו להתמודדות עם אלימות מתמקדת בעיקר בזכרים. ומה עם הנשים והנערות בחברה הערבית? גם בנושא הכואב הזה הן נדחקות הצידה ולאחור, סובלות מהדרה כפולה - בתחילה על רקע אתני/לאומי ובשנית על רקע מגדרי. אם הן נערות בסיכון, סיכוי סבר שהן סובלות מהדרה משולשת.
המחקר החלוצי של ד"ר לנא ג'יריס-לולו מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה מנסה להכיר, לחקור ולהרחיב את הידע הקיים בתחום ולאפשר לנו להכיר לעומק את מידת מעורבותן של נערות ערביות באלימות והגורמים המנבאים התנהגות כזו.
בשיחה עם HUJICAST, מספרת ד"ר ג'יריס לולו על מחקרה, שיצא תחת הכותרת: "מעורבותן של נערות ערביות בסיכון בהתנהגות אנטי-סוציאלית ועבריינית". המחקר כלל 400 נערות מגיל 12 עד 21 מכל רחבי הארץ והתמקד בשלושה סוגי עבירות: אלימות פיזית קשה, אלימות מתונה ותוקפנות עקיפה.
שוחחנו על המאפיינים הייחודיים לנערות הללו ועל גורמי הסיכון שיכולים להשפיע ולהגדיל את הסיכוי של הנערות לעבריינות: אפליה מגדרית, אפליה אתנית לאומית, עוני, התעללות מינית, ועוד. דברנו גם על גורמי החוסן שמגינים עליהן: דתיות, קרבה משפחתית וניטור הורי.
המשמעות של ההתנסות באפליה אתנית, מעבר להיותה גורם המגביר מעורבות באלימות, נמצאה גם כמשתנה המגביר את ההשלכות השליליות של גורמי סיכון אחרים. לפי ממצאי המחקר, נערות ערביות מדווחות על התנסות גבוהה מאוד באפליה מגדרית בסביבתן (85.5%). מגמה דומה נמצאה לגבי אפליה אתנית-לאומית (79%) מצד גורמים שונים בציבור.
נקווה שהמחקר החשוב של ד"ר ג'יריס-לולו יתרום לשיפור מצבן של הנערות האלה, ועל ידי כך לשיפור מצב החברה הישראלית בכלל.

פטריות - ממלכה מפוארת בטבע (הפטריה דומה לאנשים יותר מאשר לחיידקים) וכזו שברובה עדיין מסתורית עבורנו; מעריכים שיש בין חמישה לעשרה מיליון מיני פטריות בטבע. אנחנו מכירים רק שבריר קטן.
הפרק הזה לא יעסוק בפטריות מאכל וגם בלא פטריות הזיה, אלא בפטריות פתוגניות בחקלאות. יותר ממחצית מחלות הצמחים נגרמות על ידי פטריות, שיכולות לשרוד חשיפה לחומרים רעילים ואף לפתח עמידות. יריב מורכב.
ד''ר שי קובו, ראש המחלקה לצמחים ומיקרוביולוגיה בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה, מפתח חומרי הדברה המבוססים על פגיעה ממוקדת בכרומוזומים של פטריות פתוגניות. הוא מתרכז בפטריות הפוגעות בחיטה ובשעורה, במנגו ובעגבניות. החזון שלו הוא למצוא טריקים חדשים למאבק בפטריות. ביולוגיה חדשה, אם תרצו.
כמי שהגיע לחקלאות ולפטריות דווקא מחקר הסרטן (ואף מוצא מקבילות בין הפטריה לגידול הסרטני), ד"ר קובו חושב מחוץ לקופסה: במלחמתו בפטריה בשם "פוסריום מנגיפרה", שעפה באוויר, חודרת לניצני פריחת המנגו ופוגעת בפירות. הוא מנסה לגייס לצידנו את לא פחות מאשר השמש: מכיוון שהנבג עף ברוח ולכן חשוף לשמש, קובו מנסה למצוא דרך להגדיל את הרגישות שלו ל-UV. מחשבה יפה.
שוחחנו על הגנטיקה של הפטריות ועל פיתוח חומרי הדברה ממוקדים נגד התפטיר - צורת גידול של פטריה שלו תכונות של יצור רב תאי, כמונו. לתפטיר יש "מוח" והוא יכול להתמיין לסטרוקטורות שונות. אורגניזם משוכלל מאין כמותו.

פרק מיוחד של HUJICAST ליום הכיפורים תשפ"ג. מפגש בין פרופ' יאיר פורסטנברג, ראש החוג ללימודי תלמוד באוניברסיטה העברית לבין הרב מנחם נאבת ודרור פויר.
שוחחנו על כמה מהרעיונות המרכזיים של יום הכיפורים, שחלקם מופיעים כשני צדדיו של שלם; בין עינויי הגוף ועינויי הנפש, בין התשובה והכפרה, הסליחה והמחילה - האם חטא יכול פשוט להימחק כלא היה? והרי כל פעולה משאירה סימן וזכר בעולם או שהחטא נמהל בין הדורות ונישא גם על ידי האל ש"נושא עוון ופשע", אלא גם על ידי יורשיו, שהרי אלוהים "פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים…" - ואם כך הדבר, איפה מידת הצדק בלפקוד את עוון האבות על ילדים שלא חטאו. שוחחנו על המתח בין האני והקולקטיב כפי שהוא בא לידי ביטוי ביום הזה: אם במקרא, יום הכיפורים היה יום של סליחה קולקטיבית, היום על כל אחד מאיתנו מוטלת התשובה לכפר על חטאיו לבדו, וזה לא תמיד קל. שוחחנו על עשרת הרוגי מלכות.
דברנו על המתח שבין יום הכיפורים המקראי ליום הכיפורים הרבני. שוחחנו על הטומאה שמסתובבת בעולם כישות שיש לה קיום פיזי ועל הטהרה, על שני השעירים שאחד מהם הולך לעזאזל - מהו עזאזל, מקום או ישות? מה מקום הרוע בעולם ומה תפקיד האדם אל מולו, וניסינו לענות על השאלה: האם יש הקונה עולמו בשעה אחת? ואם כן, מה זה אומר על כל השאר.

איך נוצרים חורים שחורים? למה הם לא בולעים את כל היקום? איך, ותוך כמה זמן, הם מגיעים לסופם? האם כל החורים השחורים נראים אותו דבר? מה קורה כששניים נפגשים? מה נמצא בצד השני של החור השחור ולאן "הולכים" כל החומר והאנרגיה שנבלעו בו? האם במרכז החור השחור יש מעין שער למימד אחר?
נדמה שמכל גורמי השמיים, החור השחור הוא שמצית את הדמיון בצורה הגדולה ביותר. פרופסור צבי פירן, אסטרופיזיקאי ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, והאורח בפרק הזה של HUJICAST, חוקר חורים שחורים, כוכבי נויטרונים וסופרנובות - ובא כדי לענות על כל השאלות, או לכל הפחות אל השאלות שהמדע יכול לענות עליהם היום, כולל השאלה מה בא קודם, החור השחור או הגלקסיה? האם חור שחור משך אליו חומר והחומר יצר גלקסיה, או שקודם היתה גלקסיה שבמרכזה הדחוס נוצר חור שחור?
שוחחנו גם על כוכבי נויטרונים, שנוצרים בקריסת כוכב רגיל. כשהכוכב קורס וליבתו מושלכת אל היקום קוראים לזה סופרנובה. בסופרנובות נוצרו כל הזהב והמתכות הכבדות שיש היום ביקום.
ואיך אפשר בלי לגעת בשאלת השאלות והבעיה הכי גדולה בפיזיקה היום: אנחנו יודעים שחוקי הפיזיקה שלנו לאתקפים במרכז החור השחור. כדי לדעת מה קורה שם, במרכז, צריך לשלב בין תורת היחסות של איינשטיין ומכניקת הקוונטים על מנת ליצור את תיאוריית הגרביטציה הקוונטית. למעלה ממאה שנה שהמדע מנסה לאחד בין שתי התיאוריות, ובינתיים ללא הפסקה. האם אי פעם נדע מה מתרחש במרכז החור השחור?

מה ירתיע עבריין יותר? לקבל עונש כבד על עבירה שהסבירות להיתפס בה קטנה, או להסתכן בעונש קל יותר, אבל בסבירות גבוהה יותר להיתפס? מה חשוב יותר, לפצות את הנפגע או להעניש את הפוגע? האם עונש מאסר של עשר שנים מרתיע כפול מעונש מאסר של חמש שנים?
שיחה על הפילוסופיה של המשפט הפלילי עם פרופסור אלון הראל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית שבמרכז מחקריו עומדת סמכות המדינה, ההרתעה והדרך המיטבית להשיגה. שוחחנו על מחקריו שבבסיסם עומד הניתוח הכלכלי של המשפט, או במלים אחרות: מיקסום התועלת החברתית שניתן להפיק מהמשפט הפלילי; צמצום העלויות של האכיפה והענישה מצד אחד, והורדת הפשיעה על ידי הרתעה מספקת מצד שני. תיארנו את "העבריין הרציונלי", וניסינו לברר מה הסנקציה האופטימלית ואיך ניתן לקבוע אותה.
הכל נשמע כל כך הגיוני. למה זה לא תפס? "לא אכחד מן הקורא", כותב הראל, "כי התאוריה הכלכלית בתחום המשפט הפלילי היא בעלת אפקט מוגבל מאוד על הפרקטיקה המשפטית. כמעט אין תחום משפטי שבו טביעת האצבע של הכלכלנים ניכרת פחות".
המשפט הפלילי, על פי הראל, חשוף – אולי יותר מכל תחום אחר – להשפעה פופוליסטית מצדו של הציבור. כך הוא כותב: "…המשפט הפלילי עוסק ברצח, שוד, דם ואהבה, ומתחת לגלימות של השופטים, מתחת לפסקי הדין המלומדים ולדוקטרינות המפולפלות רוחשים סנטימנטים אנושיים עזים; הכלכלה נראית דלה מדי מכדי לטפל בתחום אנושי כל כך".
"הדוקטרינה המשפטית תמשיך ככל הנראה להישלט על ידי האיד הפרוידיאני יותר מאשר על ידי הרציונליות הלוגית של מדעני החברה", מסכם פרופסור הראל.

במהלך עשרות שנים ומי יודע כמה סקרים ומחקרים התבססה הטענה שנשים מצביעות יותר לשמאל מאשר לימין, בגלל סוגיות הנוגעות למעמד האישה, סוגיות סוציאליות, ייצוג נשי וכד' (מדובר על אירופה, ולא על ישראל, כאן החלוקה הזהותית מעט שונה). יחד עם זאת, אם יש מגמה בולטת בפוליטיקה האירופית בעשורים האחרונים היא עליית הימין, כולל הימין הקיצוני. איך שני הדברים מסתדרים יחד? התשובה חייבת להיות במעבר של נשים מהשמאל לימין, ומהמרכז אל הימין הקיצוני.
בפרק הזה של HUJICAST מתארחות ד"ר אודליה אושרי מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. ד"ר אושרי חוקרת התנהגות פוליטית השוואתית, דעת קהל, ייצוג פוליטי ומגדר ופוליטיקה, וד"ר רעות איצקוביץ'-מלכה, חוקרת של ייצוג פוליטי מהמחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה. המחקר שלהן, שפורסם לאחרונה, מנסה לשפוך אור על דפוסי ההצבעה המשתנים.
על פי ד"ר אושרי וד"ר איצקוביץ'-מלכה, המעבר של נשים לימין הקיצוני - מתי ימין ושמאל מתחילים להיות "קיצוניים"? זו שאלה בפני עצמה - מורכבת משתי מגמות. הראשונה, נשים שנפגעו מהגלובליזציה וממשבר הפליטים. רובן, כמשתמע, ממעמד סוציואקונומי נמוך יחסית. המציאות, כפי שהן חוו אותה, שינתה את הפוליטיקה שלהם והיטתה אותן ימינה.
המגמה השניה לא מניחה מעבר אידיאולוגי משמאל לימין, אלא מסבירה את המעבר בדפוסי הצבעה שונים בין גברים ונשים. נשים, על פי ד"ר אושרי וד"ר איצקוביץ-מלכה, לוקחות יותר בחשבון את הנורמה החברתית, וברוב המקרים נוטות לקחת פחות סיכון ממצביעים גברים. על פי המחקר, בשנים שהימין הקיצוני היה בשולי החברה והשיח והתנדנד על אחוז החסימה, נמנעו נשים רבות מלהצביע לו. כשהסיכון נעלם, לא היתה להן בעיה. בנוסף, מפלגות בימין הקיצוני העלו את רמת הייצוג הנשי, מה שהביא עוד מצביעות. לפי הרעיון הזה, הנשים לא הקצינו - זו פשוט המציאות שהשתנתה. ומציאות חדשה נוצרה: האם הנשים שנבחרו במפלגות הימין משנות אותו מבפנים? ימים יגידו.
שאלנו, כמובן, מה ניתן ללמוד מהמחקר האירופי על ישראל. הכל, בפרק המלא של HUJICAST