HujiCast

איזו מחאה מצליחה יותר, מחאה אלימה או מחאה בלתי אלימה? בשנים האחרונות שלטה העמדה האומרת שהתנגדות אזרחית בלתי אלימה אפקטיבית הרבה יותר מהתנגדות אלימה בהשגת שינוי פוליטי משמעותי. נשמע אופטימי, אבל יחד עם זאת קצת מנותק מהמציאות, לא?

ד"ר דבורה מנקין מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית - והאורחת בפרק הזה של HujiCast - פרסמה לאחרונה מחקר שמאתגר את העמדה השלטת, אם להתבטא בעדינות (בפועל, היא כיסחה אותה לגמרי). 

במחקר, בדקה מנקין, יחד עם שותפים נוספים, כיצד נתפסת התנגדות בלתי אלימה של מיעוטים אתניים והאם "יתרון אי-האלימות" קיים במידה שווה לקבוצות רוב ולקבוצות מיעוט. הם בדקו מחאות של שחורים בארה"ב ושל יוצאי אתיופיה וערבים-ישראלים, באמצעות סדרה של ניסויים בסקרים עם אלפי משתתפים.

המסקנות, הן בישראל והן בארה״ב, היו חותכות: חברי קבוצות מיעוט אתניות שמוחים באופן לא אלים נתפסים באופן סטריאוטיפי כאלימים יותר ומחייבים יותר שיטור מחברי קבוצת הרוב המוחים באופן לא אלים. עקב כך, התמיכה הציבורית במחאות שלהם נוטה להיות נמוכה יותר, מה שמקשה על היכולת להשיג הישגים פוליטיים וחברתיים. המחקר הצביע על כך שגם כשקבוצות מיעוט פועלות באופן לא אלים, הן לא מקבלות תמיכה ציבורית רחבה.

או במילים אחרות: האלימות היא לא פעם בעיני המתבונן. קבוצות מיעוט נתפסות כיותר אלימות וכמצריכות יותר דיכוי משטרתי מאשר קבוצות רוב שמשתתפות באותה מחאה בדיוק. 

המסקנות יכולות להתקבל כמדכאות, אבל גם כהפניית זרקור אל ההטיות שלנו כחברה, הטיות שלא פעם מונעות מהרוב להקשיב ולראות את המיעוט כמו שהוא באמת.

מה המשוואה המרכיבה זוגיות טובה, מהם הסימנים המקדימים לזוגיות קורסת, האם קשה יותר היום להיות רווקה או רווק, בעידן של אפליקציות היכרויות ושפע מדומה של אפשרויות, מה עושה פעולת ה"סווייפ" ביישומון לנשמה, איך לשמור על התשוקה ומה לעשות כשדברים מתחילים להתקלקל? האם כל מערכות היחסים הזוגיות דומות זו לזו, בפרפרזה על טולסטוי, או שכל זוג מאושר ואומלל בדרכו? מה מעסיק את הפונים לייעוץ זוגי, על מה מתפרקים רוב הנישואים, מה מפחיד גברים, מה את הנשים. 

ד"ר רונית שרון מביה"ס לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית ומנהלת מכון קשרים לטיפול פרטני וזוגי, האורחת שלנו בפרק הזה של HujiCast, תנסה לענות על כל השאלות האלה ורבות נוספות, וגם תיתן כמה טיפים לזוגיות טובה.

האורחת בפרק הזה, שהוקלט לרגל יום האישה במדע, היא פרופ' מונא חורי-כסאברי, סגנית נשיא האוניברסיטה העברית לאסטרטגיה ומגוון. קורות חייה משובצים בשברי תקרות זכוכית מנופצים. שיחה שנעה בין המדעי והאישי.

שוחחנו על מחקריה בנושאים של אלימות אצל בני נוער ובעיקר אלימות בית-ספרית. האם השתנו דפוסי האלימות בקרב בני נוער בעשורים האחרונים בעקבות חדירת הרשתות החברתיות, האם החברה הישראלית הופכת ונהיית אלימה יותר, מה אנחנו לא מבינים על בני נוער, על המגזרים השונים בחברה הישראל, ומה הקשר בין דת ואלימות? לחורי יש כמה תשובות ותובנות מפתיעות. שוחחנו גם על מצב העבודה הסוציאלית בישראל ועל צעדים שונים הנעשים על מנת למשוך סטודנטים וסטודנטיות, לשפר את התדמית של המקצוע וכמובן את רמת הטיפול הניתנת. 

שוחחנו על החוויה והדרך של אישה ערביה בישראל אל תפקיד בכיר באקדמיה. לא בדיוק הדרך הכי סלולה, אבל חורי פוסעת בה. בנוסף, שוחחנו על תפקידה הנוכחי כסגנית נשיא האוניברסיטה לאסטרטגיה ומגוון. כאישה, כערביה, כמיעוט דתי, אפשר להבין שסוגיית המגוון היא לא מושג מופשט עבור פרופ' חורי. דברנו על חזון המגוון שלה ואיך אפשר להגיע אליו.

החיידקים הם אמנם יצורים חד תאיים חסרי מוח שלהם חמישית מהגנים שיש לנו, בני האדם, אבל כשזה מגיע למלחמות על מזון וטריטוריה הם יצירתיים, מגוונים ואלימים לא פחות מאיתנו. 

האורח בפרק הנוכחי של HUJICAST, ד"ר אסף לוי, הוא ראש מעבדת לוי במחלקה למחלות צמחים ומיקרוביולוגיה בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה באוניברסיטה העברית. מחקריו עוסקים במלחמות החיידקים - בינם לבין עצמם ובינם לבין מיקרואורגניזמים אחרים. זאת, על ידי שילוב שיטות מהתחומי המיקרוביולוגיה, ביואינפורמטיקה, ביולוגיה מולקולרית ומדעי הצמח.

שוחחנו על מירוץ החימוש מהיר המתנהל בעולמם של החיידקים, על כלי נשק, טקטיקות ואסטרטגיות לוחמה, על מטרות ובעלי תפקידים. וגם על מודיעין - חיידקים יודעים ללמוד שיטות ולפתח עמידות. הם ערמומיים, יעילים ואין להם זמן לשטויות. השאלה אם יש חיידקים פציפיסטיים נותרה פתוחה.

מה ניתן ללמוד ממלחמות החיידקים ואיך אפשר לנצל לטובתנו ולטובת בטיחות המזון שלנו את כלי הנשק והאסטרטגיות בהם משתמשים החיידקים. 

שאלות של זהות, תהיות על משמעות הזיכרון, חשיבותה המורשת וניסיון לבוא חשבון עם העבר וההשתקה שלו - כל אלה עומדים בלבו של זרם חדש בספרות הצרפתית העכשווית המורכב מכותבות וכותבים צרפתים-יהודים, בני הדור השלישי לשואה ולטראומה הצרפתית שעיקרה שיתוף הפעולה עם הנאצים.

שוחחנו עם ד"ר יונה הנהרט-מרמור, ראש החוג ללימודים רומאנים ולטינו-אמריקניים באוניברסיטה העברית וחוקרת ספרות צרפתית, על המאפיינים של הסופרים היהודים שחיים וכותבים היום בצרפת, על הניסיון שלהם לפסוע על חבל דק תוך כדי איזון מושלם (האם יכול להיות כזה?) בין הצרפתיוּת ליהדוּת - מה משתי הזהויות באה קודם, מיהי המגדירה, החשובה?

ניסינו להבין אם ואיך השפיעו המגמות החברתיות והפוליטיות בעשורים האחרונים בצרפת על הסופרים היהודים, מהו עיקר השוני בין הספרות של בני הדור הראשון והשני לשואה לבין הספרות היום, ועל המקום הקטן שתופסת ישראל והישראלים והציונות בשאלות הזהות של הדור הנוכחי של הסופרות והסופרים היהודים בצרפת.

היא גמלה את בני גנץ מסיגריות, אבל פחות הצליחה עם דן חלוץ. ד"ר יעל בר זאב מבית הספר לבריאות הציבור ורפואה קהילתית באוניברסיטה העברית ויו”ר החברה הרפואית למניעה ולגמילה מעישון בישראל, לא גומלת מעישון רק רמטכ"לים לשעבר. כבר שנים שהיא נמצאת בחזית המלחמה בעישון בישראל - מול המחוקקים, מול היבואנים ובעיקר מול ההתמכרות של המעשנים עצמם, עם דגש על נשים המעשנות בהיריון - מה הנזק שנגרם לעובר, והאם הוא נולד מכור לסיגריות? האם הפסקת עישון בהריון גורמת לעובר לעבור ייסורי גמילה? 

שוחחנו גם על מצב העישון בישראל. כעשרים אחוזים מהישראלים מעשנים והמספר לא מצליח לרדת למרות כל הנסיונות. רק כחמישה אחוזים מהמפסיקים לעשן יחזיקו מעמד אחרי שנה ללא עזרה, וגם עם עזרה המספר לא עולה על שלושים אחוזים. למה כל כך קשה להיגמל, האם יש תכונה משותפת לכל המכורים? 
שוחחנו גם על סדנאות הגמילה, שהיא אחת מהחלוצות שלהן בישראל, על המאבקים סביב חוק העישון, כמו לדוגמה הכישלון להדפיס תמונות המחשה של נזקי העישון על החפיסות; על הסטטוס של הסיגריות האלקטרוניות ועל הויכוח סביבן, ומה השיעור שלמדה ד"ר בר זאב מעשורים של מלחמה בניקוטין?

כולנו יודעים ומבינים עד כמה היא חשובה; לכולנו היא חסרה וכולנו תמיד צמאים לה, אנחנו דורשים אותה מהאחר, אבל כשהוא או היא מבקשים אותה מאיתנו לא תמיד אנחנו יודעים איך להעניק אותה. לפעמים נדמה שהיא תכונה על סף הכחדה: ההקשבה. איך נוכל להחזיר אותה לחיינו?

פרופ' אבי קלוגר הוא מומחה בהתנהגות ארגונית מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית. בשנים האחרונות הוא חוקר, עוסק ומלמד הקשבה. מה עושה אדם למקשיב טוב? לכולנו ברור מה התועלת והחשיבות בזה שמקשיבים לך, מקשיבים לך באמת, אבל האם חשבנו על מה עושה ההקשבה למקשיב? לפי קלוגר, ההקשבה איננה אקט פסיבי אלא פעולה שמשנה גם את המקשיב. 

בשיחה כנה וחשופה עם HUJICAST מספר קלוגר איך נולדה אצלו ההקשבה מתוך משבר אישי ומקצועי שחווה. דברנו על הסיבה בגללה אנו פוחדים להקשיב ורק מחכים שיהיה תורנו לדבר, "אנחנו לא מקשיבים כי אנחנו מפחדים", אומר קלוגר. "אם נקשיב באמת, נצטרך להשתנות. זה מפחיד אותנו". הסליחה, על פי קלוגר, היא דרך להכרה ולסליחה עצמית. 

שיחה להקשיב לה.

מחלת המפרק הניוונית, אוסטאוארטריטיס, מתבטאת בשחיקה מתקדמת של הסחוס במפרקים וגורמת לכאבים עזים. זו מחלת המפרקים השכיחה בעולם, עם כחצי מיליארד חולים בעולם, והמספרים רק עולים. ברוב המקרים היא קשורה לגיל מתקדם או לעודף משקל. נכון להיום אוסטאוארטריטיס היא מחלה חשוכת מרפא.

מוקד המחקר של פרופ' מונה דביר-גינזבורג, מהפקולטה לרפואת שיניים והמעבדה לחקר הסחוס, עוסק בשינויים שמתחוללים עם הזקנה בשלד ובמפרק וכיצד אלה עשויים להשפיע על איכות החיים בגיל השלישי. במעבדה של פרופ' דביר-גינזבורג מנסים להבין את מקורה הביולוגי של המחלה ולמצוא לה מרפא. 

שוחחנו על הסחוס, חלק מופלא בגוף האנושי שלמרות היותו מנותק מזרם הדם ממלא כל כך הרבה תפקידים חשובים: מתשתית לבניית עצם בתינוקות ובילדות, להענקת תמיכה שלדית, ועוד. הסחוס משמש כמרכז לגדילה בעצמות הארוכות, עוזר בתנועה, בולם זעזועים ומספק גמישות באוזן, אף ובדרכי הנשימה.

במרכז השיחה עמדו שני מחקרים שנעשו במעבדה; באחד נמצא כי לאחר טראומה נוצרת הסתיידות ברקמות באזור המפרק שכנראה נגרמת ע"י סוג חלבון ספציפי. החוקרים במעבדה הצליחו למנוע ביעילות את התפתחות ההסתיידות, ובהמשך את השחיקה והכאב. מחקר נוסף, בשיתוף פרופ' רפי משולם, בודק כיצד משפיעים מרכיבים קנבינואידים על שמירת מבנה המפרק. בנוסף, שוחחנו על חשיבות הגילוי המוקדם, על מידת העזרה האמיתית של תוספי מזון ומדרסים.

למרות שכרגע אין תרופה למחלה, לפי פרופ' גביר-גינזברג בהחלט יש סיבות לאופטימיות.

החיים מלאים החלטות ובחירות; חלקן קלות, כמו מה לקנות בחנות הספרים, בסופר או בחנות מקוונת, וחלקן פחות, כמו משכנתאות, אפיקי חיסכון ארוכי טווח ופרוצדורות רפואיות. ברוב המקרים אנחנו בוחרים מבין אפשרויות שהוצגו בפנינו - אבל איך ועל ידי מי נבחרו ונוסחו האפשרויות שהוצגו בפנינו? האם המידע שמוצג בפנינו נייטרלי ואמין? עד כמה אנחנו בוחרים בעצמנו ומה מידת המניפולציה המופעלת עלינו?

פרופ' איל פאר, חוקר קבלת החלטות מבית ספר פדרמן למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית, הוא בדיוק האיש לענות על השאלות האלה. פאר עוסק בתחום הקרוי "הארכיטקטורה של הבחירה", כלומר המרחב (הפיזי והמקוון) בו מתבצעות שלל ההחלטות שלנו. 

שוחחנו על דחיפות קלות ותבניות אפלות. דחיפות קלות הוא השם הכולל לשלל התזכורות, ההודעות והנדנודים שאנחנו מקבלים ממגוון רחב, רחב מדי, של גופים. רוב רובן של הדחיפות הקלות האלה מיותר לחלוטין, אבל חלקן חשובות, כמו למשל בדיקות רפואיות או מעקב פיננסי. רבים מאיתנו מתעלמים. פרופ' פאר מחפש את הדרך לגרום לדחיפה הקלה לעשות את עבודתה, כמו להתאים אותה באופן אישי למקבל.

תבניות אפלות - נשמע קודר ושוחר רע, וקצת בצדק - הן שם כולל לכל התכסיסים והמניפולציות המבוצעים עלינו, הגולשים באתרים ומשתמשים באפליקציות, ונועדו לגרום לנו לקנות יותר ממה רצינו, להירשם לדברים שלא ראינו, לדחוף לנו תוספות מבלי שנדע וכד'. זהו העולם המעורפל של ברירות המחדל, תיבות הסימון הקטנות וההודעות שאף אחד לא קורא עד הסוף. מה ניתן לעשות מול התבניות האפלות? להדליק את האור! גם את זה מנסה פרופסור פאר לעשות.

בנוסף, שוחחנו גם על מה נעשה ומה ניתן לעשות מבחינה חוקית, מה מצב מצב הצרכן הישראלי ומה כוחו (נחשו), על הקשר בין הגנת הצרכן ליוקר המחיה, ועוד.

מי שמע על העם הסוֹגְדִי שחי בסוֹגְדִיאנה ואהב את החיים? פרופסור מיכאל שנקר מהחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית סיפר לנו על העם הסוֹגְדִי ותרבותו. 

הסוגדים היו תרבות ייחודית שהתקיימה במרכז אסיה, וטג'יקיסטן של היום בין המאה הרביעית לפני הספירה ועד הכיבוש המוסלמי במאה השמינית לספירה. הם היו אנשי מסחר, תרבות ואמנות. זו היתה תרבות עירונית מתוחכמת, מעין עיר-מדינה בסגנון אתונה העתיקה. היא הכילה מסבאות ובתי תענוגות וגם בתים מפוארים וארמונות של ממש המלאים ביצירות אמנות. הסוגדים עסקו ביבוא ויצוא, היו נודעים (ונודעים עד היום) בזכות ציורי הקיר האפיים שלהם ובאמנות המורכבת שיצאו. הם נהגו לתרגם יצירות משפה לשפה, היו פתוחים מאוד מבחינה דתית; דתם הרשמית היתה הדת הזראטוסטראית, אבל הם תרגמו גם כתבים בודהיסטים, נוצרים ומוסלמים, בנוסף, הם מאוד אהבו לחגוג ולשתות במסיבות ארוכות ואף פעם לא היתה להם שום שאיפה אימפריאליסטית, הם לא ניסו לשעבד עם אחר או לכבוש ארץ אחרת. ובכל זאת (או בגלל זאת?) נמחו כמעט לגמרי מדפי ההיסטוריה. 

משנת 2014 עומד פרופסור שנקר בראש המשלחת הארכיאולוגית שחופרת בעיר הסוגדית סנג'ר-שאה (מאות 9-5 לספירה) בצפון טג'יקיסטן. הוא מצא שם ארמון ויצירות אמנות. בואו להכיר תרבות נשכחת.