HujiCast

פרופ' אייל קלנטרוף מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, חוקר במעבדה שלו מגוון רחב של הפרעות נפשיות. בשיחה הפעם התמקדנו ב-OCD, הפרעת הטורדנות הכפייתית המתבטאת באוסף של סימפטומים ששורשיהם במחשבות אובססיביות, חוזרניות, טורדניות, מטריפות ולא פעם הם מתבטאים בביצוע חזרתי על פעולות טקסיות כאלה ואחרות, עד כדי פגיעה משמעותית ביכולת התפקוד. 

הגדרנו את ההפרעה, ומתי מחשבות טורדניות וטקסים אישיים הופכים להפרעה, מתי נחצה הגבול. שאלנו האם ה-OCD היא מחלה גנטית או בעיה מוחית - ספוילר, היא לא. למרות זאת, במשך עשרות שנים נחשבה ההפרעה לתופעת חרדה והיא הוגדרה כבלתי ניתנת לריפוי.

שוחחנו על המהפכה שחלה ביחס ל-OCD -  על חשיבות הגילוי המוקדם, איך אפשר לטפל בהפרעה ולרפא אותה - וזה אולי המסר הכי חשוב של קלנטרוף, שאפשר. לסיום, פינוק מיוחד: כמה טיפים מאת פרופ' קלנטרוף הנוגעים להתמודדות היומיומית עם ההפרעה.

הכאב הוא החוויה האנושית המשותפת לכל אדם שחי ויחיה אי פעם, לא חשוב מאיזה מין, גזע, דת, מגדר, יבשת או לאום. לכולנו כאב, כואב, או יכאב. למרות שהכאב משותף לכולנו - הוא שונה אצל כל אחת ואחד מאיתנו, ואפילו משתנה בהתאם לנסיבות - לכן הוא מוגדר כ"חוויה", ולא כמצב רפואי או תחושה אובייקטיבית. וזו כמובן אחת הסיבות העיקריות שבגללה אנחנו יודעים כל כך מעט על הכאב ואיך לאבחן אותו ולטפל בו. ואם זה לא מספיק מסובך - הכאב "מתרחש" בו בזמן בכמה נקודות בגוף. עד כדי כך שהמדע אפילו לא יכול לומר מהו בעצם הכאב.

מה שהופך את חוויית הכאב לשונה, ייחודית וקשה לטיפול זו העובדה שבנוסף למידע אבסולוטי על הגירוי (מכה בעוצמה מסוימת בזרת של הרגל, לדוגמא) - שגם אותו קשה להבין - יש בגופנו מערכת שעושה מודולציה ועיבוד חושי מורכב למידע הזה, מווסתת אותו על ידי פעולות רגשיות וקוגניטיביות המערבות גם את העולם החברתי, את הזכרונות וכו', ו"מחליטה" אם להגביר את הכאב או להנמיך אותו. 

האורח בפרק הזה של HUJICAST, פרופ' אלכס בינשטוק מהמחלקה לנוירוביולוגיה רפואית בפקולטה לרפואה ובמרכז ספרא למדעי המוח של האוניברסיטה העברית, הוא חוקר כאב. במעבדה שלו מנסים להבין טוב יותר את מנגנוני הכאב שלנו, חוקרים מנגנונים מולקולריים ותאיים של כאב נורמלי וכרוני, החל מהקצוות הסופיים של נוירונים באיברי המטרה (אותה זרת ברגל) וכל הדרך עד לקליפת המוח. הוא ממש עוקב אחר הכאב.

המחקרים של בינשטוק מובילים להבנה טובה יותר של מנגנוני הכאב ושל האותות המעבירים אותו. מחקריו הובילו אותו לפיתוח גישות חדשניות להרדמה סלקטיבית בניתוחים, לידות וטיפולים רפואיים שונים. מה שיכול לשנות מהיסוד את עולם ההרדמה.

שמרנות מול ליברליות, יהדות מול ישראליות ודמוקרטיה שמתגוננת מול הפיכה משטרית. איך הגענו עד הלום, לאן עוד אפשר להידרדר והאם יש מה לעשות? ד"ר גייל טלשיר מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית עוסקת בחקר אידיאולוגיות פוליטיות ובמשבר הדמוקרטיה, האורחת בפרק הזה של HujiCast, משרטטת את הנראטיב והנתיב שהביאנו עד הלום. הנתיב מתחיל ב-1996, מעט אחרי רצח רבין, עם שינוי שיטת הבחירות, שריסקה את השיטה המפלגתית לטובת זהות המנהיג, דרך "נתניהו טוב ליהודים" ו-"אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים", שהיו השלב הראשון של המעבר מגושים של ימין ושמאל, שבלב המחלוקת ביניהם עמדה הסוגיה הפלסטינית או "ניצים מול "יונים", לימין ושמאל שבלב המחלוקת שלהם ההגדרה "יהודי" או "ישראלי", שזה לפי ד"ר טלשיר מהווה ביטול של הציונות. צמצום ורידוד המכנה המשותף, מעבר מליברליזם פוליטי לניאו ליברליזם כלכלי, אימוץ שיח אמריקני של שמרנות. ב-2018 חוקק חוק הלאום, עליו אמר יריב לוין, "ההישג הכי גדול שלי שהצלחתי להוציא את המושג השוויון ואת הדמוקרטית החוצה", דרך אי יציבות פוליטית, עליית הפופוליזם לשלטון דרך מפלגה גדולה, הקמת המחנה הלאומי - ועד היום. 

שוחחנו על הפרוטוקול ההונגרי, מושג שטבעה ד"ר טלשיר, ולפיו לטענתה פועלת הממשלה הנוכחית בחמישה צעדים  שכבר מתממשים בישראל כאן ועכשיו. שלב ראשון, צמצום עצמאות בתי המשפט; שלב שני, שינוי שיטות הבחירות; שלב שלישי, צמצום התקשורת החופשית, שלב רביעי, צמצום זכויות הפרט וזכויות מיעוטים והשלב החמישי, פגיעה בחופש היצירה, התרבות, האמנות והאקדמיה. 
האם ניתן לשנות את המצב?

הפשיעה והאלימות בחברה הערבית ממשיכה לגבות כמאה קורבנות ויותר בשנה ונדמה שמדינת ישראל חסרת אונים. מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב? פרופסור באדי חסייסי, ראש המכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית והאורח בפרק הזה של HujiCast, מספר על המודל שפיתח להתמודדות עם אלימות חמורה, שנקרא "חומת הטיפול". את השם ואת הפילוסופיה הביא פרופ' חסייסי דווקא מהרוקנרול ומשיטת ההפקה של פיל ספקטור, שיצר חומת צלילים סמיכה ועמוסה.

כך, "חומת הטיפול" חסייסי - שכבר מיושמת כפיילוט בשבעה יישובים ערבים - מאמינה בפעולה משולבת ומסיבית הכוללת שת"פ בין סוכנויות האכיפה, השירותים החברתיים, החינוך וכמובן המנהיגות בקהילה. בלב הרעיון עומד היישוב (לא המחוז, הנפה, או הפיקוד) כנקודת הייחוס, האבחון והטיפול. ההתערבות של חסייסי היא פרטנית וממוקדת, הן באנשים והן במקומות המועדים. שוחחנו על התורה ועל הפיילוט שיצא לאחרונה לדרך. 

בנוסף, שוחחנו גם על עבודות אחרות של פרופ' חסייסי שמשלבות בין עולם המחקר לעולם המעשה. הוא היה מעורב בניסיון מוצלח לצמצום האלימות במזרח ירושלים, טיפל באחת מנקודת החיכוך המרכזיות והמעליבות עבור הציבור הערבי בישראל, הבידוק בנתב"ג, ועוד. מסתבר שחוסר האמון, החשדנות והניכור לא חייבות להיות גזירות גורל ותמיד יש מה לעשות ואיך לשפר את חייהם של אזרחי ישראל, מכל המגזרים.

לציון 144 להולדתו של פרופ' אלברט איינשטיין, המדען המוכר בעולם, אנחנו משוחחים עם פרופ' אמריטוס חנוך גוטפרוינד, פיזיקאי ונשיאה לשעבר של האוניברסיטה העברית, שהיום מכהן כמנהל האקדמי של ארכיון איינשטיין.

הארכיון האישי, שאותו ציווה איינשטיין להעביר לאוניברסיטה לאחר מותו, מכיל כ-55,000 פריטים ובהם כתבי יד של אלברט איינשטיין, בראשם ככל הנראה כתב היד המקורי בן 46 העמודים של תורת היחסות הכללית, מכתבים שכתב ושנכתבו אליו, תצלומים ועוד. אוצר בלום של חכמה, מדע, סקרנות, הומור ומעורבות חברתית - כל התכונות שהפכו את אלברט איינשטיין לא רק לאחד המדענים הגדולים בהיסטוריה האנושית, אלא גם לאחד המוכרים, האהובים והמשפיעים שבהם. בעתיד הקרוב אמור הארכיון לעבור לבית חדש, במסגרת החלטת ממשלה.

לפרופ' גוטפרוינד, מתוקף תפקידו והשכלתו כפיזיקאי, קשר מיוחד ואינטימי עם איינשטיין. שוחחנו על דמותו של המדען והאדם, שממשיכה להקסים לרתק חוקרות וחוקרים וגם חובבות וחובבים מכל העולם, על הקשר המיוחד שהיה עם האוניברסיטה העברית - איינשטיין קידם את הקמת האוניברסיטה והיה חבר במועצת הנגידים הראשונה שלה - על הביקור ההיסטורי בישראל, על יחסו של איינשטיין ההומניסט והאוניברסלי ליהדות ולציונות, על יחסו של הפציפיסט לתנועה לאומית, ובעיקר על מה ניתן להמשיך וללמוד מאיינשטיין גם היום: להסתכל על היקום בעיניים טריות וסקרניות בכל בוקר מחדש, לא לפחד מהטעויות האורבות בדרך, להיות אמיץ ולהשמיע קול ברור בסוגיות עקרוניות. 

בעיית שלושת הגופים מעסיקה את עולם הפיזיקה כבר 335 שנים, מאז אייזיק ניוטון הגדול שניסח אותה. הבעיה פשוטה להגדרה ולהבנה, אבל מורכבת ביותר לפתרון: אחרי שניסח את חוקי הכבידה האוניברסליים שפתרו בדיוק את מערכת היחסים בין שני אובייקטים, שאל ניוטון את עצמו: מה יקרה במקרה של שלושה גופים - השמש, הארץ והירח - המשפיעים אחד על השני. 

אם במערכת השמש שלנו התשובה פשוטה יחסית ומאפשרת לנו לחזות את מקום הירח גם בעוד אלפי שנים, הרי זה רק בגלל הצורה ההיררכית של מערכת השמש שלנו וההבדלים הבולטים במסת הגופים. כשמנסים לנבא מקום של שלושה גופים במערכות קצת פחות מסודרות וללא היררכיה של מרחקים או מסות - כמו לדוגמה בצבירי כוכבים צפופים מחוץ למערכת השמש ובמפגשים בין חורים שחורים וכוכבי ניוטרונים. שם החיזוי הופך ונעשה לבלתי אפשרי.

בעיית שלושת הגופים העסיקה פיזיקאים מאז ועד היום והולידה לא מעט תורות פיזיקליות, ובראשן: הכאוס, לפיה אנחנו אף פעם לא יודעים את תנאי ההתחלה בדיוק אינסופי, ולכן אי ודאות קטנה רק מתנפחת עם הזמן והקשר בין תנאי ההתחלה לסיום הופך לבלתי ניתן לחיזוי. זו אינה רק שאלה של כוח מיחשוב או מציאת נוסחה מתאימה - זו תכונה מהותית של מערכת כאוטית.

פרופסור ברק קול פירק את הבעיה לשתי חתיכות והעלה תיאוריה חדשה שמקרבת אותנו לפתרון הבעיה הוותיקה הזו והגיע  ל-HUJICAST כדי להסביר לנו אותה. בנוסף, שוחחנו על הכאוס כרעיון, גם במדע וגם מחוצה לו, בחיים של כל אחת ואחד מאיתנו - ועל איך אפשר לחיות עם חוסר הוודאות. "יש דברים פשוטים בחיים ואנחנו קוראים להם פיזיקה ומצליחים לפתור אותם", אומר פרופסור קול, "ויש דברים מסובכים - ואנחנו קוראים להם, 'החיים'".

ד"ר ענבל וילמובסקי היא מרצה במרכז לייפר ללימודי נשים ומגדר ובמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית. שוחחנו על מחקריה בנושאים של אלימות בדייטינג והטרדות רחוב. עולם הדייטינג הוא מרחב חדש, גם ביחס להיסטוריה האנושי וגם ביחס למחקר שנעשה עליו. אלימות בדייטינג כוללת גם את הקצוות המעורפלים יותר של התנהגות ואלימות, מגזלייטינג או גוסטינג ועד למה מסתתר מאחורי תשלום החשבון והאם שני הצדדים מבינים את "רוצה לעלות לקפה?" באותה הדרך. איך גברים סובלים מאלימות בדייטינג?

הטרדות הרחוב, למרבה הצער, הן עניין לא חדש בכלל. הרחוב, על פי ד"ר וילמובסקי, הוא מרחב של פחד ואלימות כלפי נשים. כמעט כולן, בכל מקום בעולם, בכל תרבות, יבשת ושפה, העידו שהן סובלות מהטרדות רחוב. מגע פיזי, צפירות, שריקות, פרסומות מחפיצות, הערות, צעדים קרובים מדי ומה לא, כולל העיצוב הממשי של המרחב: דלתות כבדות מדי, מדרגות, טמפרטורה. חייבים לשנות את הרחובות שאנחנו חיים בהם.

העולם מציין חמש שנים ל-MeToo. האם מדובר במפץ גדול או בצעד קטן במערכת היחסים בין המינים? ד"ר וילמובסקי שמה את תנועת המי-טו בהקשר ההיסטורי והפמיניסטי שלה. שוחחנו על המרחק בין נשות הוליווד לילדות בכפר בדואי, על הקשר בין מי-טו למהפכת הנשים באיראן ועל תגובת הנגד שתמיד מגיעה - האם תגיע גם הפעם?

לסיום, ניסינו לברר מה מצב המין הגברי - האם המהפכה הפמיניסטית שינתה אותו?

הוא אולי לא עושה רושם ראשוני מי יודע מה, אבל כשלומדים להכיר אותו - אין ברירה אלא להתאהב. טחבן המדבר הוא סרטן יבשתי קטן הנפוץ במרכז הנגב. כשני ס"מ גודלו, והוא אפרפר וללא מאפיינים יוצאי דופן. ואולם, מספר מחקרים שבחנו את אורחות חייו של טחבן המדבר מצאו שמדובר ביצור מרתק המקיים מערכת משפחתית וחברתית נדירה אצל חסרי חוליות, ובנוסף ממלא תפקיד חשוב בתחזוק השוטף של המדבר.

טחבני המדבר בוחרים בן זוג אחד לכל החיים וחיים במשפחות, במחילות שבחרה הנקבה, עם עדיפות לשכונות הבטוחות יותר. הזוג אוהב ניקיון ומקיים טיפול הורי הדוק ומסור ב-70 עד 90 הצאצאים, התנהגות יוצאת דופן בסרטנאים. יש להם טקטיקות מתוחכות להתחמק מהטורף העיקרי שלהם, עקרב בשם עַבְיָד צהוב האורב לטחבנים במחילתו.

פרופ' דרור הבלנה מהמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות במכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, חוקר את טחבן המדבר, במספר הקשרים, גם בהקשר של ניהול סיכונים: בין הצורך לאכול עלים רקובים והפחד להיטרף על ידי העביד הצהוב - פרופ' הלבנה קורא לזה "נוף הפחד", וגם בהקשר של תפקיד הטחבן באקולוגיה של המדבר. 

טחבן המדבר הוא, לפי הבלנה, נאמן הניקיון של הנגב. הוא אחראי לסילוק רוב הנשר (עלים בעיקר) ומהווה גורם מרכזי בתהליך מיחזור החומרים ודפוסי הפיזור של נוטריינטים בקרקע המדבר: מחילות הטחבן משמשות כצינורות הובלה של חנקן וזרחן שעשויים לייצר איים של קרקע פורייה גם בסביבה מדברית דלה במשאבים.

על מנת לדעת איך נראה "נוף הפחד" של הטחבן ואיך הוא לומד להגן על עצמו מפני אויבו העקרב, למעשה חקר פרופ' הבלנה את הזיכרון של הטחבנים: בכל בוקר, ביציאה מהמחילה שלהם, חיכה להם נוף חדש שעוצב במיוחד בשבילם, עם מחילות של אויבים מזויפים ואמיתיים.

קצת פחות משמונה מאות מיליון טונות חיטה נקצרים בעולם בשנה, אבל בקרוב זה לא יספיק כדי להאכיל את כולנו. השילוב בין התפוצצות האוכלוסין לבין משבר האקלים מעמיד בפני המדע אתגר מהותי: איך להאכיל את כולם? אחד האפיקים החשובים הוא להתאים את הגידולים לאקלים המשתנה בעזרת התערבות גנטית בצמחים על מנת לשפר את הגידולים, גם בכמות וגם באיכות. 

איך משפרים את החיטה? על כך דיברנו עם פרופ' צבי פלג, העומד בראש מעבדת פלג במכון למדעי הצמח וגנטיקה בחקלאות בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה, האורח בפרק הזה של HUJICAST. במעבדה שלו הוא משתמש בשיטות גנטיות מתקדמות כדי לאתר ולאפיין גנים ומסלולים מטבוליים הקשורים ביכולת של הצמח להתאים את עצמו לעקה סביבתית. 

פלג מתמקד באם החיטה, חיטת הבר הקדומה שגדלה באזור צפון ישראל וממנה, לפני כעשרת אלפים שנה, תורבתה החיטה שהעולם אוכל עד היום. לביות החיטה מקום של כבוד בגידול המהיר ובהתפתחות האוכלוסייה האנושית, אבל בתהליך אבדו לה כמה תכונות חשובות. אם החיטה נתגלתה, כידוע, ב-1906 ליד ראש פינה על ידי האגרונום אהרון אהרונסון, אבי המדע בישראל וראש מחתרת ניל"י. כבר אז האמין אהרונסון שבאם החיטה קיימות תכונות המעניקות לה עמידות בפני בצורות ומחלות.

מאה שנים אחרי אהרונסון, ב-2008, מיפה פרופ' צבי פלג את הגנטיקה של אם החיטה ומנסה להגשים את החזון ולהמשיך את דרכו של אהרונסון. והנה, אהרונסון צדק. פרופ' פלג אכן מצא באם בחיטה גנים שעשויים לעזור במשימה, כמו עמידות ליובש. לדוגמה, גן שבתגובה לעקה מאריך את שורשי החיטה לעומק של 2 מטר ומאפשר לה להגיע למים. שילוב מחדש של הגן הזה בחיטה המודרנית שנשתלה בחלקה של פלג בפקולטה לחקלאות, מראה עלייה משמעותית ביבולים. הדרך עוד ארוכה, אבל הכיוון נכון.

הדם שלנו יכול לספר עלינו כמעט הכל, וככל שאנחנו לומדים לקרוא ולהבין טוב יותר את המידע הזורם בדם, כך אנו יכולים לאבחן מחלות בשלב מוקדם יותר ולספק טיפול טוב יותר. המטרה היא להגיע לבדיקת דם מדויקת ורגישה מספיק שתוכל יכולה להחליף תהליך פולשני כמו ביופסיה ולמנוע לא מעט כאב וסבל מיותרים. לתחום קוראים "ביופסיה נוזלית", וחלק גדול מהמידע על מחלות וגידולים שונים הזורם לנו בדם מגיע מהדנ"א החופשי; תאים מתים שעדיין מסתובבים בדם.

אלה הנושאים העומדים במרכז הפרק הזה של HUJICAST. האורח בפרק הזה הוא פרופ' יובל דור מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית שפיתח שיטה חדשה שתאפשר זיהוי מוקדם של גרורות סרטניות באמצעות בדיקות דם פשוטה. 

השיטה מבוססת על הממצא של פרופ' חיים סידר מהעברית, חתן פרס ישראל, שגילה תהליך שנקרא מתילציה. בפשטות: כל דנ"א בכל סוג תא בגוף מסומן בסימון כימי (מתילציה) שמפעיל רק את הגנים שצריך להפעיל, ומשתיק אחרים. לדוגמה, גן האינסולין קיים בכל תא בגוף אבל מושתק, ומסומן כפעיל רק בלבלב. כך, כשמוצאים בדם אינסולין פעיל, ברור שהוא יכול להגיע רק מהלבלב.

השיטה של דור מרחיבה את הקונספט מהאינסולין לשלל גנים אחרים, ומאפשרת דרך רגישה להסתכל על הדנ"א החופשי בדם ולהבין מה מהתאים המתים בדם אינם חלק מהתמותה הטבעית של התאים ומאפשרת לזהות את מקורם - הרבה לפני שהם יכולים להימצא בביופסיה. המחקר של דור מתמקד בסרטן לבלב ונראה מבטיח. שוחחנו על ההבטחה ועל האתגרים בלהביא את השיטה לשימוש המוני.