פרשת ויקרא • המתכון לגדילה וצמיחה אישית: פרגון והקרבה

יש בנו טבע ורצון לגדול ולגדול, ועוד לגדול ועוד לגדול. השאלה היא האם הגדילה הזו באה על חשבון הזולת? נדמה לנו לפעמים שבאמצעות הקטנת השני והמעטת ערכו אנו גדלים יותר?

האמת היא הפוכה, והנה הפרדוקס: ככל שאני מקטין את עצמי, כך אני הופך גדול יותר! הסוד הוא: ענווה והקרבה מאפשרים לי להתחבר אל האין סוף, וזה אומר להיות גדול באמת.

הרב פיני מרטון בשיעור עם מוסר השכל לפרשת ויקרא, צפיה מהנה.

פרשת ויקהל-פקודי • כן! יש משמעות ליום אפור ושגרתי בחיינו

לא תמיד אנחנו מצליחים לרענן את השגרה. נדמה לנו שהיום דומה לאתמול, והמחר יהיה דומה להיום;

לעיתים אדם שואל את עצמו: מה הטעם בחיים שכאלה? ואולם, האמת היא שיש חביבות מיוחדת לבורא העולם דווקא בימי שגרה אפורים, מאותם זמנים שהם ימי חול ולא קודש.

לא בכדי אמרו חז"ל על הפסוק: "ששת ימים תעשה מלאכה - זו גם מצווה"; מה החביבות שיש לבורא מההכנות למצוות?

הרב פיני מרטון בשיעור מחכים לפרשת ויקהל-פקודי, על המיוחד בימים שאינם כה מיוחדים

פעמים רבות אחרי שאתה עושה דבר טוב, אתה חש תחושת החמצה כלשהי: אני פראייר? האם לא הגזמתי בנתינה הזו שלי? לפעמים התחושה היא הפוכה: תחושה של סיפוק עצום ואפילו חיבור למשהו נשגב אלטרואיסטי.

איזו נתינה מולידה רגשות של פספוס והחמצה, ואיזו נתינה מולידה רגש של התעלות?

"אין תוכו כברו", או "פיו וליבו אינם שוין", אלו מושגים מוכרים; ומה לגבי אדם עם תכונה הפוכה, כזה ש"אין ברו כתוכו"? ש"ליבו ופיו אינם שוים"?

ארון הברית והכרובים שעמדו במשכן מלמדים אותנו - עלינו להעניק את כל הטוב שיש בנו לזולת, מקודש הקודשים הפנימי שלנו אל החוץ

כתינוק אני מגיע לעולם עם שורה של דרישות, מתוך תודעה של אגואיסט. הכל מגיע לי. כולם כאן כדי לשרת אותי. נצלן.

לאט לאט עלי לאמץ תודעה מסוג אחר לגמרי, תודעה של שליחות ואחריות.

כזו היא תודעת ה"שומר": מישהו הציב אותי בעולם לצורך מטרה נעלית - לעבדה ולשמרה; החיים אינם שלי, העולם אינו שלי, ניתנה לי הזכות, היכולת והאפשרות להיות "שומר" בעולמו של הבורא.

כשאדם חי בתודעה של "שומר", החיים עצמם הופכים להיות קלים יותר. גם הבחירות שהוא עושה מגיעות ממקום עמוק ואמיתי יותר, אלו חיים של משמעות.

"כבד את אביך ואת אמך" . . למען יאריכון איכות חייך...

הברכה שמבטיחה התורה על קיום מצוות כיבוד הורים היא 'אריכות ימים' -

אבל איך אפשר להאריך יום שמורכב מ-24 שעות, לא פחות ולא יותר?!

ומדוע מכל משפחת היונקים, אנו חריגים וזקוקים לטיפול מתמשך של אמא ואבא במשך כל כך הרבה שנים?!

המפתח לסמכות הורית טמון בהורות המעניקה משמעות: כדי שהילדים יכבדו אותנו ויעריצו אותנו, אנחנו צריכים לתת להם משמעות וערך.

זאת עלינו לזכור: אם אין לי ערך בעצמי ואין לי משמעות לקיומי, כיצד אהיה משמעותי עבור ילדיי ונכדיי?

~

השיעור מבוסס על פירוש ר"י האברבנאל לפרשת יתרו (כ, יב): "והנה יסוד המצוה הזאת הוא כדי שתהיה קבלת ההורים חשובה בעיני האדם ויאמין בה ויסמוך עליה וכמ"ש זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. ונאמר לאיוב כי שאל נא לדור ראשון וכונן לחקר אבותם. ולהיות כח הדבור הזה להאמין בקבלת הראשונים שהו' עיקר כולל בתורה ולא יצוייר מציאותו בלתו לכן היה הדבור הזה מכלל הדבורים הה' האלהיים אשר בלוח האחד ולא היה מהדבורים האנושיים שהיו בלוח השני."

הים הגדול עומד שם באמצע. הוא נראה גדול ומאיים. אני רוצה לברוח מ'מצרים שלי', אני רוצה מאוד להגיע לייעוד שלי, להר סיני, אבל בדרך עומד לו הים, ים של מחשבות שאינן נותנות מנוחה.

איך קורעים את הים? מה המשמעות של להפוך את הים ליבשה?

נס קריעת ים סוף הוא סיפור עם מסר רלוונטי, לכל אחד, כאן ועכשיו.

בכל פעם שמשה רבינו קורא לפרעה: "שלח את עמי", הוא מוסיף מילה חשובה: "ויעבדוני"; כי אין חופש ואין חירות ללא שליחות וייעוד.

אין אושר גדול יותר מלטעום טעם של יציאה לחירות. כל אדם שואף מטבעו להיות 'בן חורין'. ואולם, באורח פרדוקסלי, טעם החירות פוגש אותנו דווקא כאשר אנחנו נכנסים למערכת של התחייבות. חיי נהנתנות ועשירות אך ללא יכולת לעבוד, ליצור ולחדש, משולים לציפור דרור בכלוב זהב.

דווקא אדם שיכול לבצע את שליחותו ומביא לידי ביטוי את כישוריו, נקרא בן חורין אמיתי.

ננסה להיזכר: האם קרה שויתרנו על ערך חשוב רק בגלל הסביבה? רצינו לומר משהו אבל ברגע האחרון עצרנו את עצמנו מהפחד שמישהו יעקם את האף?

אם התשובה לאחת השאלות האלו חיובית, כנראה שאנחנו עבדים.

בדיוק כפי שעבד עסוק וטרוד בלרצות את אדונו - אם אנחנו מאבדים את הזהות שלנו ועסוקים בלרצות אחרים זה סימן לכך שאנחנו נתונים בעבדות מסוימת.

עשרת המכות שהביא הקב"ה על מצרים, המתוארות בפרשתנו, הן למעשה 3 שלבים ליציאה מהעבדות לסביבה - לחירות פנימית.

בדו-שיח המרתק בין משה רבינו לקדוש ברוך הוא, רגע לפני שהוא מקבל על עצמו את שליחות חייו - לגאול את עם ישראל ממצרים ולהעניק להם את התורה - מסתתרת תשובה לכל אחד מאיתנו לשליחות חייו שלו.

האם נצליח להפוך את הנחש למטה האלוקים בכל פעם מחדש?!

התשובה לזה קריטית, כיוון שרק כך נצליח לממש את עצמנו ואת הייעוד שלנו עלי אדמות.