על הרצף בין פסח, יום השואה, יום הזכרון ויום העצמאות, מתגלה סיפורו של עם ישראל. סיפור של כאב וקושי לצד גאולה ונחמה.
בכל שנה, והשנה בפרט, עולות שאלות על תפקידו של יום הזכרון. זכרון של שותפות באבל וזכרון שמניע לעשיה, זכרון של פרט וזכרון של כלל.
ולצדו, יום העצמאות השנה מייצר מרחב להודות על כל הטוב הקיים במדינה ולהתפלל שנהיה ראויים אליה.
בכנות ובפתיחות, הרבנית אסתי והרבנית צביה מנסות לברר את מקומם של יום הזכרון ויום העצמאות בימים אלה, ולהציף את הקושי וההודאה העולים מתוכם.