יצא לכן פעם להסתכל על תמונה ישנה ולהרגיש דקירה בלב? או לצלם משהו סתמי לכאורה, רק כדי לגלות בדיעבד שתיעדתן את מצב הרוח שלכן?
בפרק הזה אני מארחת את חגית מנדל - פוטותרפיסטית, מטפלת רגשית וצלמת, אבל בעיקר אישה שיודעת לראות את העולם (ואת הנפש) דרך שכבות של עומק.
אנחנו מסיימות תהליך ליווי מרגש של מיתוג אישי, שבו חגית עברה מלהיות "הצלמת והתרפיסטית שמאחורי המצלמה" לאישה שמעזה לעמוד בפרונט ולהביא את הקול הייחודי שלה - "הזאת עם השקפים".
בשיחה גלויה וחשופה דיברנו על ההבדל התהומי בין "צילום יפה" ל"צילום מרגיש", על המושג המהותי "פונקטום" (אותה דקירה שגורמת לנו לבחור תמונה אחת מתוך אלף), ועל איך מצלמים את הדבר הכי חמקמק שיש - את ההיעדר, החוסר, האובדן.
- מה בפרק?מה זה בכלל פוטותרפיה? ולמה זה ממש לא משנה אם אתן יודעות לצלם או לא.
- לצלם את מה שאיננו: הסיפור האישי של חגית על אובדן אמה בגיל 16, והמצלמה שהפכה לכלי הישרדות.
- הסיפור על ארוחת הצהריים: רגע מכונן מהקליניקה על אלמן, געגוע, ותמונה אחת על השולחן (תכינו טישו).
- פירוק והרכבה: איך שיטת ה"שקפים" של חגית מאפשרת לנו לשכתב את הנרטיב של חיינו.
- להדליק את האור בסטודיו: התהליך העסקי והתודעתי של יציאה לאור ונראות.
הפרק הזה הוא הזמנה להפסיק לנסות לצלם "מושלם", ולהתחיל לצלם את מה שבאמת מרגיש.
האזנה נעימה (וג'וסית!),ריי.
לינקים ופרטים נוספים:
הסדנה הקרובה של חגית: ב-30/1/26 ניפגש לפרק, להרכיב ולגלות את עצמנו מחדש דרך צילום ושקפים.
כאן >
לקבוצת הוואטסאפ השקטה והמתרגלת
כאן >
רוצות ליצור קשר עם חגית?
אינסטגרם: ״מהותה צילום״ >
פייסבוק ״חגית מנדל - פוטותרפיסטית - מהותה צילום״ >
תזמונים בפרק:
00:00: פתיח: למה בחרנו לדבר על תמונות?
04:00: "פונקטום": הדקירה הקטנה בבטן.
08:48: השכבות הנסתרות של התמונה.
17:41: חגית בת ה-16 והמצלמה ככלי להתמודדות עם אובדן.
19:10: סיפור האלמן: איך מצלמים געגוע?
48:15: "הזאת עם השקפים": השיטה הייחודית של חגית.
51:03: מיתוג ונראות: להדליק את האור בסטודיו של העסק.