קבלה למתקדם - כוונות הסדר לפי חכמת הקבלה
בליל הסדר, כל פעולה וסימן על השולחן משקפים תהליך רוחני של יציאה ממצרים – ממצב של אגו, גאווה ופרטיות למצב של קדושה, השפעה וגאולה. התהליך מבוסס על חוכמת הקבלה, שבה כל שלב בסדר קשור למדרגות רוחניות של מוחין (חוכמה, בינה, דעת), ספירות (חסד, גבורה, תפארת וכו'), ותיקונים של הרצון לקבל. הכוונות מחולקות לשני היבטים: עבודת נפש (התהליך הפנימי של האדם) וחוכמת הקבלה (המשמעות הרוחנית העליונה).
בקידוש, אתה נכנס לקדושה גדולה, כאילו קפצת לנהר אור של הבורא. אתה יוצא מהאגו ומהחשיבה העצמית, ומכוון למסור את כל ישותך לבורא, תוך מחשבה פנימית: "פנוי לעבודתך, בכל מה שתורה לי". מצד הקבלה, קדש מייצג גדלות ב' וקטנות ב' של מוחין דחוכמה מצד אמא (בינה), בניגוד לסדר הרגיל שמתחיל מקטנות. זו מעין "הלוואה" רוחנית שמאפשרת לך להתחיל ממדרגה גבוהה כדי לצאת מהקליפות של מצרים. אתה מחזיק את הכוס בימין, מכוון לקו ימין של מוח החוכמה, ומשתמש באצבעות היד כסימן לשם "אלוקים" (גימטריה הטבע) ולשם "דתם", שמרמז על לבושי מוחין של כתנות ב'.
נטילת ידיים ללא ברכה משלימה את תהליך הקדש, ומסמלת את המסע מהחיצוניות לפנימיות, מגלות לגאולה. אתה מכוון לטהר את הידיים, המייצגות מעשים, כדי שלא תחזור לחטאי העבר. מצד עבודת נפש, אתה חש כאילו עברת טבילה במקווה, מוריד שאריות אגו ומרגיש הקלה. מצד הקבלה, רחץ הוא רחיצת כלי פנימי של גוף הזעיר אנפין, תוך כוונה לשם הוויה במילוי יודין (יקו"ק) ולביטול הגאווה.
כרפס מבטא את הצורך לראות את חסרונותיך, במיוחד את הגאווה, בתוך הגדלות שקיבלת בקידוש. אתה שואף לתיקון, גם אם הוא נראה בלתי אפשרי, ומכין רצונות ספציפיים לתיקון מראש. מצד הקבלה, כרפס הוא קטנות א' של מוח החוכמה מצד אמא, קו ימין של כתנות א'. הכרפס (גימטריה ש"ס) נאכל ללא הסיבה, כי הוא מייצג את הקטנות ואת ראיית החסרונות, לא את הגדלות של הגאולה.
יחץ הוא חציית המצה האמצעית, שמייצגת את הבינה (הנקראת אות ה'). החצייה יוצרת מחיצה בין קדושה לטומאה. מצד עבודת נפש, אתה מקבל על עצמך לבטל עבודה זרה ולעבוד על הרצון להשפיע, תוך השארת הרצון לקבל לגמר התיקון (אפיקומן). מצד הקבלה, יחץ הוא קטנות א' של חב"ד מצד אבא. המצה נחלקת לשני חלקים: האחד (ו') מייצג את הזעיר אנפין ונשמר לאפיקומן, והשני (ד') מייצג את הנוקבה ומצטרף לשלוש המצות של הסדר.
מגיד הוא עמוד התווך של ההגדה, שבו אתה מספר על יציאת מצרים כדי לעורר כוחות רוחניים. הסיפור מחבר אותך לאור עצום, שמעביר אותך מעבר לתפיסה הגופנית ומאפשר לך להכיר את האני היהודי האמיתי. מצד הקבלה, מגיד הוא קטנות וגדלות ב' של מוח הבינה מצד אמא, תוך התמקדות בתבונה (פה התבונה) שמבטאת שימוש חלקי בחוכמה. אתה מרבה בסיפור כדי לעורר מוחין של חוכמה, כחלק מנס של קבלת אור בדילוג על בחינת נשמה.
נטילת ידיים לפני אכילת המצה מטהרת את הידיים ככלי מעשה. אתה מכוון לקבל את המוחין בדרך התורה, ולא מתוך תאווה בהמית. מצד עבודת נפש, אתה מרים את ידיך מעל הראש, מתחייב לעבודה למעלה מהדעת, בנוסח "נעשה ונשמע". מצד הקבלה, אתה נוטל ידיים שלוש פעמים לכל יד, מכוון לתיקון כלי החסד של גוף הזעיר אנפין, ולהעלאת הידיים לבחינת יקו"ק דס"ג כדי לבטל גאווה.
המצה, לחם עוני, מסמלת את צמצום הרצון לקבל. היא מאפשרת לך לוותר על גאווה כדי לקבל מוחין בטהרה. מצד עבודת נפש, אתה מוכן לצמצם את רצונך עד כדי ויתור על פרטיות, כדי להיגאל. מצד הקבלה, המצה היא קטנות וגדלות של מוחין חוכמה ובינה מצד אבא, בגימטריה אבס"ג, שמבטלת את העבודה זרה ומאפשרת קבלת מוחין בעניות.
המרור מייצג את המרירות של הגאווה והאגו, שיש להרגיש כדי לצאת ממצרים. אתה לועס אותו בשיניים כדי להכיר את הרע ולמתק את הדינים. מצד עבודת נפש, אתה מרגיש את המרירות של הפרטיות ומבקש להפוך אותה למטרות רוחניות. מצד הקבלה, המרור הוא אחוריים של אבא ואמא מעולם הנקודות, שמתוקנים על ידי טיבול בחרוסת (חסדים מכוסים של בינה). החרוסת ממתיקה את הדינים, תוך שימוש בשם אדנות וגימטריה
....קבלה
קבלה
קבלה
קבלה
בעל שם טוב המבואר
מאמרי הסולם
מאמרי הסולם
תורה אור
קבלה
חסידות
אבוחצירא
בעל התניא
רבי נחמן
שיעורי תורה לנשים
ספר הזוהר
פרשת השבוע
צדיקים
בעל שם טוב על התורה
ספר התניא
מאמרי אדמור הזקן
קבלה
קבלה
קבלה
מאמרי הסולם
חכמת הקבלה
