בגני הילדים בישראל יש יותר מדי ילדים -  זאת כמובן לא עובדה שמחדשת משהו למישהו, אבל כשרואים את זה מקרוב במשך יום שלם, המציאות הזאת כואבת. "הילדים זקוקים לדברים שונים ומגוונים ואין מי שייתן להם מענה. זו לא אשמת הסייעות וגם לא הגננות, שנותרות בודדות במערכה. גני הילדים הם סוג של אי בודד, שאף אחד לא יודע, וגם לא תמיד מתעניין, מה באמת קורה שם", כך מספרת שירה קדרי-עובדיה, כתבת החינוך של "הארץ", שהתארחה השבוע בפרק של "לה פמיליה" כדי לשוחח על כתבת התחקיר המטרידה שלה על הנעשה בגני הילדים בישראל ועל הקלות שבה כל אחד ואחת יכולים להיכנס לעבוד שם ככוח אדם חלופי.

במסגרת התחקיר, נרשמה קדרי-עובדיה למאגר סייעות מחליפות, כאשר כל שנדרש ממנה הוא להוכיח סיום 12 שנות לימוד ושאין לה עבר פלילי. וזהו – אחרי הליך רישום של כמה דקות, היא כבר יכולה לעבוד בגני ילדים על בסיס שעתי ולהחליף לא רק סייעות, אלא גם גננות נעדרות. באחד הגנים היא עבדה לצד מחליפה אחרת כמוה, ושתיהן לא ידעו דברים בסיסיים כמו איפה נמצא תיק העזרה הראשונה. הממצאים של התחקיר הזה מדאיגים, וזה עוד מה שקורה במסגרות המפוקחות. מפחיד לחשוב מה קורה במסגרות הלא מפוקחות בישראל. לתשומת לבו של שר החינוך החדש.

See omnystudio.com/listener for privacy information.

בכל בוקר מגיע העיתון המודפס ממפתן הדלת אל שולחן האוכל. הילדים אוכלים קורנפלקס, אני שותה קפה ועוברת על חלקי העיתון השונים. לפעמים מופיעה על השער תמונה קשה לצפייה, ומיד אחריה מגיעה השאלה "אמא, מה זה? מה קורה בתמונה?". יש בקרים שאני יותר מוצלחת בתיווך הסיפור העיתונאי בהתאם לגילם הצעיר, ויש בקרים שאני מרגישה שפחות הצלחתי עם ההסבר היום.

אני שמחה שהם חשופים לחדשות וששיחות על ענייני סדר היום הם דבר שגרתי בבית (אחרי הכל אמא שלהם עיתונאית), אבל אולי זו בעצם העמסה מיותרת עליהם? האם ילדים צעירים מסוגלים להתמודד רגשית עם תמונה של שוטרים גוררים מפגינים באלימות במהלך הפגנה לא אלימה, שהתרחשה כמה מטרים מהבית שלהם, כיכר ציבורית שהם מכירים כמגרש המשחקים שלהם?

ואלה עוד תהיות נוכח תמונות סטילס בעיתון מודפס, מה קורה לילדים שחשופים לחדשות בטלוויזיה, שם האימה הוויזואלית והפאתוס המילולי דרמטיים פי עשרות מונים? ומה קורה לילדים שחיים חדשות "קשות" בעצמם, כמו ילדי עוטף עזה שמתמודדים עם איום תמידי של רקטות? איך מדברים עם ילדים על נשיא מדינה שהואשם באונס, או על ראש ממשלה העומד למשפט? כיצד מסבירים להם על מגפה עולמית, שמאיימת על הבריאות של סבתא וסבא שלהם?

בעזרת עטרה פרנקל – דוקטור למדעי המדינה ותקשורת, מרצה לטכנולוגיות מידע ותקשורת במכללת ספיר ופעילה בתחום היזמות החינוכית – וד"ר יובל גוז'נסקי – ראש המרכז לחקר מדיה לילדים ולנוער במכללה האקדמית ספיר, ומחבר הספר "מדודלי לדיגיטלי: 50 שנות טלוויזיה לילדים בישראל" – נשוחח על הסוגיות האלה של תיווך אקטואליה חדשותית לילדים, או בשמו האקדמי "אוריינות חדשותית".

See omnystudio.com/listener for privacy information.

בין סיפורי לידה טראומטיים לסיפורים סטנדרטיים של כאב בלתי נסבל, אפשר למצוא מדי פעם גם תיאורים מסוג אחר, שמזכירים תיאורי הזיה מחומרים נרקוטיים מלאכותיים, רק באופן טבעי.

אחרי לידת בזק ביתית ומפתיעה, החליטה ד"ר אורלי דהאן, מהמכללה האקדמית תל חי, לערוך מחקר מקיף המבקש להסביר את ההבדלים בינינו לבין הנשים העתיקות. הממצאים המרתקים מצאו שההבדלים טמונים, בין השאר, בתודעה, ספורט אקסטרים, היפנוזה וגם סמים קשים.

See omnystudio.com/listener for privacy information.

נטע אחיטוב בשיחה עם הדס גרופר – עובדת סוציאלית קלינית, מתמחה בטיפול זוגי ומשפחתי, וכותבת הבלוג "ביחדנס" במדור משפחה של עיתון "הארץ" – ועם ד"ר ירון שפירא, עובד סוציאלי קליני, שמטפל במבוגרים ובזוגות. השניים מספקים גם הצצה לחדר הטיפולים הזוגי ולתהליכים שהם עוברים עם זוגות המטופלים שלהם כדי לשפר, ולפעמים כדי לפרק לטובת כולם, את המרכיב המשמעותי הזה בחיים.

See omnystudio.com/listener for privacy information.

בכל פעם שנחשף מקרה של גננת מתעללת, קמה זעקה ציבורית, אבל כשהיא שוככת, שום דבר לא משתנה. האסונות האלה לא קורים סתם כך. הם תוצאה של הזנחה רבת שנים של כל תחום החינוך לגיל הרך בישראל. 

בזכות פריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות אנחנו יודעים היום שהשנים הראשונות לחיים - גילי לידה עד שלוש - הם גילאים קריטיים מבחינת התפתחות המוח והאישיות וגם מבחינת הסיכוי לשוויון חברתי. 

נועה לימונה דיברה עם פרופ׳ איתי ברגר וד״ר ציפי הורוביץ קראוס שמסבירים מה קורה במוח בשנים הללו ומה בעצם תינוקות צריכים כדי להתפתח כראוי. שוחחנו גם עם אנשי חינוך, מהאקדמיה ומהשטח פרופ׳ אבי שגיא שוורץ, ד״ר נעמה צורן ומאיה לן, וגם עם ציפי ברנד, האחראית על תחום החינוך לגיל הרך בעיריית תל אביב,  שדיברו על הבעיות המהותיות בחינוך לגיל הרך בישראל וגם על הפתרונות האפשריים. האזינו. 

See omnystudio.com/listener for privacy information.

סקס, אוננות, זוגיות, חיזור, תפקידים מגדריים, נטייה מינית, הומופוביה, איבוד בתולים, מין אוראלי, חרדת ביצוע, בעיות זקפה, צילום והפצת תמונות וסרטונים מיניים, אמצעי מניעה, היריון, הפלה, דימוי גוף, שינויים בגיל ההתבגרות, חרמנות, ריצוי מיני, והיחס של ההורים כלפי יחסי המין של המתבגרים שלהם – כל הנושאים האלה עולים באופן פתוח, משוחרר ושובה לב בסדרה הבריטית "חינוך מיני", שהעונה השנייה שלה עלתה לא מזמן לשידור בנטפליקס.

מצד שני, בני ובנות נוער היום חשופים לפורנו בשיעור שלא היה בעבר ובדרך כלל מגיל צעיר (חשבו על ילדים וילדות בני 9-10 שצופים בפורנו), וחשופים לדימויים מיניים רבים אחרים, מה שמעלה בקרבם תמונה מעוותת ולא מותאמת גיל לגבי מיניות ומדגיש את האופי הפרפומטיבי של סקס, על חשבון הגישוש הראשוני, הנאיבי והבתולי, שמתבגרים העושים את צעדיהם הראשונים בגילוי המיניות שלהם זקוקים לו באופן טבעי. 

שיחה עם חן קצביץ'-פרסלר - חוקרת מגדר ומיניות, מנחת הורים, בני נוער וצוותי חינוך בנוגע להתפתחות מינית מיטיבה בילדות ובגיל ההתבגרות, וגם כותבת המדור "חינוך למיניות מיטיבה" במדור המשפחה של "הארץ" - ועם גיא עינת, פסיכותרפיסט וקרימינולוג, שמתמחה בפגיעות מיניות.  

התפקיד ההורי שלנו הוא קריטי להתוויית מיניות מהנה לכל הצדדים, כזו המחוברת לצרכים הפיזיים והרגשיים של כל המשתתפים בה, נעימה וכיפית, גם בשנות הנעורים וגם במשך שארית חייהם של ילדינו. חובת האזנה לכל הורה.

See omnystudio.com/listener for privacy information.

פודקאסט מדור המשפחה של הארץ

האם סגר הקורונה שינה את חלוקת התפקידים המגדריים במשפחה או דווקא העמיק את חוסר השוויון בין אבות לאימהות?

פרופ' תמר שגיא, מבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה. ושי אור, מדריך הורים ומחבר הספרים "הורות כמעשה נסים", ו"ללא גבולות".

See omnystudio.com/listener for privacy information.