”סַבָּא, מָה יֵשׁ לְךָ עַל הַפָּנִים?”
”עַל הַפָּנִים שֶׁלִּי?” מִתְפַּלֵּא סַבָּא,
”אֵין לִי שׁוּם דָּבָר עַל הַפָּנִים,
רַק מִשְׁקָפַיִם”.
”יֵשׁ לְךָ קְמָטִים”, אוֹמֵר יוֹתָם,
וְסַבָּא אוֹמֵר, ”אָה, טוֹב,
הַקְּמָטִים שֶׁלִּי...
אַתָּה כְּבָר מַכִּיר אוֹתָם, יוֹתָם”.
”אֲבָל לֹא אָמַרְתָּ מִמָּה הֵם נִהְיוּ לְךָ”,
אוֹמֵר יוֹתָם.