כל יום, מיכאל מתגנב לחדר העבודה של אבא, לראות שהמתנה עדיין שם - מונחת על הארון, מוסתרת מאחורי קופסאות קרטון כדי שאיש לא יראה אותה, ארוזה בנייר כחול וקשורה בסרט זהב.

הוא מטלטל אותה בעדינות, מקשיב לה, מניח והולך, אבל דימוי המתנה לא עוזב אותו. הוא חושב על המתנה כל הזמן ובכל מקום, בחדרו, בבית הספר, בגן השעשועים.

לְנִמְרוֹד יֵשׁ מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב לְהַגִּיד לְאִמָּא שֶׁלּוֹ, אֲבָל הִיא בְּאֶמְצַע שִׂיחַת טֵלֵפוֹן, אָז הִיא מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר עַל הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלּוֹ עַד שֶׁהִיא תְּסַיֵּם לְדַבֵּר. נִמְרוֹד הוֹלֵךְ לַחֶדֶר שֶׁלּוֹ, מֵנִיחַ אֶת הַמַּחְשָׁבָה בְּקֻפְסַת נַעֲלַיִם וּמְרַפֵּד בְּצֶמֶר גֶּפֶן שֶׁיִּהְיֶה לָהּ נָעִים. אֲבָל אָז מִתְבָּרֵר שֶׁלַּמַּחְשָׁבָה יֵשׁ רְצוֹנוֹת מִשֶּׁלָּהּ.

היה היה פיל בשם יוסי, פיל גדול, חכם ויפהפה, שגר ביער קסום וירוק.

כל בוקר, כשקרני השמש הראשונות פילסו את דרכן בין ענפי העצים, היה יוסי מתעורר ומתחיל את יומו בחיפוש אחר הרפתקה חדשה.

אבל בוקר אחד, כאשר הוא פסע על כפות הרגליים הגדולות והכבדות שלו, הוא הרגיש משהו שלא הרגיש קודם – קרירות בבוקר.

הוא חשב לעצמו, "מה זה? אולי הרגליים שלי לא רגילות כפי שחשבתי!"

הוא הלך וחשב, ואז הבין: "אני חייב למצוא משהו שיחמם את הרגליים שלי, משהו שייתן לי תחושת נוחות, חום, וסטייל."

יוסי היה פיל אופנתי במיוחד, שתמיד אהב להיות במרכז העניינים ולנסות דברים חדשים.

לכן הוא החליט שצריך למצוא גרביים.

ביער ירוק וקסום, בין עצים גבוהים ופרחים צבעוניים, חיה זיקית קטנה ושובבה בשם תמר.

תמר הייתה חכמה, היא תמיד מצאה דרכים להסתתר ולחמוק מכל חיה ביער.

אבל היה דבר אחד שתמר לא אהבה – את הצבע שלה.

בעוד שכל בעלי החיים ביער היו גאים בצבעים שלהם, תמר הרגישה שהצבעים שלה פשוט לא מתאימים לה.

ביער קסום וירוק, בין הרים גבוהים ונהרות צלולים, חי חתול קטן בשם גיא.

גיא היה חתול חביב, עם פרווה רכה בצבע חום כהה ועיניים ירוקות כמו עלים רעננים באביב.

הוא היה ידוע ביער בזכות השובבות והחוכמה שלו, ותמיד ידע איך לשעשע את חבריו.

אבל למרות כל זה, גיא הרגיש שחסר לו משהו.

הוא תמיד רצה להיות מיוחד, כזה שכולם יראו בו משהו מעבר למה שהוא היה.

הוא היה מסתכל על יתר החיות ביער, וראה בהן תכונות מדהימות — הציפור סופי ששרה שירים מקסימים, הארנב שהצליח לקפוץ רחוק מאוד, והזאב שהיה כל כך חזק ויציב.

גיא היה תמיד מרגיש קצת פחות מהן.

יום אחד, כשגיא טייל ביער, גיא מצא משהו לא רגיל.

בין העצים, בתוך עלים שנפלו מהעץ, הוא הבחין במשהו מבריק.

הוא התקרב בזהירות וגילה זנב מזהב נוצץ .

ביער רחוק וסבוך הייתה ציפור בשם נעמי, שהייתה ידועה כאחת הציפורים המהירות והזריזות ביותר.

היא הייתה עפה בין העצים כמו הרוח וכולם העריצו את יכולתה לעוף מבלי להתעייף.

כל בוקר, כשהשמש זרחה, הייתה נעמי מתעוררת, פורשת את כנפיה ופוצחת בציוץ שמח שהפיג את השקט ביער.

אבל יום אחד, כשנעמי התעוררה משהו היה שונה.

היא פרשה את כנפיה כמו תמיד, אך הפעם, כאשר ניסתה להמריא, היא הרגישה כאילו משהו עוצר אותה.

היא ניסתה שוב ושוב, אך לא הצליחה לעוף.

כאילו כל הכוח שהיה לה בכנפיים נעלם בבת אחת.

תחושת חוסר האונים שהציפה אותה לא הייתה קלה.

נעמי לא ידעה מה לעשות.

ביער רחב וקסום, חי האריה ליאון.

ליאון האריה היה המלך של היער, כולם העריכו אותו על כוחו, מהירותו, וביטחונו.

אף אחד לא היה מעז להתקרב אליו והוא תמיד ידע לשמור על סדר ביער.

עם זאת, בתוך ליבו, היה סוד אחד קטן שהוא לא סיפר לאף אחד: ליאון פחד מהצל שלו.

במפעל קטן עמוס במכונות ומסועים אינסופיים, עבד רובוט בשם רמבו.

תפקידו היה פשוט וברור: לסדר קופסאות על המסוע ולוודא שהן מגיעות למקומן בזמן.

רמבו היה רובוט מדויק ויעיל, כל יום היה נראה בדיוק כמו הקודם.

הוא היה מבצע את עבודתו בצורה מושלמת, לא טועה לעולם.

כל יום היה כמו העתק מושלם של קודמו.

אבל יום אחד, הכל השתנה.

פעם אחת, בקצה היער השקט, חיה לה חבורת חיות בשלום ובשלווה. הארנבים דילגו בין השיחים, הציפורים צייצו מנגינות מתוקות, והצבונים זחלו להם לאטם על גדות הנחל.

בין כל החיות, גר גם עכברון קטן בשם עזרא. אבל לעזרא היה משהו מיוחד: הוא לא ידע ללחוש.

בערב חג החנוכה הַשַׁמָּשׁ לא רוצה להדליק את הנרות. הוא חושש שלא תישאר לו אש אם יחלק אותה לשאר הנרות. ספר מיוחד החוגג את חנוכה ואת הטוב שלעולם אינו נגמר גם אם חולקים בו עם אחרים. מבוסס על מקור תלמודי.