פרק זוגי סוער ומשעשע על ויכוח סביב פרט קטן לכאורה. מבט מבפנים על המפגש בין רגש נשי לפרקטיות גברית בעולם היצירה והעסקים. דיון חי, מצחיק ואמיתי על זוגיות, סטארט-אפ ביתי, ומה שביניהם.

בפרק ההמשך אנחנו מעמיקים בשאלה הגדולה: איך הופכים אדם שמתקשה לפרגן למי שמסוגל לראות טוב ולתת אותו החוצה.
נבחן מה גורם לאנשים לפרגן בתחילת הדרך, מדוע אחרים ננעלים, ואיך אפשר לשנות דפוסים שמושרשים מילדות.
ניכנס לכלים פרקטיים כמו מודעות למחשבה הראשונה, בחירה במחשבה השנייה ועצירות קצרות שמחזירות אותנו לעצמנו.
שיחה שמראה איך פרגון הוא פחות תכונה מולדת ויותר שריר שאפשר לאמן.

בפרק זה אנחנו צוללים אל הצורך האנושי בפרגון, ולמה הוא כל כך משמעותי בחיינו. נבחן מדוע לפעמים פרגון נעלם דווקא ברגעים החשובים, ומה בילדות ובעבר שלנו משפיע על היכולת לתת ולקבל אותו.
נעמיק בהרגלים, בציפיות ובמבט הפנימי שמכוון את התגובות שלנו.
מסע כן ומאיר אל הכוח של ראייה טובה והכרה אמיתית.

בפרק זה אנו יוצאים מנקודת הכאב של דיבורים בזמן תפילה, ומגלים שמאחוריה מסתתרת תופעה רחבה הרבה יותר: חיים על אוטומט.

דרך סיפורים מהבית, מהזוגיות ומהיום יום, אנו בוחנים מהי נוכחות אמיתית, למה אנחנו מפספסים אותה, וכיצד אפשר לחזור למהות ולרגישות שמבקשים מאיתנו החיים.

לפעמים זה רק צעצוע, ולפעמים זו כל האהבה שבעולם.
פרק אישי מאוד על שני ילדים, שתי בובות זהות, ורגע אחד שבו הלב של ילד נשבר, לא כי לא קיבל, אלא כי הרגיש פחות.
על קנאה בין אחים, על הצורך להרגיש אהוב ומיוחד, ועל איך אנחנו כהורים יכולים לראות את מה שמאחורי המילים (והשתיקות).

מה עושה אדם כשמעליבים אותו ליד הילדים בדוכן פסטרמה? ומה עושים כשהשירות גרוע אבל אתה לא רוצה לאבד את השפיות?
בפרק הזה אנחנו צוללים לסיטואציות יומיומיות לכאורה פשוטות בסופר, מול שירות לקוחות, מול הילדים ושואלים איך אפשר להגיב אחרת. על כבוד עצמי, על מתן שירות, על שתיקות שמכילות, ועל הבחירה לראות את האחר בעין טובה. פרק מלא בלב, בחמלה ובהתבוננות פנימה.

מה קורה כששני רכבים צריכים לעבור טסט ביום של 37 מעלות, ואחד מהם מתחיל לרעוד בדיוק לפני הבוחן? מתוך כאוס בטסט מתגלגלת שיחה אמיצה על חלוקת אחריות בזוגיות, תיאום ציפיות שלא תמיד קורה, הסכמים שמתהווים בלי מילים ועל איך זוגות מחלקים ביניהם את הגרביים, הרכבים, הדלק והחיים. פרק כן, מצחיק, ומעורר מחשבה לכל מי שחי בזוג.

מה נשמע? ולמה אנחנו לא באמת עוצרים לשמוע?
בפרק הזה אנחנו צוללים אל הרגעים הקטנים של האינטראקציה האנושית, אלה שבהם אנחנו מחליפים "מה נשמע?" אוטומטי במסדרון, בלי באמת לצפות לתשובה. מה עומד מאחורי הנימוס הזה? האם זו אכפתיות חברתית או פשוט מנגנון שרידות יומיומי?
אנחנו מדברים גם על הקסם שבמרחק, איך זה שפתאום, כשרואים קולגה אקראי בטיול בתאילנד, הלב נפתח והחיוך הופך לחיבוק. ומה זה אומר עלינו כחברה, ועל הצורך שלנו בגבולות, במרחק וגם בקרבה.

שיחה בלתי מתוסרטת על הגוף, הנפש, החרדה, האדרנלין, הדריכות והחוסן. מתוך 12 ימי לחימה רצופים, אזעקות, מקלטים ואי ודאות שזיעזעו את השגרה. איך ממשיכים מכאן? איך מדברים עם ילדים? ומה לומדים על עצמנו כשכל הביטחון מתערער? זהו מרחב של הבנה, הכלה, שיתוף ותקווה..למי שהיה שם בגוף ולמי שעדיין שם בנפש

מה קורה כשיום שישי עמוס, ילדים עייפים, הורים מתוחים – והנעל המבוקשת פשוט לא קיימת במידה? בפרק מרגש וחד, אנחנו צוללים לסיפור פשוט לכאורה – קניית נעליים – ומתוכו עולים שאלות עמוקות על סבלנות, תסכול, אכפתיות, גבולות וקבלה. וגם: איך מתמודדים עם צרחות של ילדה קטנה שלא מרוצה (במיוחד כשהילדה לא שלנו...)