ניצולי השואה הולכים ומתמעטים ואני נרגשת לשתף אתכם בראיון אופטימי ליום השואה
היום הזמנתי לאולפן את פרופסור יחזקאל טלר לראיון מיוחד
ראיון שרואה במשברים הזדמנות לצמיחה
ראיון שמאמין בחשיבה חיובית כתפישת עולם
ראיון שרואה במשפחה מקור כח
ראיון שמאמין בזוגיות חברית ארוכת שנים
ראיון שמלמד אותנו שהשכלה היא מקור להשפעה חברתית
וראיון שמהווה מסמך חשוב לבחירה בחיים
בבוקרו של יום השואה והחלטתי להקדים השבוע את העלאת הפרק על מנת שיעלה בדיוק ביום הזיכרון לשואה ולגבורה
המחויבות שלנו כחברה היא לספר, להנציח, לתעד ולשתף בזוועות על מנת שלא נעז לעולם לשכוח את ההיסטוריה ועל מנת שלא נאפשר
לעצמנו כחברה לשכוח או חלילה להכחיש את הזוועות
ניצולי השואה הולכים ומתמעטים עם השנים ואין ספק שלהנציח סיפורי חיים של ניצולים היא חובה
אני הזמנתי לאולפן שלי אדם מיוחד במינו על מנת שישמיע את קולו החשוב וישתף אותנו בזיכרונותיו
כשפניתי אליו הוא נענה מייד, מהר מאוד הבנתי שעבורו זו שליחות וצורך חברתי, לאומי ואישי
פרופסור טלר הוא אדם מרשים רב הישגים וכישרונות ועם זאת צנוע באופן מעורר התפעלות
הוא מומחה בינלאומי בעבודה סוציאלית ושיקום, איש חינוך ישראלי ממקימי אוניברסיטת חיפה והמרכז האקדמי כרמל, כיהן כסגן יושב ראש המועצה להשכלה גבוהה,
פרופסור אמריטוס בבית הספר לעבודה סוציאלית בחיפה, וכיום נשיא המכללה האקדמית
גורדון שמכשירה מורים למערכת החינוך בישראל.
טלר הוא כמעט בן 85, אנרגטי, רהוט, חד כתער ואספר לכם שהקול שהוא משמיע היום בהנצחת השואה היה מושתק שנים רבות
הוא סירב לדבר על השואה, ורק לאחר פטירתה של אמו בגיל הוא 95 בשיבה טובה ,הוא הבין שחלה עליו חובת ההנצחה ושיש לו סיפור לספר לעולם
שמחובתו לחלוק ולהנציח את הסיפור שלו ששוזר את סיפור המשפחה שלו בסיפורו של העם היהודי ואף האנושות כולה
פרופסור טלר, יחזקאל טלר, היה ילד בן שנה כשהמלחמה פרצה וכשהסתיימה היה בן 7, עד גיל תשע לא ידע קרוא וכתוב כי לא הלך מעולם עד גיל זה לבית הספר
כילד שנאלץ להתחבא תקופות מתחת למיטה למד בזכות הדמיון ליצור מציאות ססגונית בה הוא חי חיים אחרים לגמרי ושרד רגעים קשים מנשוא בזכות היכולת הילדותית לצלול לעולמות
תקופות אחרות של מחבוא מחק לחלוטין מזיכרונו כמנגנון הישרדות אינטואיטיבי של ילד שחייב לשרוד
בתום המלחמה הוא היה ילד מפוחד, ילד שמרבה להימנע, לא מעז להשמיע את קולו ולבטח שלא מודע ליכולות שלו וגם לא לעוצמה שבו
הוא מגדיר את עצמו באותם ימים כילד פאסיבי
בשפה שלי: היהלום הפנימי שבו היה עכור וחבוי
עם השנים גילה את היהלום הפנימי שבו וליטש אותו היטב על ארבעת קודקודיו, נראות ודימוי עצמי, קול ותקשורת, משאבים וערכים
הוא פיתח דימוי עצמי ותחושת מסוגלות, למד לזהות את חוזקות הגוף שלו ולסמוך עליהן, פיתח קול ייחודי, למד להותיר חותם בעשייה שלו, פיתח חוסן מנטלי, למד להשתמש במשאבים השונים שלו , גילה את היכולת שלו ללמוד, פגש בתוכו את המנהיג שבו, יצר מערכת ערכים שמקדשת את ערך המשפחה, ערך ההשכלה וערך כבוד האדם.
את ליבו הוא פתח בפני אביבה, נערה מקסימה שאותה הכיר בתנועת הנוער בני עקיבא לאחר העלייה ארצה
היא יצאה ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית והוא ללימודי עבודה סוציאלית וזכו להתקדם מהר כי אז תואר ראשון היה נחשב מצרך נדיר ושניהם הבינו כי השכלה זה כח
אביבה ויחזקאל הקימו בית בישראל ומשפחה מפוארת ובו זמנית המשיכו להתפתח, ללמוד וללטש את היהלום הפנימי שבהם כל אחד בדרכו הייחודית לו
היטלר, אני בחרתי בחיים וניצחתי
פרופסור יחזקאל טלר הוא אדם שבחר באופטימיות כתפיסת עולם ולא נתן למלחמה ההיא להפוך אותו לקורבן של מציאות חייו
סיפורו מעורר ההשראה של האיש הזה מובא כאן בפניכם כשאני בוחרת לא לקצר בעריכה את הפרק על מנת שתקבלו מסמך אותנטי וחשוב זה
תאפשרו עצמכם לפתוח את הלב והרגש
זכרו, מציאות חיים קשה ומשברית יכולה להיות מקפצה לחיים ממומשים ומלאים
אם אהבתם את הפרק אתם מוזמנים להגיב וליצור קשר
לו יהי שנדע להיות טובים זה לזה כאינדיבידואלים וכחברה
מזמינה אתכם להשמיע את קולכם בכל ערוץ שתבחרו:
https://www.instagram.com/veredgrenadir
הספר "מציאת היהלום הפנימי" נמכר בסטימצקי https://www.steimatzky.co.il/011787743
קישור לאתר "עברית" לרכישת עותק
דיגיטלי של הספר לרכישת הספר הדיגיטלי בעברית
[email protected] מצרפת את הדואר האלקטרוני של פרופסור טלר במידה ותרצו לשתף בחווית השיתוף שלו
שלכם, ורד גרנדיר פרוכטמן
