בְּכָל יוֹם רִאשׁוֹן, סַבָּא דָּנִיאֵל אוֹסֵף אֶת לִיטַל מִבֵּית הַסֵּפֶר וְהֵם עוֹשִׂים יַחַד "נֶכֶדֵּיְט", שֶׁזֶּה דֵּיְט שֶׁל נֶכְדָּה וְסַבָּא. בְּיוֹם רִאשׁוֹן הַזֶּה, סַבָּא וְלִיטַל בָּחֲרוּ לָלֶכֶת לֶאֱכֹל פִּיצָה בַּפִּיצֵרִיָּה.

תַּגִּידִי, שָׁאַל סַבָּא וְשָׁלַף אֶת הַפֶּתֶק הַוָּרֹד וְהַמְּקֻמָּט מִכִּיס הַחֻלְצָה, אַתְּ זוֹכֶרֶת אֶת מַפַּת הָאוֹצָר? אִם אֲנִי זוֹכֶרֶת, לִיטַל הֵרִימָה אֶת מַבָּטָהּ, לֹא הִפְסַקְתִּי לַחְשֹׁב עָלֶיהָ כָּל הַשָּׁבוּעַ. אַתְּ לֹא תַּאֲמִינִי, אֲבָל לִפְנֵי יוֹמַיִם פָּגַשְׁתִּי בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת אֶת הַשָּׁכֵן שֶׁלִּי מֵהַקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה, יוֹן, אָמַר סַבָּא. יוֹן? אֵיזֶה מִן שֵׁם זֶה יוֹן, צָחֲקָה לִיטַל

לְמָחֳרָת יָצְאָה לִיטַל מִבֵּית הַסֵּפֶר וּבַשַּׁעַר חִכְּתָה לָהּ הַפְתָּעָה נֶהְדֶּרֶת: סַבָּא. הִיא לֹא הֵבִינָה מָה הוּא עוֹשֶׂה שָׁם, כִּי זֶה לֹא הָיָה הַיּוֹם שֶׁלּוֹ לֶאֱסֹף אוֹתָהּ, אֲבָל מּוּבָן שֶׁהִיא מְאוֹד שָׂמְחָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ – גַּם כִּי תָּמִיד כֵּיף עִם סַבָּא, אֲבָל בְּעִקָּר כִּי הֵם עוֹד לֹא הִסְפִּיקוּ לִפְתֹּר אֶתְמוֹל אֶת הַחִידָה. "יֵשׁ לִי בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, רַק חִכִּיתִי שֶׁכְּבָר תַּגִּיעִי" אָמַר סַבָּא

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא מִסְתַּדֵּר לִי. בַּמַּפָּה, בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִמְצֵאת הַפִּיצֵרִיָּה, יֵשׁ צִיּוּר שֶׁל כּוֹס קָפֶה וַהֲרֵי בֵּית הַקָּפֶה לֹא קַיָּם כְּבָר הֲמוֹן שָׁנִים. זֶה מוּזָר. לִיטַל נִרְאֲתָה כְּמוֹ בָּלוֹן שֶׁפּוֹצְצוּ אוֹתוֹ בְּסִכָּה וְכָל הָאֲוִיר יָצָא מִמֶּנּוּ בְּבַת אַחַת. אַל תִּתְיָאֲשִׁי כָּל כָּךְ מַהֵר. אַתְּ פִּצַּחְתְּ אֶת הַחִידָה בְּצוּרָה נֶהְדֶּרֶת, מְעוֹרֶרֶת הִתְפַּעֲלוּת, מַדְהִימָה, סַבָּא הִגְזִים, כְּמוֹ תָּמִיד. הוּא קָם וְחִבֵּק אֶת לִיטַל בְּנִסָּיוֹן לְעוֹדֵד אוֹתָהּ. הַסִּבָּה לְכָךְ הִיא פָּשׁוּט שֶׁהַמַּפָּה אֵינָהּ הַשֶּׁטַח

מִסְּנִיף הַדֹּאַר יָצָא אִישׁ מְבֻגָּר עִם שֵׂעָר שֵׂיבָה וְזָקָן צָרְפָתִי וּבְיָדוֹ מַעֲטָפָה חוּמָה גְּדוֹלָה. הָאִישׁ הָיָה לָבוּשׁ חֲלִיפָה לְבָנָה עִם עֲנִיבָה לְבָנָה, נָעַל נַעֲלַיִם לְבָנוֹת וּלְרֹאשׁוֹ חָבַשׁ כּוֹבַע קַסְקֵט לָבָן. הָיָה אֶפְשָׁר לִרְאוֹת שֶׁהָאִישׁ הַלָּבָן שָׂמֵחַ מְאוֹד לִרְאוֹת אֶת סַבָּא

שָׁלוֹם לָכֶם אֲנָשִׁים מֵהֶעָתִיד, סַבָּא וְלִיטַל קָפְצוּ בְּבֶהָלָה. הֵם לֹא הֵבִינוּ מִי מְדַבֵּר, אֲבָל אָז הִבְחִינוּ שֶׁבְּפֶתַח הַצְּרִיף עוֹמֶדֶת אִשָּׁה לְבוּשָׁה חֲצָאִית כְּחֻלָּה אֲרֻכָּה, חֻלְצָה לְבָנָה מְעֻטֶּרֶת פְּרָחִים וּלְרֹאשָׁהּ עָטְתָה כִּסּוּי רֹאשׁ. הִיא נִרְאֲתָה מִפַּעַם. מִי זֹאת הָאִשָּׁה הַזֹּאת? לָמָּה הִיא נִרְאֵית כָּכָה וְלָמָּה הִיא מְכַנָּה אוֹתָם אֲנָשִׁים מֵהֶעָתִיד

סַבָּא וְלִיטַל עָמְדוּ מוּל הַמִּבְנֶה הַמַּרְשִׁים שֶׁנִּרְאָה כְּמוֹ שָׂרִיד הִיסְטוֹרִי. מִסָּבִיב הָמָה הָרְחוֹב: מִסְעָדוֹת, בָּתֵּי קָפֶה, מַאֲפִיָּה, סַנְדְּלָר, חֲנוּת בְּגָדִים וּסְנִיף דֹּאַר קָטָן. בֵּית הַכְּנֶסֶת הָעַתִּיק הָיָה שׁוֹנֶה מִשְּׁאַר הַבִּנְיָנִים שֶׁמִּסָּבִיב. לִיטַל הֵרִימָה מַבָּטָהּ לְמַעְלָה. אוּלַי תְּגַלֶּה שָׁם פֶּתֶק קָטָן

וּמָה זֶה עֲשָׂרָה גְּרוּשׁ? לִיטַל אָהֲבָה מִסְפָּרִים. הַשִּׁעוּר הָאָהוּב עָלֶיהָ בְּבֵית הַסֵּפֶר הָיָה חֶשְׁבּוֹן. לִפְנֵי שֶׁהָיוּ שְׁקָלִים הִשְׁתַּמַּשְׁנוּ בְּלִירוֹת. זֶה הָיָה הַמַּטְבֵּעַ. וּבְכָל לִירָה הָיוּ 100 גְּרוּשִׁים. מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ חֲצִי לִירָה יָכוֹל הָיָה גַּם לִקְנוֹת כַּרְטִיס בְּ־37 גְּרוּשׁ וְגַם לֶאֱכֹל גַּרְעִינֵי חַמָּנִיָּה. לִיטַל הִתְרַשְּׁמָה מִכָּךְ שֶׁסַּבָּא זָכַר טוֹב כָּל כָּךְ אֶת הַסְּכוּמִים

בָּעֶרֶב שָׁאֲלָה לִיטַל אֶת אִמָּא אִם הִיא תַּסְכִּים שֶׁסַּבָּא יֶאֱסֹף אוֹתָהּ מִבֵּית הַסֵּפֶר גַּם מָחָר. מָה אַתֶּם זוֹמְמִים, שְׁנֵיכֶם? אִמָּא הִבִּיטָה בָּהּ כְּמוֹ שֶׁרַק אִמָּהוֹת יוֹדְעוֹת. אֵיךְ הֵן תָּמִיד מְבִינוֹת הַכֹּל? אֲנַחְנוּ פּוֹתְרִים חִידוֹת", לִיטַל מָשְׁכָה בִּכְתֵפֶיהָ."אִם זֶה מַתְאִים לְסַבָּא, אָז בְּכֵּיף", סָגְרָה אִמָּא אֶת הַמַּחְשֵׁב. לְמָחֳרָת, כְּשֶׁסַּבָּא פָּגַשׁ אוֹתָהּ מִחוּץ לְשַׁעַר בֵּית הַסֵּפֶר, לִיטַל הוֹדִיעָה לוֹ שֶׁהִיא לֹא רוֹצָה לָלֶכֶת יוֹתֵר בְּעִקְבוֹת הַפְּתָקִים הַוְּרֻדִּים. בּוֹא נֵלֵךְ יָשָׁר לְתֵבַת הָאוֹצָר

מָה, לֹא שָׁמַעְתָּ? לֹא יָדַעְתָּ? אֵין יוֹתֵר אַרְכִיּוֹן, אָמַר יוֹן וְלֹא הִצְלִיחַ לְהַסְתִּיר אֶת הַכְּאֵב שֶׁחָשׁ. מָה זֹאת אוֹמֶרֶת? שָׁאַל סַבָּא. אַתָּה יוֹדֵעַ, הַזְּמַנִּים הִשְׁתַּנּוּ, נֶאֱנַח יוֹן. הֵם לָקְחוּ אֶת כָּל הֶחֳמָרִים וְסָרְקוּ. אֲנִי חַיָּב לְהַגִּיד לְךָ, מַר דָּנִיאֵל, שֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה יִקַּח הַרְבֵּה יוֹתֵר זְמַן. אֲבָל הַסּוֹרְקִים הַנֶּחְמָדִים עָבְדוּ בַּחֲרִיצוּת. זֶה נִשְׁמָע מְצֻיָּן, לִיטַל נִסְּתָה לְקַצֵּר אֶת הַשִּׂיחָה. נָכוֹן, אָמַר יוֹן, אֲבָל מָה אִתִּי? אוֹתִי אִי אֶפְשָׁר לִסְרֹק