אני לא זוכר איך הרגשתי בתחילת ההקלטה,
אני לא זוכר מה הוביל לזה,
אבל אני זוכר שכשהגעתי אל המשפט ״בין חסר טעם לחסר סיכוי״ הרגשתי שזה מסכם בדיוק את איך שאני מרגיש לגבי הספר וכל התהליך היצירתי שלי.
וזה היה משמח, להבין את זה כלומר.
כי למרות שהמצב עצמו מבאס, לפחות הצלחתי להגדיר אותו, וזו כבר איזושהי התקדמות ואולי אפילו חשובה מאוד.
[נכתב 28.5.23]