ובפרק של היום עברנו לדבר על השאלה ששאלנו בסוף הפרק הקודם, אם לאדם יש בחירה חופשית מוחלטת, אם אף אחד לא מתערב בבחירה הזאת, איפה נכנסת ההשגחה האלוקית?

________________________

הקדשנו את מחצית השיעור לקרוא פשוט מתוך הפרק, קראנו את הרמב״ם ברצף, ראינו אותו מתייחס לכך שהרצון האלוקי נקבע כבר בששת ימי בראשית, ומאז העולם מתנהל כולו לפי חוקי הטבע.

ראינו אותו נלחם להסביר שגם חז״ל חשבו כך, וקראנו את הראיות שהביא לשיטתו.

________________________

ניסינו להכיר שיטות נוספות, כמו הגישה הרווחת בחז״ל, וגישת ריה״ל בכוזרי.

אצל ריה״ל יש ארבע כוחות בבריאה, הטבע, המקרה, הגזירה והבחירה.

קראנו קצת מתוך ״כוזרי לכל״ של הרב בוצ׳קו כדי להבין את ההבדלים ביניהם.

_________________________

ואז התחלנו ללמוד מתוך המורה כדי להכיר את ההשגחה בגישת הרמב״ם.

ראינו איך אצל הרמב״ם יש רק חוקי טבע או בחירה, והרצון האלוקי מתבטא דרך שני הדברים האלו.

הקב״ה לא מכוון את ההיסטוריה בכל רגע ורגע, אלא חוקי הטבע והאדם. אדם שעושה את רצון השם מקדם את עצמו ואת העולם למקום חיובי, אבל אדם שאינו עושה את רצון השם עושה את ההיפך.

________________________

ראינו שאצל הרמב״ם ההשגחה מתבטאת בשכל, ככל שהאדם מתקדם בהבנתו את האל ואת הבריאה כך הוא ״מושגח״ יותר, כלומר הוא מקבל החלטות נכונות יותר, הוא פועל בהתאם לרצון האלוקי, והוא מבין למה להיכנס ולמה לא.

________________________

זו גישה בהחלט לא מסורתית וזה יהיה לא קל למי שרגיל בגישה המסורתית לקבל אותה.

זו אולי לא גישה נעימה כל כך, אין בה ״הכל לטובה״ ואין בה ״הכל יהיה בסדר״, כן יש בה הרבה אחריות, וגם תקווה, כי כמו שאמר רבי נחמן - אם אתה מאמין שיכולים לקלקל - כלומר שזה תלוי בך - אז תאמין שיכולים גם לתקן - וגם זה תלוי בך.

חזרנו! והשבוע התחלנו את הפרק השמיני והאחרון, ההתרגשות בשיאה.

בפרק הזה הרמב״ם מעלה את אחד הנושאים החשובים ביותר בתורת הנפש, חשובים עד כדי שהרב זקס טען שזה העיקר ה14 של עיקרי האמונה.

הנושא הוא כמובן, הבחירה החופשית.

_____________________

טענתו של הרמב״ם היא שהבחירה החופשית של האדם לא מוגבלת בכלל, היא חופשית לחלוטין, היא לא מוגבלת על ידי טבעו מלידה של האדם, כיון שהאדם נולד לוח חלק, היא לא מוגבלת על ידי ההרגלים שלו, כי האדם יכול לשנות אותם.

אבל בעיקר, היא לא נקבעת לפי המיקום של הכוכבים בשמים בזמן שהוא נולד, מה שגם ידוע בשם אסטרולוגיה.

______________________

לקראת הסוף, פתחנו את הנושא שאיתו נמשיך בשבוע הבא, הבחירה החופשית של האדם גם לא מוגבלת על ידי אלוקים!

תנו לזה רגע לשקוע.

הקב״ה ברא את האדם חופשי, והוא לעולם לא מגביל את הבחירה של האדם.

______________________

איך זה עובד? אם האדם חופשי לגמרי בפעולותיו מה המקום של ההשגחה בעולם?

על זה נדבר בעז״ה בפעם הבאה.

המשכנו את הפרק השביעי שמדבר על הנבואה, ואחרי שבפעם הקודמת עשינו היכרות כללית עם שיטת הרמב״ם בנבואה, ועל כך שזו בעצם תכונה טבעית שעל האדם לעמול ולפתח אותה.

______________________

ובפרק שלנו היום העמקנו בזה, וראינו איך הרמב״ם מתאר נביאים שונים וחסרונות שלהם, מידות שלא היו מתוקנות, גם כראיה לכך שזה אפשרי, שאפשר להיות נביא גם עם מידות לא מתוקנות, אבל גם, וזה המשך דבריו שם, כראיה לכך שהוא צודק והנבואה היא אכן ענין טבעי.

______________________

ראינו למשל את יעקב שעצוב על היעדרותו של יוסף - ועל כל שניטלה ממנו הנבואה באותו זמן, אם הנבואה היא ענין מיסטי - מה אשם יעקב? וכי יש לו ברירה? הוא יכול לא להיות אבל על בנו?

אבל אם הנבואה היא ענין טבעי, אז זה מובן מאוד, זה לא עונש, אלא פשוט כשיעקב עצוב הוא לא באמת יכול להתרכז בנבואה, הנבואה דורשת שימוש מוגבר בכח המדמה והשכלי, וזה פשוט לא משהו שאפשר לעשות כשאתה בדיכאון.

______________________

המשכנו שם לדבר על נבואת ארץ ישראל ואם הנבואה היא טבעית, אז למה לא מתנבאים בחוץ לארץ.

ראינו את דברי הרב קוק על כח הדמיון שהוא נקי בארץ ועכור בחו״ל, והסברנו שזה משתי סיבות.

האחת, כי בארץ ישראל גם העיסוק בחומר מכוון על המטרה העליונה, כי כולו כלי בשביל עם ישראל.

והשניה, כי כאשר אדם לא עסוק בהישרדות אישית הראש שלו פנוי יותר לעסוק במושכלות.

______________________

דיברנו גם על נבואת הגויים, שלפי הרמב״ם באמת אין כל מניעה שגוי יתנבא, כפי שהוא כותב מפורש באגרת תימן.

והבאנו גם את דברי התנא דבי אליהו בנושא.

______________________

קינחנו בשאלה למה אריסטו לא היה נביא, אבל בשביל זה כבר תצטרכו לשמוע את הפרק :)

כתמיד נשמח לתגובות

התחלנו את הפרק השביעי בשמונה פרקים, מריחים כבר את הסוף. הפרק הזה כמו הפרק שלפניו וזה שיבוא אחריו, הם פרקים שכבר לא עוסקים באופן ישיר בתיקון המידות, אלא בנושאים משלימים.

הפרק הקודם עסק בשאלת מי עדיף המתגבר על יצרו או המעולה, הפרק הבא יעסוק בנושא הבחירה החופשית, והפרק שלנו עוסק בנושא הנבואה.

למען האמת, הפרק הזה עוסק יותר בהקשר שבין הנבואה לתיקון המידות, ופחות בנבואה עצמה.

____________________________

אז כדרכנו בקודש פתחנו בהקדמה, הבאנו מדברי הרמב״ם בהלכות ובמורה, כדי להכיר טוב יותר את תורת הנבואה של הרמב״ם.

זה אמנם על רגל אחת, ויש הרבה מה להרחיב, אבל בכל זאת הבאנו תמצית שתסייע להבנת הפרק שלנו.

____________________________

דיברנו על כך שאצל הרמב״ם הנבואה היא תפיסה שכלית, הבנה גבוהה יותר במושכלות.

הסברנו קצת על השכלים הנבדלים, ועל כך שאנחנו משכילים את התובנות שיש ב״שכל הפועל״ שבהלכות הרמב״ם מכנה אותו ״אישים״.

_____________________________

דיברנו גם על הנביא עצמו, הבאנו את דבריו של פרופסור משה הלברטל, שמסביר שאצל הרמב״ם הנביא הוא שילוב של החכם והמנהיג, משהו כמו המלך הפילוסוף של אפלטון.

האדם שיודע גם להבין וגם להסביר. גם לצפות למרחוק ולהבין מה צריך לעשות, וגם לדמות את זה בצורה בהירה לעם - כדי שאכן יקשיבו לו.

___________________________

התחלנו את הפרק בהבהרת ענין המחיצות, שאלו בעצם המונעים הטבעיים - כמו מידות שכליות לא מספיק טובות, או מידות נפשיות לא מתוקנות - שמונעים את ההבנה הבהירה מן האדם.

והסברנו גם את ההבדל שבין המחיצות - אצל הפילוסופים - והקליפות אצל המקובלים.

___________________________

שאצל המקובלים אלוקים נמצא בפנימיות של כל דבר בעולם, ולכן אנחנו צריכים לקלף את הקליפות של דבר, כדי לחשוף את התוכן הפנימי האלוקי שלו.

לעומת זאת אצל הפילוסופים (לא רק רמב״ם), אלוקים הוא חיצוני לעולם, ואנחנו צריכים לטפס כדי להגיע אליו, והסרת המחיצות זה הסרת המונעים החומריים שמונעים מאיתנו לראות את השם בבירור.

_________________________

כתמיד נשמח לתגובות ולשיתופים

הפעם למדנו את הפרק השישי בטייק אחד :)

בפרק הזה הרמב״ם מדבר על ההבדל בין ״המעולה״ ל״מושל ביצרו״, כלומר זו לפחות הכותרת, אבל למעשה הרמב״ם לא מדבר על שני אנשים שונים, אלא על התנהגות שונה שצריכה להיות לכל אדם, ביחס למצוות שונות.

_______________________

הפרק נפתח בשאלה מי עדיף? אדם שיש לו תאוות אבל הוא מתגבר עליהן? או שאולי אדם שאין לו בכלל תאוות והוא נמשך רק אל הטוב?

_______________________

הרמב״ם מביא שנראה לכאורה שיש מחלוקת בענין הזה בין הפילוסופים שמעדיפים את ״המעולה״, כלומר מי שכבר תיקן את כל כוחות נפשו וכבר אין לו תאוות בכלל.

לבין חז״ל שנראה שהעריכו דווקא את מי שמתגבר על יצרו, ויותר מזה גם אמרו שאדם לא צריך לבטל את התאווה לעבירות, ועוד יותר מזה שהם אמרו שמי שגדול מחברו - יצרו גדול ממנו.

________________________

כדי להבין את תשובת הרמב״ם הבאנו שתי הקדמות, האחת בהבדל שיצר רס״ג בין המצוות השכליות - כלומר שההיגיון מחייב אותן, לבין המצוות השמעיות - כלומר שההיגיון לא מחייב אותן ונועדו להשליט משמעת.

בנוסף דיברנו גם על יצר הרע במשנת חז״ל והראנו שכשחז״ל אומרים יצר הרע, הם מתכוונים ליצר החיים.

________________________

על בסיס זה למדנו את תשובת הרמב״ם שבעצם אין בכלל סתירה בין חז״ל לפילוסופים.

את המצוות השכליות צריכים לקיים מתוך תיקון הנפש, מתוך שליטה של החלק השכלי על הנפש, ולכן כל עוד יש לי תאווה לכעס, גם אם אני לא כועס הנפש שלי עדיין לא מתוקנת - וזה רע.

אבל את המצוות השמעיות, אין להן ענין לתיקון הנפש, וכי הנפש חברה אם אדם רוצה צ׳יזבורגר? לא.

ואדרבה, יש ענין להמשיך להימשך, כדי לתרגל את שריר הציות.

____________________

נשמח כרגיל לתגובות ושיתופים, ומה אתם אומרים? גם לכם בא צ׳יזבורגר?

אז השבוע המשכנו וסיימנו את הפרק החמישי מהשמונה פרקים, הפרק שעניינו הכוונה והתכלית במעשי האדם.

_________________

בתחילת השיעור עסקנו בנושא המותרות והמותגים, וראינו שהרמב״ם אומר שאדם שמכוון את כל פעולותיו רק לפי השאלה אם זה אכן תורם למטרה או לא, יוריד מעליו הרבה מהחשבונות שבני אדם רגילים אליהם, כמו ללבוש בגדי זהב או לעשות שיפוץ בחצי מיליון שקל.

_________________

אבל גם ראינו שזה לא אומר שזה בהכרח דבר רע, הכל תלוי בהקשר ובכוונה. כי אם האדם עושה את זה כדי לרענן את עצמו, כדי שהוא יוכל לרפא את הנפש, כי אי אפשר תמיד לעסוק רק במושכלות, זה בלתי אפשרי, הנפש חייבת לנוח.

ולכן אם זו המטרה, אז לא רק שזו לא פעולה סתמית, אלא היא פעולה טובה - כי היא מכוונת אותנו אל המטרה.

___________________

בחלק האחרון של השיעור צללנו לנושא המרתק של עבירה לשמה.

מה זה בעצם אומר?

האם המוסר וההלכה יכולים לסתור זה את זה? ומה עושים במקרה שכן?

הבאנו את דברי פרופסור לייבוביץ׳ שהניח כדבר פשוט שאי אפשר לחרוג מההלכה, במיוחד לא בשל ענייני מוסר, המוסר הוא לא ענין לאדם דתי, לאדם דתי חשוב רק הציות לאל.

חלקנו על דבריו והבאנו ראיות מכמה מקורות שונים.

והסברנו את דברי הרמב״ם כך שגם המוסר הטבעי, גם הוא חלק מהבריאה, וכמו שיש עלינו חובה ללמוד פיזיקה ואסטרונומיה, כחלק מהלימוד של האל - כך עלינו להעמיק לראות את כוונת השם גם במוסר האנושי - הטבעי.

________________

נשמח לשמוע מה אתם חושבים?

לינק לאתר להורדת הPDF

https://ko-fi.com/orelzion

_________________________

אז המשכנו את הפרק החמישי של “שמונה פרקים”, ובו הרמב”ם מתחיל לגעת בנושא המרתק של החכמות השונות ותפקידן בדרך של האדם אל התכלית.

_________________________

בשיעור הקודם דיברנו על כך שהאדם צריך לכוון את כל מעשיו לתכלית העליונה, ועכשיו הרמב”ם מסביר איך זה עובד גם בלימוד החכמה.

אז קודם כל – לא כל חכמה שווה.

הרמב”ם מחלק בין חכמות שמובילות את האדם אל התכלית לבין כאלה שאין להן קשר ישיר לכך. יש חכמות שהן הדרך הישירה לידיעת האמת, כמו הפיזיקה (מעשה בראשית) והמטאפיזיקה (מעשה מרכבה), ואותן צריך ללמוד כדי להגיע לתכלית.

_________________________

ויש חכמות שהן רק כלי עזר – כמו מתמטיקה ולוגיקה – הן אולי לא מובילות ישירות אל התכלית, אבל הן הכרחיות כדי להכשיר את האדם להבין מה נכון ומה שגוי, להבחין בין טענות מבוססות לבין דמיונות חסרי יסוד.

_________________________

אז מה הדרך הנכונה?

האדם צריך לבנות את עצמו נכון. למשל בלימוד התורה – קודם כל צריך למלא את הראש ב”לחם ובשר”, כלומר לדעת את האיסורים והמצוות, ואז אפשר להתקדם הלאה ללימוד מעמיק יותר כמו מעשה בראשית ומעשה מרכבה. הסיבה שכל כך חשוב לא לוותר על לימוד ההלכה, היא כדי שאדם לא ״יאבד את הצפון״, אתה חייב להישאר מחובר לקרקע.

כי התכלית היא לא עצם הלימוד אלא החכמה שמובילה לדעת האלוקים – ולכן גם מי שלומד המון, אבל לא שם את זה בתור המטרה שלו, יכול להישאר תקוע בלי להתקדם באמת.

_________________________

ולמה זה חשוב?

כי כמו שראינו בפרקים הקודמים, האדם הוא יצור עם שכל – ואם הוא לא משתמש בו כדי לדעת את האמת אלא רק למטרות אמצעיות (כמו פרנסה או אפילו שמירה על הבריאות), אז הוא מפספס את העניין המרכזי של החיים.

_________________________

כרגיל, נשמח לשמוע תגובות והארות, שיתופים ולייקים יתקבלו בברכה! :)

לינק לאתר ולהורדת הPDF

https://ko-fi.com/androidoss

______________________

סיימנו בעז״ה את הפרק הרביעי והתחלנו את החמישי.

קצת קשה לי לכתוב על הפרק היום ככה ברגיל, בהיוודע הבשורות הקשות והנוראיות על משפחת ביבס, על אריאל וכפיר הי״ד, ועל המשחק האכזרי של חמאס עם גופתה של שירי.

שיהיו הדברים לעילוי נשמתם ולהצלחתם.

______________________

בפרק הזה דיברנו על מטרות על, כאשר הרמב״ם קובע שמטרת העל של האדם היא ידיעת השם.

ראינו כמה מטרות על שנוסחו על ידי פילוסופים שונים, מההנאה המתונה של אפיקורוס, לקבלה וההסתפקות של הסטואיקנים, ואת דרך האמצע של אריסטו.

ראינו למה הרמב״ם סבור שזו מטרת העל, וגם דיברנו על החשיבות של מטרות על כדי לנווט את ההחלטות בחיים.

_______________________

דיברנו כאן על איך מגיעים לידיעת האל, ומה זה בכלל אומר.

כדרכנו למדנו מתוך הרמב״ם במשנה תורה ומתוך מורה הנבוכים, כדי לעשות סדר במונחים כמו ידיעת האל, תורת התארים השליליים ועוד.

_______________________

את הפרק חתמנו באופן בו הרמב״ם ממליץ לכוון את מעשינו בעקבות מטרת העל, ולמה זה חשוב והבאנו דוגמאות.

_______________________

נשמח כתמיד לתגובות ושיתופים ושהשם יאמר לצרותינו די!

לינק לאתר ולהורדת השיעור בpdf

https://ko-fi.com/orelzion

____________________

אז השבוע סוף סוף סיימנו בעז״ה את הפרק הרביעי מהשמונה פרקים, ואנחנו מגיעים את נושא ההחרמה במצוות.

בשיעור הקודם שאלנו אם הנטייה אל דרך האמצע צריכה להיות רק במידות או גם במצוות.

וראינו שהרמב״ם מתייחס לשאלה הזו, ואומר שלמעשה התורה כבר מכוונת אותנו למיקום האופטימלי.

____________________

הרי ראינו בפעם הקודמת שמטרת המצוות היא לכוון את האדם ללכת בדרך האמצע, למעשה, אומר הרמב״ם התורה עושה קצת יותר מזה, היא לוקחת אותנו קצת קצת לקצה, כדי שנישאר באמת תמיד באמצע.

ואם כך, יוצר שמי שמחמיר (או מקל) לא רק שהוא לא עושה טוב, הוא למעשה מקלקל יותר, כי הוא ירגיל את נפשו אל הקיצוניות, הפך דעת התורה שרצתה שהאדם יתרגל לנטייה קלה מהאמצע ולא יותר.

_____________________

המשכנו עם דוגמאות שמביא הרמב״ם למצוות שונות ואיך הן משמשות כדי להרגיל את האדם לדרך האמצע במידות.

_____________________

לאחר מכן דיבר הרמב״ם על החשיבות של חשבון נפש יומי, כדי שהאדם יראה תמיד שהוא אכן נשאר בדרך האמצע וגם כדי לשים לב לתכונות שעוד לא תוקנו אצלו ולתקן אותם.

שהרי אחרי הכל אף אחד לא מושלם, ובוודאי שאף אחד לא נולד מושלם. נולדנו פגומים כדי להשתלם, כל חיינו הם מסע של תיקון.

​הוכחנו זאת גם מהפסוקים שהביא הרמב״ם.

______________________

ואז עבר הרמב״ם להסביר שאפילו משה רבנו עליו השלום חטא בחטא של מידת הסבלנות כשאמר לבני ישראל שמעו נא המורים. הרחבנו מעט בפרשנות של הרמב״ם לפרשה הזאת.

_______________________

כרגיל נשמח לשמוע תגובות והארות, שיתופים ולייקים יתקבלו בברכה :)

לינק לאתר להורדת הPDF

_________________

המשכנו בפרק רביעי, ואחרי שהרמב״ם פרש את משנתו לגבי איך מגיעים לדרך האמצע, הוא עובר לעסוק בחסידות.

אם באמת צריכים ללכת תמיד בדרך האמצע, איזה מקום יש לחסידות? ללכת לפנים משורת הדין?

הוא מסביר, שהחסידים לא היו הולכים לקיצוניות, אלא נוטים קצת מהאמצע. ראינו קודם שיש משיכה לאחת המידות, למשל יתכן שיותר קל ליפול לקמצנות מאשר לפזרנות. אז החסידים לא היו בול באמצע על הנדיבות, אלא קצת לכיוון הפזרנות, כדי שאם יפלו, יפלו לנדיבות.

__________________

אבל זה לא מסביר את כל המקרים, כי גם בתנ״ך וגם בחז״ל ראינו מקרים שצדיקים גדולים הלכו ממש אל הקיצון, כמו למשל משה רבנו שפרש מאשתו.

איך מפרשים את זה?

הרמב״ם עונה שתי תשובות:
1. זה היה על דרך הרפואה, כמו שראינו קודם כדי לתקן למשל קמצנות צריכים ללכת לקיצון של הפשרנות ורק אחר כך לחזור לאמצע.

2. זה התאים לאותו זמן ספציפי.

למשל אצל משה רבנו, דווקא כדי להרים את העם למעלה, הוא היה צריך לפרוש מהם, כדי להיות מחובר באמת אל הקב״ה ולהביא אל העם חוקים ומשפטים צדיקים.

___________________

ואז עברנו לדבר על כך שלדעת הרמב״ם דרך האמצע היא בדיוק כוונת התורה, ראינו את זה קצת בשמונה פרקים, אבל הרחבנו והבאנו פרק שלם מהמורה נבוכים, שם ראינו שהרמב״ם מסביר שיש לתורה שתי מטרות, המטרה העליונה היא להקנות לאדם דעות נכונות כדי לתקן את הנפש הנצחית.

והמטרה השניה, שהיא אמצעית מבחינת החשיבות, אבל ראשונה מבחינת הזמן, היא לתקן את החברה.

אם תהיה חברה מתוקנת, בני אדם יוכלו להתעלות למדרגות גבוהות בתיקון הנפש הנצחית.

וזו מטרת רוב המצוות, להביא אל תיקון החברה.

תיקון החברה מתאפשר כמובן על ידי כך שבני אדם ילכו בדרך האמצע, להיות יהודי נורמלי, שקם בבוקר והולך לעבודה, מתפלל שחרית, אוכל אוכל כשר וכו׳.

כל הדברים האלה, מובילים את האדם להיות נורמלי ומאוזן - וזה מה שהתורה רוצה.

_____________________

מקווה שהיה מעניין, נשמח לשמוע תגובות