רולון גרדנר נולד במקום נידח ועבד כל חייו כדי להיות מתאבק ולהגיע לאולימפיאדה. בסוף, כולם זוכרים לו בעיקר קרב אחד, ואת שורת התאונות והאירועים המשונים שהוא עבר.

באמר ולזרוס היו הכלבים הכי טובים בסן פרנסיסקו של המאה ה-19. הבאנו את טס השילוני כפרה עליה, כדי לספר לה על זוג הסלבריטיז המפתיעים שהופיעו בכל עיתוני התקופה.

במאה ה-19 לא היה שום דבר לעשות, אז אנשים עשו הרבה מאוד דברים מטופשים כדי להפיג את השעמום. לקפוץ מגשרים זה בהחלט אחד הדברים המטופשים יותר, אז הנה סיפורם של סטיב ברודי וטומי ברנס, שהבינו מזמן שכל סיפור טוב מסתיים או במעצר או במוות.

טייקון המילקשייק זה לא שם של משחק מחשב, אלא הכינוי של פיטר פוסטר, אוסטרלי שפיתח כמה דיאטות שמבוססת על דברים אמינים כמו תה שחור. ככה נפתח הסיפור על הנוכל שהאמין שנוכלות זה עסק יוקרתי, אבל לא הבין למה ממשיכים לשלוח אותו לכלא.

מריו פבריני היה אחד מחלוצי הפיצה במישיגן. היה לו עסק מצליח, עד שיום אחד היה חשד לזיהום באחד המרכיבים, והוא נאלץ לקבל את ההחלטה המתבקשת - לקבור 30 אלף פיצות בטקס מפואר ומרגש.

פרק לזכרו של סרן יהל גזית ז"ל.

הבאנו את שני נחשוני (מגישת ״פומו״ ברלוונט), ודיברנו על ג׳ורג׳ לייזנבי - הדוגמן האוסטרלי עם סיפור החיים המשוגע, שגילם את ג׳יימס בונד בסרט אחד בלבד.

קארי ג׳ייד וויליאמס עשתה הכל כדי להעלות מודעות בציבור למוגבלות שממנה היא סבלה. ואז היא התחילה להתלונן ברשת, והאינטרנט עשה מה שהאינטרנט עושה הכי טוב.

וינצ'נזו פיפינו רצה להיות רובין הוד האיטלקי, אבל יותר מהכל הוא רצה להיות גנב בקלאס. הוא גם קצת הצליח, כי הגניבות שלו הפכו להיות סמל סטטוס.

הפעם נדבר על כריתות אונה. כן. זה עומד להיות משונה כמו שזה נשמע. מהרופא שהחליט שמה שטוב לקופים טוב גם לבני אדם ועד למנתח שהפך את הניתוחים שלו למופע ראווה עם קהל. ואיך קראו ללובוטומיה לפניי שקראו לה לובוטמיה? ניחושים יתקבלו בברכה.

דניס פנטון היה בחור ממש גדול, ממש מפחיד, והוא לא אהב שוטרים.

ברור שזה נגמר טוב.