מחוסר לחוסן

איך חוש המגע והתא המשפחתי משפיעים על היכולת של הילדים שלנו להתמקד?

ד"ר מוטי לוי מציע זווית ראייה הוליסטית ושונה על העלייה המטאורית בשכיחות הפרעות הקשב והריכוז (ADD/ADHD).

בפרק נעסוק בנושאים הבאים:

המשפחה כעוגן - הילד זקוק למסגרת משפחתית יציבה, שגרה וזמן איכות אמיתי.

חוש המגע - מגע פיזי (חיבוק, עיסוי) עוזר לילד לפתח תחושת גבולות גוף, מה שילדים עם הפרעות קשב מתקשים בו. זה מסביר גם למה עיסוי הוא טיפול נפוץ.

טכנולוגיה ומסכים - מוטי מזכיר את המלצת איגוד רופאי הילדים האמריקאי - אפס מסך עד גיל 2, ומסביר איך ההבהוב המהיר במסכים מציף את המוח.

תזונה - סוכר ותוספי מזון (צבעי מאכל, חומרים משמרים) מוזכרים כגורמים מחמירים, עם דוגמה למחקר על ילדים שקיבלו "קוקטייל" של תוספים והציגו קריטריונים של הפרעת קשב תוך שבועות.

המסר המרכזי: ההפרעה היא תוצאה של שילוב בין גנטיקב לסביבה, אבל הסביבה משחקת תפקיד גדול הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב, וככל שמתערבים מוקדם יותר, כך אפשר להשפיע יותר.

הפרק עוסק בשלב הבשלות שבין גיל 63 למאה ועשרים, תקופה שבה האדם עובר מהתמקדות בחומר ובישות הפיזית להתפתחות רוחנית ונתינה חברתית.

ד"ר מוטי לוי מסביר כי היחלשות הגוף והחושים היא הזמנה להפנות את המבט פנימה ולהעניק מניסיון החיים לדורות הבאים.

בפרק נחשף הקשר המפתיע בין שנות הילדות הראשונות לבין איכות ההזדקנות.

העשור השישי בחיי האדם מסמל את המעבר אל עבר "שקיעת החמה", שלב שבו הירידה בכוחות הפיזיים הופכת למנוע לצמיחה רוחנית ותודעתית עמוקה.

זהו עשור של "לידה מחדש" שבו המערכת החיסונית והנפשית עוברות רפורמה, המאפשרת לאדם להפוך למקור של חוכמה והשראה עבור סביבתו , תוך הבנה שהגוף הוא רק כלי זמני המשרת את התפתחות הנשמה.

העשור החמישי (40-50) מסמן את המעבר ל"שעת המנחה" - תקופה שבה האדם נדרש למצוא את זהותו האותנטית. סביב גיל 42 מתרחש שער משמעותי המעורר שאלות קיומיות על מהות ה'אני', תוך שחרור הדרגתי מהצורך בריצוי הסביבה ומהתמקדות בלעדית בקריירה ובנכסים.

בעוד שהכוחות הפיזיים מתחילים לסגת, מתפתחת נפש התודעה המאפשרת לאדם לדייק את ייעודו הרוחני, כאשר משברים בעשור זה הם הזדמנויות לצמיחה פנימית ולהתחדשות לקראת המחצית השנייה של החיים.

העשור הרביעי לחיים (גילאי 30–40) מוגדר כ"שעות הצהריים" של היממה האנושית, תקופה המאופיינת במעבר מחדוות ההתנסות של הנעורים לעשייה תכליתית וממוקדת בעולם החומר.

לפי הגישה האנתרופוסופית, בעשור זה מתפתחת "הנפש השכלית" והאדם פועל מתוך רציונליזציה וארגון כדי לבסס קריירה, משפחה וביטחון כלכלי. 

סביב גילאי 33–35 מתרחשת נקודת היפוך פיזיולוגית ורוחנית: בעוד שהגוף מגיע לשיא כוחו ומתחיל דעיכה איטית, הזיקה לחומר מתחילה לפנות מקום לניצנים ראשונים של חיפוש אחר משמעות, אותנטיות וקשב פנימי, המכינים את הקרקע לקראת שערי העשור הבא.

כמה חושים באמת יש לנו? איך החושים שלנו קשורים באנתרופוסופיה והקבלה? נעמיק גם בחלוקה של חושים רוחניים, חושים פיזיים וחושים נפשיים

כמה חושים באמת יש לנו? איך החושים שלנו קשורים באנתרופוסופיה והקבלה? נעמיק גם בחלוקה של חושים רוחניים, חושים פיזיים וחושים נפשיים

כמה חושים באמת יש לנו? איך החושים שלנו קשורים באנתרופוסופיה והקבלה? נעמיק גם בחלוקה של חושים רוחניים, חושים פיזיים וחושים נפשיים

גילאים ושערים היא סדרה המתמקדת בחלוקה לשביעונים, כלומר -  כל שבע שנים מתקיים מחזור התפתחותי המתחלק לשלושה גורמים - גוף, נפש ורוח.

בכל שביעון יש נקודה שנקראת "נקודת התפתחות" אשר מסמנת על שינוי משמעותי בחיים, או קריאה להשתנות

הפעם רינת ומוטי מתמקדים בטווח הגילאים  14-28 . זמן של התנסות ויציאה למסע של גילוי

גילאים ושערים היא סדרה המתמקדת בחלוקה לשביעונים, כלומר -  כל שבע שנים מתקיים מחזור התפתחותי המתחלק לשלושה גורמים - גוף, נפש ורוח.

בכל שביעון יש נקודה שנקראת "נקודת התפתחות" אשר מסמנת על שינוי משמעותי בחיים, או קריאה להשתנות.

הפעם, רינת ומוטי מתמקדים במבוא - המסלול הביוגרפי של אדם בראי האנתרופוסופיה (גילאים 0-28)