פרשת מסעי מסיימת את ספר במדבר, ויש בה את דיני עיר המקלט. 

מה היא עיר ומקלט ומה מידת הרלוונטיות שלה לימינו? 

כיצד נתמודד עם תחושות הנקמה? מה הקשר בין דיאלוג בינאישי לרצח בשגגה ומדוע כל אלה תלויים בכהן הגדול?

אז מה אם הבטחתי?

מי אמר שאני חייב לקיים?

הפרשה שלנו מבקשת להבהיר: מנהיגים חייבים לקיים הבטחות. אבל לא תמיד.

אחת החובות המוטלת על מנהיגים במגוון רחב של תחומים הוא לגדל, להכשיר, יורשים. זו אינה פריבילגיה אלא ביטוי עמוק לדאגה של המנהיג לבני עמו. אז הנה, פרשת השבוע מזמינה אותנו לפרק במינוי יורשים.

האם עלינו להתבודד, 'הן עם לבדד ישכון', או שמא עלינו להתחבר, להשפיע, לחיות בתוך משפחת העמים?

"הן עם לבדד ישכון" – ברכה או קללה?

הישרדות ופחד מהתבוללות או יצירת מרחב רעיונות?

מה שלא הולך בכוח - ילך בעוד יותר כוח. זה סוג של כלל אצבע ישראלי. יש רק בעיה אחת: זה לא נכון! לא בכוח, רק בהסברה, במילים חודרות, עמוקות, אנושיות. אולי, זו היתה ההחמצה של משה רבינו.

מאז ומעולם פוליטיקה מבוססת על בריתות בלתי אפשריות ועל ניצול משברים. אפילו קצת פופוליזם. במקרה התנ"כי, האדמה פצתה את פיה ובלעה את קורח ואת עדתו. האם פוליטיקה צינית היא גזירת גורל?

יש אנשים שפוחדים מכישלון. הפחד משתק אותם. אבל יש גם אנשים שמפחדים מהצלחה. בורחים מבשורה. פרשת שלח, מתארת את המרגלים המוציאים דיבת הארץ רעה. על מה ולמה הם עושים זאת? הרי הם חוו ניסים גדולים בכל מהלך היציאה ממצרים?! יתכן והם פחדו מהצלחה. העדיפו להישאר במדבר ולחלום על הארץ המובטחת ולא להגיע לארץ ולקחת אחריות על מימוש החלומות. 

פרשת המרגלים משליכה על המציאות העכשווית. אנחנו חיים במדינה נפלאה ואף על פי כן אנחנו עסוקים הקיטורים, בתחושה של חמיצות. אולי גם אנחנו מפחדים מ...הצלחה

משה רבינו נתקל שוב בקשייו של המנהיג. העם, אוהב לקטר, אוהב להתלונן, הוא לא מוצא דרך להוביל אותם במסע לארץ ישראל. הוא לא מוצא דרך אחרת מאשר לפנות לאל. 

התשובה של האל מפתיעה, הוא מורה לו לכנס שבעים איש מישראל, להאציל עליהם סמכויות. מדוע? 

נראה שהאל מבין את האתגר הגדול של המנהיג: אתגר הבדידות. מנהיגים נוטים להתאהב בהיותם בודדים בצריח, זו טעות גדולה. מנהיג לא צריך רק יועצים או פקידים. מנהיגים זקוקים לחברים.

ביום ראשון נציין את חג השבועות. במרכזו קריאת עשרת הדברות. חג השבועות אינו יום זיכרון היסטורי אלא יום של חידוש הברית. ברית של יחיד וברית של אומה. בכל שנה אנו מוזמנים לקרוא, מחדש את פסוקי עשרת הדברות, לשלב פרשנות עתיקת יומין ונצחית עם פרשנות חדשה, רעננה. לשלב פרשנות כוללת עם פרשנות אישית, המייצגת את מה שעובר עלי ועלייך. הנה הקריאה האישית שלי לכבוד חג השבועות תשפ"ב

אנחנו מכורים למדידה. ככה, העתקנו מודלים מעולם העסקים למערכת החינוך. זה לא נכון ולא ראוי ובעיקר - לא מוכיח את עצמו. אנשים שמבינים בחינוך, יודעים שחינוך צריך למדוד אחרת. 

השבת קוראים בפרשת במדבר. בפתח הפרשה מפקד אוכלוסין! משום מה את שבט לוי מדדו אחרת. מדוע? מה אפשר ללמוד מכך ביחס למערכת החינוך שלנו?