האם ישנה ״סמכות עצמית״, סמכות, מוסרית, או בכלל, שמנותקת מחוקים ומנהגים ונורמות וקונבנציות שהוטבעו בנו במהלך חיינו, או להפך, שנבנתה עצמאית מבחירה שאנחנו מבצעים בין כל העקרונות שהוטמעו בנו? האם קיים ציווי פנימי שמנחה אותנו בבחירות אותם אנחנו לוקחים? מה נכון מוסרית, הכוונה או התוצאה? האם ההחלטות שלנו, שלרוב אינן מונעות מתפיסה מוסרית אלא רגשית מלמדות על תפיסה מוסרית אינהרנטית או שמא אין ציווי פנימי מוסרי?