אני בעצמי נחשפתי לטרמוסטט הפנימי שלי רק לפני כמה ימים ומאז אני פשוט לא מפסיק לחשוב על זה, ככה שהייתי חייב להעביר את המתנה הזאת הלאה גם אליכם. 

הטרמוסטט הפנימי שלנו הוא זה שקובע מה אנחנו מוכנים לקבל, כמה גמישים אנחנו, ואיפה בדיוק נמצא איזור הנוחות שלנו. 

אם נבין לכמה מעלות מכוון הטרמוסטט הזה, נוכל לכוון אותו מחדש ובכך לשנות את החיים שלנו, כל פעם קצת. 

אבל אני לא מבין למה אתם קוראים את זה בכלל כשיש כאן פרק מדהים שאפשר להאזין לו?!ֿ

יאללה שימו פליי.

לקח לי שנים להבין שצמיחה באזור הנוחות זה פשוט דבר שלא קיים.

באזור הנוחות שלנו- נוח לנו ממש כמו שאנחנו, ואין לנו שום מוטיבציה לקום ולעשות, לשפר, לנסות לעשות את הדברים אחרת, כי יש סטטוס קוו והמציאות סטטית ולמה לנו לזוז בעצם?

אז זהו, שאנחנו חייבים לזוז ולצאת משם אם אנחנו רוצים להתפתח לאנשהו.

איזור הנוחות הוא אזור סטטי, ובמציאות אין דבר כזה חוסר תזוזה. או שאנחנו זזים קדימה או שאנחנו זזים אחורה.

אז הגיע הזמן לבחור: האם אתם זזים קדימה או אחורה?

והאם יש מצב שאתם קוראים את כל זה כשבפועל יש פרק שכל מה שאתם צריכים זה ללחוץ פליי?? נו בחיאת תפעילו כבר.

לקח לי שנים להבין שאני אחד שלוקח ללב. זה לא אומר שאני נעלב מכל דבר, אלא שאני לוקח איתי גם את החוויה שלי מכל אינטראקציה, וגם חלק מהחוויה של האדם שהשתתף איתי באינטראקציה.

היכולת לשחרר מאפשרת לחוות אינטראקציות בצורה קלילה יותר, ולא להמשיך את היום שלנו עם המטען הרגשי המשוייך לחוויה של אנשים אחרים. כולנו עוברים את זה, כמה פעמים ביום, אבל לא עוצרים לשים על זה את האצבע.

יאללה, לחצו ״נגן״ נו..

כן כן, ידוע, כולנו צריכים להגיד תודה על מה שיש וזה. וכמובן שגם יש את המשפט שההורים אמרו לנו שהיינו קטנים: ״באפריקה יש ילדים רעבים, תגיד תודה״.

אבל זה לא מה שיגרום לנו להגיד תודה.

אז מה כן? ולמה אנחנו צריכים בכלל? נו.. בשביל זה יש פרק שלם! לחצו פליי.

אז כן, התשובה היא כן. כמובן. ידוע לכל. אבל למה בעצם? ואיך זה עובד? ועל מה זה עוד יכול להשפיע? אז על המון!

פעילות גופנית לא רק אחראית בין היתר לדופמין ומייצר תחושת אושר רגעית, אלא אחראים לעוד הרבה תהליכים מסביב, שגם הם משפיעים עלינו אם במודע ואם לא. אז קדימה, לחצו ״נגן״. כי ככה אומרים בעברית..

לחיות באמונה עצמית זה לדעת שאין אף אחד אחר שבא להציל אותנו ושאנחנו צריכים לדאוג לעצמנו ויהי מה. 

זה לא אומר שזה רע חלילה, דווקא ההפך. זה אומר שאנחנו חייבים לסמוך על עצמנו ואנחנו צריכים להשחיז את הכלים שלנו כדי לעשות יותר, וכשאני אומר יותר אני מתכוון לכל מה שאי פעם חלמתם עליו. יאללה, שימו פליי.

אופטימיות היא הכלי הטוב ביותר שלי להתמודד עם כל מה שקורה לי בחיים. אבל לא תמיד הייתי ככה. כנער מתבגר אפילו הייתי די קודר. אבל כמו שם הפרק, אופטימיות היא דבר מדבק, וממש כמו וירוס, אנחנו לא חייבים לחכות שזה יגיע אלינו, אנחנו יכולים ״להסתכן״ וייצר יותר חיכוך עם אנשים הנושאים את הוירוס, כדי להידבק בו. ממש כמו שהיו עושים פעם לילדים כדי להדביק אותם במחלות ילדים ולייצר עמידות למחלה. אני הדבקתי את עצמי באופטימיות ואני לא מפסיק לעשות את זה בכל יום, וככה גם אתם יכולים לעשות את זה.

יאללה, שימו פליי ותתחילו להידבק.

במשך עשרות אלפי שניםבני האדם יצרו לעצמם את מקורות ההכנסה שלהם.

אם גידלת עגבניות, אז מזה היית עושה את הכסף שלך. אותו דבר לגבי תכשיטים או כל דבר אחר. מה שיש, זה מה יש ועם זה עובדים.

במאה האחרונה הפסקנו להאמין בעצמנו וביכולת שלנו לדאוג לעצמנו, להביא אוכל לשולחן, ולהכניס כסף הביתה.

הפסקנו כי שכחנו שהיינו עצמאיים פעם. כולנו. או יותר נכון ההורים שלנו, וכנראה גם הורים שלהם.

אז מה קורה כשדור אחר דור אחר דור לא משחיז יכולת מסויימת? גם אם היא מולדת?

נכון מאוד. היא הולכת ונעלמת.

ובגלל שלקום ולעזוב את מקום העבודה ולוותר על הפרנסה שלכם זה צעד מאתגר, אני מציע לכם משהו אחר. להתחיל להתפתח לכיוון שמעניין אתכם, כדי שביום מן הימים תוכלו לעשות את הצעד, להפסיק להיות תלויים באחרים ולהתחיל להביא את הטוב שלכם לעולם ולאנשים אחרים- ללא מתווכים.

יאללה, לחצו פליי.

אפשרויות זמינות לנו תמיד. הבעיה היא שאנחנו לא רואים אותן.

אבל כשמדובר בהגשמה עצמית, אנחנו חייבים לראות מעבר לערפל ולהביא את עצמינו לעשייה תמידית וחתירה אל עבר ההגשמה שלנו.

קדימה, שימו פליי.