מורה הנבוכים לרמב״ם

כותרת משנה: שיעור 43 - ח"ג, פרק יז[2], פסקאות 8-12

תאריך: שני, יג טבת התשפ"א

תקציר: למדנו על כת האשעריה שלפיה הכל גזור מאת הא-ל בלא יוצא מן הכלל ואין בחירה חופשית, הרמב"ם הראה את האבסורדים החמורים הנובעים מכך הן בהכרת המציאות והן בתפיסה התורנית, המוסרית והדתית. אחר, לימד הרמב"ם גם את שיטת המועתליזה שתיקנה מעט את טעותה הקיצונית של האשעריה בכך שהודתה בבחירה חופשית וניסתה להסביר צדק וחכמה במעשי הא-ל, אך הוא מצביע כיצד גם היא נפלה באבסורדים חמורים של חוסר צדק והיגיון בייחוס רע לבורא באמונת הרע לפיצוי שלהם וכיצד דעתם לוקה גם בסתירות פנימיות ובחוסר התאמה למציאות.

כותרת משנה: שיעור 42 - ח"ג, פרק יז[1], פסקאות 1-7

תאריך: ראשון, יב טבת התשפ"א

תקציר: החלנו בסקירת חמש הדעות בהשגחה שמביא הרמב"ם בפרק יז, ותחילה עיינו בדעות אפיקורוס ואריסטו בהשגחה ועמדנו על הכשלים החמורים שבמשנותיהם.

כמו כן, דיברנו על האופן שהרמב"ם ישתמש בחוקיות הטבעית והסדר שזיהה אריסטו במציאות כחלק בסיסי בהבנת טוב המציאות שעל גביו הוא יוסיף גם את קומת ההשגחה הא-להית על המין האנושי הנוהגת עימם בצדק מוחלט לפי חכמתם ולפי מעשיהם.

כותרת משנה: שיעור 41 - ח"ג, השלמת פרק טז[2], פסקאות 10-12

תאריך: חמישי, ט טבת התשפ"א

תקציר: השלמנו את לימוד פרק טז, פגשנו בדעות הפילוסופים השונות בעניין היקף ידיעת הא-ל, והתמקדנו בעיקר הוויכוח עימם על צדק ההשגחה על הצדיקים והרשעים ועל סדירות מצבי כלל בני האדם כולם, שטעותם בעניין הייתה הגורם הראשי גם למבוכתם החמורה בסוגיית הידיעה הא-להית.

כותרת משנה: שיעור 40 - ח"ג, פרק טז[1], פסקאות 1-9

תאריך: רביעי, ח טבת התשפ"א

תקציר: פרק טז, העוסק בסיבות ההכחשה של ההשגחה והידיעה הא-להית, משמש כפתיחה לפרקי ההשגחה עצמם (טז-כד), אחר כלל הפרקים ששימשו כמבוא אליהם (ח-טו).

למדנו על ההתפרצות החצופה של הפילוסופים לטעון שהאל אינו יודע את עולמנו, שיסודה היה מתוך חוסר הצדק שנראה להם ששורר בעולמנו שמצוי בו שרע לצדיקים וטוב לרשעים, והמשכה היה בטענות פילוסופיות נוספות לחוסר אפשרותה של הידיעה הא-להית.

הספקנו את רוב הפרק, ונשלימו בע"ה בשיעור הבא.

כותרת משנה: שיעור 39 - ח"ג, הרחבה לפרק טו4

תאריך: שלישי, ז טבת התשפ"א

תקציר: פתחנו בתיאור כולל למהלך פרקי ההשגחה במו"נ, וטענו כי מגמות שונות היו לרמב"ם בכתביו השונים בביאור עניין ההשגחה: בכלל כתביו לימד את יסוד ההשגחה, ובמו"נ הוא בא להוסיף להעמיק בה ולבאר את סודה.

מובן שהבדל המגמות הזה נובע מקהל היעד השונה - כלל ההמון או היחידים באי בסוד ה'.

את כל זאת הדגשנו בכדי להראות את מקומם החשוב של פרקים ח-טו לשם הבנת סודה של ההשגחה.

בשלב הבא של השיעור הצגנו את שתי השיטות המרכזיות בעניין מקומו של הרע במציאות, וחידדנו את יתרונותיה ורווחיה של כל שיטה.

כותרת משנה: שיעור 38 - ח"ג, הרחבה לפרק טו[3] וסיכום מהלך פרקים ח-טו

תאריך: שני, ו טבת התשפ"א

תקציר: לשם הבנת מקומו ותפקידו של פרק טו חזרנו לסכם ולבאר את תמצית מהלך הפרקים ח-טו המבארים את טובה של המציאות ומקומו של הרע שבה, והראינו כיצד עולה מכללם ההבנה שהבורא הוא מקור כל טובה של המציאות, ושכל החסרונות שבה הוא מצידה עצמה באופן מחויב, ושזהו מה שמוסיף פרק טו - שאף חיוב זה לחסרונות המסויימים שבמציאות הטובה מאוד - אין הוא מפעולת הבורא אלא מחמת חוקיות המציאות ההכרחית בעצמה.

עוד הוספנו לדון מדוע דן הרמב"ם בגבולות הנמנעות ומדוע הוא השאיר דיון זה פתוח, וביארנו את המורכבות שיש בו לפי אמונת החידוש, כעולה מצירוף אמירות הרמב"ם בעניין במקומות שונים.

כותרת משנה: שיעור 37 - ח"ג, פרק טו[2], פסקאות 3-5

תאריך: ראשון, ה טבת התשפ"א

תקציר: הוספנו בלימוד דברי הרמב"ם בעניין הנמנעות. הרמב"ם הדגיש את הסכמת ההוגים על מציאות הנמנעות הקיימות מעצם טבע המציאות שלא מפעולת פועל, והדגים גם עובדות השנויות במחלוקות בין ההוגים האם גם הן מכלל הנמנעות.

עוד פתח הרמב"ם נושא עמוק מאוד בדבר בירור הדרך להכריע בכמה מהמחלוקות הללו.

בשולי הדברים הצגנו שתי פתרונות שונים ל"פרדוקס הכל יכול" - האם הבורא מסוגל לברוא אבן שלא יוכל להרים.

בסוף השיעור השארנו שאלות פתוחות וציינו נקודות הזוקקות הרחבה בשיעור הבא.

כותרת משנה: שיעור 36 - ח"ג, פרק טו[1], פסקאות 1-2

תאריך: רביעי, א טבת התשפ"א

תקציר: פתחנו את השיעור בהסברת חשיבותו של פרק טו ובביאור תוכניתנו להרחיב בעיניינו וסביבו.

אחר, ניגשנו ללימוד הפרק עצמו והתעכבנו על ביאור טענתו המרכזית שישנם במציאות נמנעות (=דברים בלתי אפשריים), שאינן מפעולת פועל, כלומר שהן החוקיות הבסיסית של המציאות הבלתי ניתנת לשינוי מצד עצמה, בלא שהבורא או פועל כלשהו יצר אותה.

הראינו שמבט זה הינו הכרחי בכדי לאפשר את הכרת המציאות על ידי האדם, ומטעם זה בזמן הראשונים לא נחלק על כך שום אדם.

דיברנו בתמציתיות גם על העובדה שבעת החדשה כן קמו עוררין על תפיסה זו והועמדו לה חלופות הן אצל חכמי ישראל והן אצל כמה מחכמי האומות.

עוד השתדלנו למנות דוגמאות של רבים מרבותינו הראשונים שהלכו בפירוש בדרכו של הרמב"ם בפרקנו בסוגיית הנמנעות (רס"ג, חוה"ל, ריה"ל, רמב"ן, רשב"א, רח"ק, עיקרים ועוד).

כותרת משנה: שיעור 35 - ח"ג, פרק יד[3], פסקאות 5-6

תאריך: שלישי, כט כסליו התשפ"א

תקציר: כיון שלימד הרמב"ם על ממדי היקום העצומים לפי החישובים המתמטיים שנודעו בימיו, הוא נזקק להראות כי אף אמירות של חז"ל בענייני אסטרונומיה, הנראות במבט ראשון כגוזמאות מופרכות, הרי הן מתאימות וקרובות מאוד לחישובים המדעיים העדכניים ביותר.

דברי הרמב"ם בעניין הם אבן יסוד ללימוד היחס הראוי לדברי חז"ל בענייני מדע ובעיניינים מציאותיים בכלל.

עוד ניצלנו את ההזדמנות לחזור ולדון גם ביחס לענייני מדע המופיעים בכתבי הנביאים ובנבואותיהם.

הסיוע מסוגיית התכלית לאמונת חידוש העולם

כותרת משנה: שיעור 34 - ח"ג, פרק יד[2], השלמת פסקה 4.

תאריך: שני, כח כסליו התשפ"א

תקציר: בסוף פסקה 4 מדבר הרמב"ם על סיוע לאמונתנו בחידוש העולם העולה מהעיון בסוגיית תכלית העולם, ומוסיף שהסיוע זה הוא עיקר מטרתו בפרק זה.

הפרשנים נבוכו ונחלקו במשמעות דברי הרמב"ם הללו והשתדלנו לעמוד על כוונתם ולהכריחה.

עוד הרחבנו את הדיבור בבירור המסקנות העולות בידינו מדברי הרמב"ם בסוגיית התכלית, עם סיום העסק בסוגייה, והוספנו להשוות את שיטתו ויסודותיה העקרוניים לחכמים נוספים, ראשונים גם אחרונים.