מורה הנבוכים לרמב״ם


כותרת משנה: שיעור 50 - ח"א, פרקים מז-מח


תאריך: שלישי, יז טבת התש"ף


תקציר: בפרק מז לימדנו הרמב"ם מדוע אע"פ שייחסה התורה את חושי הראיה השמיעה והריח לה' (בכדי ללמד על השגתו את מעשי בני אדם) - אין היא מייחסת לו כלל את חושי המישוש והטעם, והוא בשל חסרונם ופחיתותם של חושים אלו בעיני בני אדם, ובפרק מח למדנו על דרכו של אונקלוס בתרגומו בעניין "ראיה" ו"שמיעה" שנאמרו במקרא ביחס לה', ופרשנותו השיטתית שלא לייחסם כפשוטם לה'.


כותרת משנה: שיעור 49 - ח"א, פרק מו[3] השלמת הפרק


תאריך: שני, טז טבת התש"ף


תקציר: המשכנו בעניין הבנת לשונות המקרא וכוונתם בכל תאורי ה' שבהם ללמד על מציאות ה' ועל שלמותו ופעולותיו בלשונם של בני אדם, והרמב"ם הוסיף ללמד שזו הייתה גם דרכם של חז"ל שהוסיפו להתבטא באותו סיגנון כשל הכתובים, והוא מוכיח מדבריהם שאף הם נקטו כן עבור לימוד הציבור כולו בהתאם ליכולותיו, ושחלילה מלהעלות על הדעת שהם התכוונו למשמעות דבריהם הפשוטה ושהם החזיקו בדעת ההגשמה.

כותרת משנה: שיעור 48 - ח"א, המשך פרק מו[2]


תאריך: ראשון, טו טבת התש"ף


תקציר: למדנו על אפשרות ליידע על מציאות דבר בצורה עקיפה דרך פעולותיו וכדו' גם בלא לתאר נכונה את עצמותו, ועל ההכרח שישנו ללמד את מציאות ה' בדרך זו – בצורה עקיפה ובשפה מגשימה שאינה תואמת את מהותו – בשל חוסר אפשרותם של בני אדם לתפוס נכונה את מהותו, ובשל מדרגותיהם השונות ביחס לאפשרותם לתפוס מציאויות מופשטות.


כותרת משנה: שיעור 47 - ח"א, פרקים מה-תחילת מו המונח שמע


תאריך: חמישי, יב טבת התש"ף


תקציר: תחילה למדנו בפרק מה על המונח "שמיעה" ומשמעויותיו במקרא בכלל (במשמעות שמיעת קול, קבלת דבר או ידיעה) וביחס לה' בפרט (במשמעות של השגה ובמשמעות של תגובה), ואחר החלנו בפרק מו ושם פגשנו במשלים שהרמב"ם מביא שמקורם הוא מהכוזרי וניצלנו את ההזדמנות להרחיב על היחס בין שני הגדולים הללו.


כותרת משנה: שיעור 46 - ח"א, פרקים מג-מד המונחים כנף ועין


תאריך: רביעי, יא טבת התש"ף


תקציר: למדנו על משמעויות "כנף" ו"עין" שנאמרו ביחס לה' ולמלאכים, המורים על השגחת ה' ועל מציאות המלאכים ופעולותיהם הנסתרות. בכלל הדברים יישבנו סתירה במורה בעניין אפשרות ייחוס כנפיים לה'.

כותרת משנה: שיעור 45 - ח"א, פרקים מא-מב נפש ומוות וחיים


תאריך: שלישי, י טבת התש"ף


תקציר: הרמב"ם לימדנו בפרק מא את משמעויותיו של המונח "נפש" (ככח החיוני המפעיל את הגוף, כחלק השכלי הנשאר לאדם לאחר המוות, או במשמעות רצון), ועל הצורך להרחיקו במה' מלבד במשמעות הרצון, ובפרק מב לימדנו הרמב"ם על משמעויות המונחים "חיים" ו"מוות" (כחיים בגוף והפסקתם, כחולי והבראתו וכקיום נפשי נצחי והפסדו). בשולי הדברים הראינו את דרכו של הרמב"ם לשלב וללמד תכנים חשובים שונים בענייני מעשה בראשית ומעשה מרכבה בתוך הרצאת הדיון בהרחקת ההגשמה, שהוא המסר והמסגרת הכללית.  

כותרת משנה: שיעור 44 - ח"א, פרק מ המונח רוח


תאריך: שני, ט טבת התש"ף


תקציר: למדנו שש משמעויות של המונח רוח (יסוד האוויר, משב רוח, כח החיים שבגוף, החלק הנשאר לאחר המוות, שפע הנבואה, רצון) והרחבנו בהקשר זה על היחס לפרשנויות המקרא בהתאם למדע בזמן הרמב"ם ובזמנינו, למדנו על מבנה הנפש האנושית ועל החלק הזמני והחלק הנצחי שבה (והרחבנו בעניין מדברי הרמב"ם שבמשנה תורה, יסודיה"ת ד,ח-ט), וכן על שפע הנבואה ועל הרצון האלוקי בבריאת העולם ובהנהגתו שתכלית האדם היא לחקותו. 


כותרת משנה: שיעור 43 - ח"א, השלמה לפרק לט


תאריך: ראשון, ח טבת התש"ף


תקציר: הוספנו שלושה עיונים להבין היטב את עניין הלב והאהבה שנתפרשו ע"י הרמב"ם בפרק לט. א) הערנו על מיעוט ייחוס הלב בתנ"ך לה', ודנו בדברי הרמב"ם בזה. ב) עניינו בגדר אהבת ה' במשנת הרמב"ם שאינה ההשגה בלבד וגם אינה רגש הלב בלבד אלא ההכוונה המודעת של כל כוחות האדם כולם – הגוף והנפש – להגשת ה', והיא ה"עבודה מאהבה" שהיא תכלית האדם. ג) עניינו במשמעות ייחוס המחשבות בתנ"ך ללב בלבד והעדר ייחוסן למח, והצענו בזה שתי אפשרויות.


כותרת משנה: שיעור 42 - ח"א, פרק לט המונח לב


תאריך: ה טבת התש"ף


תקציר: למדנו על משמעויותיו של המונח "לב", על השאלותיו כלפי ה' במשמעות "שכל" או "רצון", למדנו על הדרך אל ה' שהיא לפי הרמב"ם דרך התבונה בדווקא, והשלמנו בלימוד הפסוק המצווה באהבת ה' בכל לב, נפש ומאוד, ומהו אופן יישומו לפי הרמב"ם (ע"פ דבריו הן בפרקנו והן ב'שמונה פרקים' וב'משנה תורה').

כותרת משנה: שיעור 41 - ח"א, פרקים לז-לח המונחים פנים ואחור


תאריך: ג טבת התש"ף


תקציר: הרמב"ם מבאר את המשמעויות השונות של המונח "פנים" ואת אלו שלפיהן יוחס מונח זה לה', כגון: במשמעות של כעס (שעניינו ענישה או סילוק השגחה), במשמעות של ישירות הנבואה "פנים בפנים" בלא תווך, במשמעות עצמות הדבר, או במשמעות של השגחה מיוחדת. [בשולי הדברים הרחבנו מעט בעניין הנבואה "פנים בפנים" זו של משה וזו של שאר ישראל במעמד הר סיני, לפי שיטת הרמב"ם שתתבאר בפרק לג מחלק שני].
אחר, ביאר לנו הרמב"ם את המונח "אחור" ומהי משמעות ההליכה אחרי ה', שכלול בה המאמץ לדעתו ולחקותו וללכת בדרכיו, שהם מאושיותיה של התורה ועיקר תכליתו של האדם בעולמו.