מורה הנבוכים לרמב״ם


כותרת משנה: שיעור 30  – ח"א, הרחבה בין פרק כז לפרק כח


תאריך: חמישי, יד כסליו התש"ף


תקציר: בין פרק כז לפרק כח מצאנו מקום לעיין במבנה פרקי המונחים ולחלקם לשלוש חטיבות פרקים (א-ז: שלילת תבנית הגוף, ח-כז: שלילת מושגי המקום, כח-מט: שלילת מושגי האנשה נוספים), ועיינו וביארנו את השיקולים השונים שהנחו את הרמב"ם בגלגול מהלך פרקי המונחים, תוך שימת לב הן למסרי הרחקת הגשמות והן לתכני מושגי הסוד הכלולים בפרקים אלו.


כותרת משנה: שיעור 29 – ח"א, פרק כז

תאריך: רביעי, יג כסליו התש"ף


תקציר: תחילה הוספנו ביאור בדרך התורה בלימוד והדרכה הן להמון בני אדם והן ליחידים, ואחר המשכנו לפרק כז ולמדנו על דרכו של אונקלוס ומגמתו להרחיק את ההגשמה, ושני טעמים מדוע הוא חרג ממנהגו בפסוק "אנכי ארד עמך מצרימה".
בשולי הדברים התייחסנו להשגת הרמב"ן על דברי הרמב"ם שבפרקנו ולימדנו כמה עקרונות שלפיהם ניתן ליישבה.


כותרת משנה: שיעור 28  – ח"א, פרקים כה-כו 


תאריך: שלישי, יב כסליו התש"ף


תקציר: תחילה למדנו בפרק כה על המונח "שכן" ומשמעויותיו והעמקנו במושג השראת השכינה ובמשמעויותיו. אחר, בפרק כו, לימדנו הרמב"ם על החכמה המופלאה שבבחירת המונחים והתאורים שבתורה ובשאר כתבי הקודש וכיצד הם הקולעים והמדויקים ביותר ללמד את האמיתות ויסודי האמונה הן לכלל המון בני האדם ב"לשון בני אדם" והן לשלמי המעלה ע"י שהם יבינו את המשמעויות היותר עמוקות ומדויקות של אותם מונחים ותאורים.

כותרת משנה: שיעור 27  – ח"א, פרקים כב-כד


תאריך: שני, יא כסליו התש"ף


כותרת משנה: שיעור 26 – ח"א, פרק כא, המונח עבר


תאריך: י כסליו התש"ף


תקציר: תחילה הרמב"ם לימד את השאלותיו השונות של המונח "העברה" הנאמר גם על תנועת קול או על תנועת אור בתוך מחזה נבואי-דמיוני, או על הגזמה או על העברת עניין, וכל זה מעבר למשמעותו הראשונה הנאמרת על תנועת גוף במרחב הפיזי. מלבד זאת, ובהמשך לזה, ביאר לנו הרמב"ם את משמעות "ויעבור ה' על פניו" בכמה אפשרויות שבהן ניתן להבין זאת כשורה, הן את משמעות הכתובים והן את שהתרחש ומה הושג באותו מעמד נשגב. 

כותרת משנה: שיעור 25 – ח"א, פרקים יח-כ 


תאריך: ז כסליו התש"ף


תקציר: למדנו על המונחים "נגיעה", "קריבה", "נגישה", "רם", "נישא" ו"מלא", ובכולם הראה הרמב"ם שמלבד משמעותם הפיזית הם הושאלו גם למרחבים רוחניים של ההשגה, של מעלות הגדולה, הגבורה והממשלה, ושל תיאור שלימות המעלה. בכלל הדברים פגשנו בסתירה מהסוג החמישית מסיבות הסתירות שבהקדמה ונתבאר לנו ברמז משמעות דברי ישעיהו באומרו: "וָאֶרְאֶה אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל".


כותרת משנה: שיעור 24 – ח"א, פרק יז


תאריך: ו כסליו התש"ף


תקציר: הרמב"ם מלמדנו שגם בהכרת עולם הטבע ישנם יסודות חבויים ועמוקים הקשים להשגה ותפישה לרוב בני האדם (והם "ראשיות המציאות"), ושהם הינם מכלל סודות חכמת "מעשה בראשית" שחכמינו ציוו להסתירה מאלו שאינם ראויים לה, ושלא רק חכמי ישראל הורו כן אלא אף חכמי האומות שנגעו בסודות אלו ראו להעלימם מהמון העם ולדבר בהם במשלים.
בהקשר זה לימד הרמב"ם את מושגי היסוד "חומר" ו"צורה" יחד עם תכונת "ההעדר הדבק לחומר תמיד" שהם שלושת ראשיות החומר השפל שתחת גלגל הירח.
לסיום הרחבנו מדוע הביא הרמב"ם את פרקנו כאן וכיצד הבנת הראשיות של מעשה בראשית מובילה להשגת ה' כראשית המציאות כולה, ו"להתייצב על הצור" במשמעות שפורשה בזה בשני הפרקים הקודמים. וביארנו את שיטת הרמב"ם במהות חכמת "מעשה בראשית" גם לאחר השגת הר"ן עליה.

כותרת משנה: שיעור 23 – ח"א, פרקים טו-טז המונחים ניצב וצור


תאריך: ד כסליו התש"ף


תקציר: הרמב"ם מלמדנו משמעויות עמוקות של המושגים "צור" ו"התייצבות" מלבד סלע או עמידה גשמית. לדברי הרמב"ם, "התייצבות" היא גם התקיימות קבועה ו"צור" הוא גם ראשית וסיבה פועלת, כמשמעות השואלת את המילה ממשמעותה כמכרה סלע גדול שממנו חוצבים אבנים.
מלבד הרווח שיש בפרשנות זו להרחקת הגשמות מהבורא הנקרא כמה פעמים בכתובים בשם "צור" או מתואר כ"ניצב", מלמדנו הרמב"ם את עומק משמעותו של חלום יעקב ואת העומק שנרמז למשה במעמד נקרת הצור במה שנאמר לו "ונצבת על הצור".

כותרת משנה: שיעור 22 – ח"א, פרק יד המונח אדם


תאריך: ג כסליו התש"ף


תקציר: תחילה השלמנו את ביאורנו מהשיעור הקודם לפרקים יא-יג. אחר, עברנו לפרק יד ולמדנו בו את שלושת משמעויות אדם (אדם הראשון, שם המין האנושי וצורתו, שם פחותי המין), והרחבנו לבאר את מגמתו של הרמב"ם בפרקנו וביארנו שהיא כפולה: הן ללמדנו על תכלית האדם ומדרגתו השלימה והניצחית הנכספת, והן לפרש לנו את הסוד הגדול המתואר במחזה מעשה המרכבה: "וממעל לרקיע... דמות כסא, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה". בהבנת מגמת הפרק נעזרנו בהבנת הקשרו ומיקומו של הפרק בין שאר הפרקים הסמוכים לו, וע"פ הקבלות נוספות משאר הספר.


כותרת משנה: שיעור 21 – ח"א, פרקים יא-יג המונחים ישיבה, קימה ועמיד

ה
תאריך: ל מרחשון התש"ף


תקציר: הרמב"ם הרחיק את טעות ההגשמה של מחשבה שיש למעלה ישיבה, קימה או עמידה חלילה, ולימד על משמעויותיהם העמוקות השונות של מונחים אלו שנאמרו על הבורא או בהקשרים מופשטים אחרים, כגון "ישיבה" במשמעות של קיימות יציבה בלא שינוי, ,"קימה" כהקמה וקיום דבר או הבטחה או כתיאור לחידוש פעולה, ו"עמידה" כקיום קבוע של דבר. בהקשר האחרון ביארנו את "ואתה פה עמוד עימדי" כדבקות שיכלית בה' והדעת אותו המקנה קניין מציאות עומדת וקיימת קיום שלם ונצחי (=הישארות הנפש).