כותרת משנה: שיעור 103 - ח"ג, השלמת פרק לו[2], פסקה 5 

תאריך: שלישי, ח אייר התשפ"א 

תקציר: בסיום קבוצת המצוות הראשונה, מטעים הרמב"ם גם את מצוות התשובה. מצווה המבססת את ההאמונה באפשרות לתקן, לתקן באופן תמידי. יתר על כן, התשובה לדעת רבינו מצילה מן הייאוש, ומעצירת ההתקדמות (ההשתלמות). 

בנוסף, נבאר את תורף התועלות שבמצוות התשובה. את העיקרים הקשורים בה. כמו, הבחירה החופשית, האמנת ההשגחה, השכר והעונש, והעבודה מאהבה. נציע הסברים היכן רמז הרמב"ם עיקרים חשובים אלו בכלל הקבוצה. נגלה מדוע רבינו קיצר מאוד בביאור כל אלו בקבוצה הראשונה.

לתגובות: [email protected]

כותרת משנה: שיעור 102 - ח"ג, פרק לו[1], פסקאות 1-4 

תאריך: שני, ז אייר התשפ"א 

תקציר: החלנו בלימוד טעמיהן ותועלותיהן הברורות של המצוות שבקבוצה הראשונה, קבוצת דעות היסוד. 

פרטנו את האמנות היסוד הנכללות בקבוצה, ודיברנו על תועלתן לשלימות הנפש, להקניית הנצחיות עבורה, ולתיקון המידות והמעשים גם בעולם הזה. 

עוד הדגשנו את נכונתן של כל האמנות היסוד הללו שהתורה מלמדת, ושקריאת התורה אליהן הינה בהתאם לרמת וודאותן וחשיבותן במציאות גם לולא שניתנה תורה. 

הרמב"ם צירף לקבוצה זו גם את השבועות והתעניות ולימד כיצד גם הן מקבעות את יחס הרוממות הראוי כלפי ה' ואת אמונת ההשגחה וכיצד האמנות נכונות וחשובות אלו מועילות גם לתיקון המעשים כולם. 

בהקשר זה הוספנו חידודים לבאר את הסדר המכוון של הרמב"ם בחלוקת קבוצות המצוות במו"נ לעומת הדרך שסידרם ב"משנה תורה". 

כותרת משנה: שיעור 101 - ח"ג, פרק לה[5], פסקאות 15-16 

תאריך: ראשון, ו אייר התשפ"א 

תקציר: בסוף פרק לה הוסיף הרמב"ם למיין את 14 קבוצות המצוות שלו לפי חלוקת המצוות של חז"ל למצוות ש"בין אדם לחבירו" ומצוות ש"בין אדם למקום". 

עוד הוסיף שם הרמב"ם הגדרה ייחודית למצוות ש"בין אדם למקום" ורמז לערכן התכליתי לעומת מקומן האמצעי של המצוות ש"בין אדם לחבירו". 

העמקנו והרחבנו ולבאר את משמעות דברי הרמב"ם וחידושיו בכל זה. 

כותרת משנה: שיעור 100 - ח"ג, פרק לה[4], פסקאות 8-14 

תאריך: חמישי, ג אייר התשפ"א 

תקציר: למדנו את הטעמים הכוללים של השביעייה השנייה של קבוצות המצוות, הוספנו לבאר את עניינן של מצוות קבוצות אלו כמצוות מסוג ה"חוקים" שדעתו של אדם אינה מכרעת אותן מעצמו למרות שלא רק שיש להן טעם אלא שלרוב - טעמן גלוי ומובן. 

עוד ביארנו גם את ההיגיון בדרך חלוקתן וסדרן הפנימי של הקבוצות הללו

(9-8 אהבה,זמנים: מצוות היחיד לדעות;

12-10 מקדש, קרבנות וטהרה: מצוות הציבור לדעות;

14-13 איסורי אכילה, אישות ועריות: ריסון התאוות ותיקון המידות), והשוונו אותו בפירוט לסדר הופעתן במשנה תורה. 

כותרת משנה: שיעור 99 - ח"ג, פרק לה[3], פסקאות 5-7 

תאריך: רביעי, ב אייר התשפ"א 

תקציר: תחילה למדנו על מגמות המצוות שבקבוצות החמישית-השביעית לתקן ולהסדיר את החברה, והשווינו והוספנו לבאר את סדרן וחלוקתן במו"נ לעומת חלוקתן במשנה תורה. 

אחר, עם השלמת העיון בשבעיית קבוצות המצוות הראשונה (=המצוות שדעתו של אדם מכרעת אותן), העמקנו להבין ולבאר את טעם אופן הטעמתן על ידי הרמב"ם בהדגשה תועלתית תוך התעלמות מערכן המוסרי האידיאלי של המידות הטובות ושל הנהגת החברה בחוקי צדק. הרחבנו להראות היכן הרמב"ם מדבר בפירוש גם על ערכן האידיאלי של המידות ועל תועלתן ההכרחית לשם קניין החכמה (דברים שנעדרים מכאן), וביארנו מדוע נכון להדגיש בטעמי המצוות כעיקר דווקא את תועלתן לתיקון החברה כולה המתקיימת בפועל בכלל כולו, ולא את הערכים והתכליות שיוצאות אל הפועל רק ביחידים. 

עוד העמקנו לבאר את אופן ההתאמה בין האידיאל של קיום המצוות מאהבה כקיום האמת הרצויה בעצמה ובין קיום המצוות לשם טעמיהן ותועלותיהן המבוארים בכלל פרקי טעמי המצוות. 

כותרת משנה: שיעור 98 - ח"ג, פרק לה[2], פסקאות 0-4 

תאריך: שלישי, א אייר התשפ"א 

תקציר: דייקנו מדוע נראה שחלוקת המצוות של הרמב"ם ל14 קבוצות ב"משנה תורה" ובמו"נ (ועוד) הינה חלוקה מכוונת על ידו בדווקא והצענו אפשרות לבאר מדוע. 

אחר ניגשנו לעיין בחלוקתן וטעמיהן של 4 קבוצות המצוות המקנות האמנות ודעות יסוד אמיתיות הנדרשות לשלימות האדם. 

על אודותן הוספנו הערות אחדות.  ביארנו את דרכו של הרמב"ם במניית האמנות יסוד בכלל המצוות, בשונה מדעת הרח"ק בספר "אור השם" ותלמידו הר"י אלבו בספר העיקרים, וביארנו את מהותן ועניינן של מצוות ההאמנות הללו.  

עוד עיינו ביחס בין מקומן של המצוות שנכללו ב4 הקבוצות הללו לעומת מקומן ב"משנה תורה", ונתנו טעמים לשתי החלוקות. 

כותרת משנה: שיעור 97 - ח"ג, פרק לה[1], פתיחה ל14 קבוצות המצוות

תאריך: שני, ל ניסן התשפ"א

תקציר: בפרק לה מתחיל הרמב"ם את ביאור טעמיהן של כל המצוות כולן באמצעות חלוקתן ל14 קבוצות לפי טעמיהם, וביאור הטעם הכולל של המצוות הנכללות בכל קבוצה.

כמבוא לחלוקה זו ביארנו תחילה כיצד המטרות הכוללות של התורה שנתפרשו בפרקים הקודמים (השלמת האדם והחברה בגוף ובנפש; בדעות, במידות ובסדר חברתי) נכללו ונפרטו לפרטים ב14 קבוצות המצוות המתחדשות כאן.

אחר, הרחבנו לבאר את המבנה האדריכלי המופלא של סדר המצוות בחיבורו הגדול "משנה תורה" והשוונו אותו לסידרם לפי טעמיהן שב14 הקבוצות שבמורה הנבוכים. הראינו כיצד בשני החיבורים קיימת חלוקה משנית לשתי שביעיות העוסקות במצוות היחיד לעומת מצוות האומה (במשנה תורה) או ב"חוקים" לעומת "משפטים" (במו"נ), וכיצד אף חלוקות אלו מתחלקות בעצמן שוב לקבוצות מצוות המכוונות לתיקון הדעות, המידות וסדרי החברה.

כותרת משנה: שיעור 96 - ח"ג, הרחבות אחרונות לפרק לד[4]

תאריך: חמישי, כז אדר תשפ"א

תקציר: פתחנו בסיכום קצרצר למהלכם של עשרת פרקי ההקדמות של הרמב"ם לטעמי המצוות (כה-לד).

אחר, הוספנו עיון חשוב בתועלות ההסתרה והגילוי של טעמי המצוות; מהי דרכה של התורה בעניין, עבור מי ראויה ההסתרה ועבור מי הגילוי, ומדוע הרמב"ם בוחר לגלות גם במחיר הפסד תועלות ההסתרה לכאורה.

עוד העמקנו בביאור תרומתם העמוקה של פרקי טעמי המצוות והבנתם לטובת הבנת הנהגת ה' בעולמו והכרת דרכיו, שהיא עיקר הדרך להכירו, להתקרב אליו ולהידמות בדרכיו.

כותרת משנה: שיעור 95 - ח"ג, פרק לד[3], הרחבות וסיומו עד פסקה 5 

תאריך: רביעי, כו אדר תשפ"א

תקציר: הרחבנו בעניין אופיים הכללי של חוקי התורה ובתועלות שיש במוחלטותם, למרות החסרונות הנמשכים מכך בהכרח באופן חריג במצבים מסויימים.

הראינו כמה מקורות ברמב"ם בהם הוא מתייחס כיצד ניתן לתקן גם חסרונות מקומיים הנגרמים מהחוק הכללי ע"י הסמכות שניתנה לחכמים לתקן סייגות לתורה או להורות בה הוראת שעה, והדגשנו את חובת הפרט ואחריותו להוסיף שלימות בדעת ובמעשים, מאחר שאין בטבע עצם עשיית חוקי התורה לבדם לתקן כל אדם פרטי ולהביאו למלא שלמותו בלא תוספת השתדלות שכזו גם מצידו.

עוד הרחבנו למנות את הטעמים השונים והמעלות שיש דווקא בדרך של קביעת החוקים הא-להיים הכוללים, וציינו שבדרך זו נתייחדה תורת משה בהדרכתה הניצחית המביאה לתיקון האנושות הכולל לעומת התחלת הקריאה בשם ה' של אברהם אבינו.

כותרת משנה: שיעור 94 - ח"ג, פרק לד[2], פסקאות 1-4

תאריך: שלישי, כה אדר תשפ"א

תקציר: בפרק לד הרמב"ם מסביר את דרכה של התורה לתת הדרכות כלליות ומוחלטות שאינן תלויות במקום ולא בזמן המועילות לרוב בני האדם ברוב המצבים בכל שינויי הזמנים והמקומות, בלא להשגיח בפרטים ומצבים חריגים שבהם לא תשלם הכוונה.

הרחבנו לבאר מדוע להרמב"ם דווקא הדרכה כזו זוהי ההדרכה השלימה ביותר האפשרית, וכיצד הדברים משתלבים ועולים בקנה אחד עם משנתו בסוגיית ההשגחה.

כמו כן, ביארנו כיצד הדברים ייחודיים וחשובים מאוד להשלמת ההבנה דווקא של משנת הרמב"ם בטעמי המצוות, וכיצד לפי ריה"ל והרמב"ן וסיעתם בהבנת טעמי המצוות - כל התפיסה שונה לחלוטין, באופן שדברי הרמב"ם שבפרקנו אינם משתלבים כלל עם עקרונותיהם.