כותרת משנה: שיעור 83 - ח"ג, פרק כט[2], פסקאות 7-11

תאריך: שני, י אדר התשפ"א

תקציר: למדנו על התפיסה שהובילה בימי קדם לעבודת הפסלים ועצי האשרה, למדנו על דרכי המאבק שאברהם אבינו החל לנקוט בכדי להציל מטעויות העבודה זרה הללו ועל דרכי משה בתורתו שהשלימו את מחייתן מן העולם.

עוד לימדנו הרמב"ם כיצד הע"ז ומנהגיה גורמים לטרחים רבים ולמחיית השלימויות האנושיות בדרכים מתועבות, וכיצד התורה לעומתם מביאה לתכלית השלימות האנושית הכלולה ב"אהבה ויראה ותו לא" בלא טורח.

בהקשרים הללו הוספנו ביאור כיצד מצוות רבות הן רק בגדר אמצעים לתכלית הכוללת של התורה, וביארנו בקצרה את תועלתן של המצוות לסילוק הע"ז ותפיסותיה אף לאחר שתפיסות אלו כבר חלפו להן מן העולם.

כותרת משנה: שיעור 82 - ח"ג, פרק כט[1], פסקאות 1-6

תאריך: ראשון, ט אדר התשפ"א

תקציר: לשם ביאור טעמי מצוות וחוקים הקשים להבנה - החל הרמב"ם לתאר את תפיסותיהם של עובדי הע"ז הקדומים ואת המאבק בהם שהחל אברהם אבינו שנשלם רק על ידי תורת משה ומצוותיה.

בתיאור תרבות הע"ז נסמך הרמב"ם על שרידי חיבוריהם של  עובדי הע"ז שתורגמו לערבית, שאחד מהם הוא "ספר העבודה הנבאטית", שנזכר גם בספר הכוזרי. בהקשר זה ניסינו להראות את הקרבה הרעיונית שיש בין דברי הרמב"ם לדברי ריה"ל גם בנושא זה, כמו בנושאים אחרים, יחד עם ההבדלים וההדגשים השונים שבדברי שניהם.

עוד דיברנו על משמעותה ומרכזיותה של הקריאה בשם ה' של אברהם אבינו במשנתו של הרמב"ם, וכיצד כל חייו וחיבוריו היו מאמץ מתמיד להמשיך את אותה קריאה אדירה.

כותרת משנה: שיעור 81 - ח"ג, הרחבה לפרק כח[3]

תאריך: חמישי, ו אדר תשפ"א

תקציר: הרחבנו לבאר מהי החשיבות הגדולה שבשלה הדגיש הרמב"ם את הצורך להבין את מציאותן של ההאמנות ההכרחיות לתיקון החברה, מלבד ההאמנות הנדרשות לשלמות קיומו הנצחי של האדם עצמו.

עוד הבחנו כי בכלל פרק כח נרמז גם העיקרון החשוב בטעמי המצוות שבכדי לבסס האמנות בקרב כלל הציבור יש הכרח לקבע אותן על ידי מעשים דווקא (עיקרון נזכר בביאור ברמב"ם עצמו לעיל ב,לא; א,לו; ועוד להלן). בהקשר זה הדגשנו גם את חידושה של תורת משה ומצוותיה המעשיות לתיקון כלל האנושות לעומת הקריאה בשם ה' של אברהם לפני נתינת התורה.

כותרת משנה: שיעור 80 - ח"ג, פרק כח[2], פסקאות 3-5

תאריך: רביעי, ה אדר התשפ"א

תקציר: בהמשך פרק כח הרמב"ם מעלה מסקנות ביניים על טעמיהם ותכליתם של המצוות כולן שהן לקיום הנפש ע"י ההאמנות, ע"י הדרכה לתיקון המידות ובאמצעות השלטת סדר חברתי. הוספנו להציג כיצד הדברים ניכרים גם במבנהו הכללי של ספר משנה תורה. 

בסוף הפרק עוד חוזר הרמב"ם ומגיש את העובדה שבין ההאמנות שהתורה מלמדת ישנן גם כאלו שעיקר תכליתן היא לתיקון החברה, ושלא כולן הובאו רק בעבור קיום הנפש הניצחי.

הרחבנו בעניין זה לסלק תפיסה מוטעית בעניין ההאמנות הללו הנדרשות לתיקון החברה, כאילו זהו סוג של שקר לתועלת חלילה, אלא לימדנו שאף הן נכונות בודאי ואפילו סינונן שאינו מדוייק לכאורה - הרי שהוא הדרך הנבחרת ללמד אמיתות לכל אחד לפי יכולת השגתו. השתדלנו אף לבסס את דברינו היטב ע"מ להוכיח שכך היתה כוונתו של הרמב"ם באמת.

כותרת משנה: שיעור 79 - ח"ג, פרק כז[2], פסקאות 3-7 - תחילת פרק כח[1], פסקאות 1-2

תאריך: שלישי, ד אדר תשפ"א

תקציר: בפרק כז הרחיב הרמב"ם ללמד על שתי שלמויותיו של האדם לקיומו השלם בגופו בעוה"ז ולקיום נפשו הניצחי לעולם הבא, וכיצד שתי מטרות התורה בכלל מצוותיה הן תיקון כלל המון העם בשתי השלמויות הללו במיטב היכולת.

הרמב"ם מצא מקור מפורש שאלו שתי מטרות התורה, בכתוב: "לְטוֹב לָנוּ כָּל־הַיָּמִים (=בעוה"ב), לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה (=בעוה"ז)".

בפרק כח החל הרמב"ם לפרוש בפנינו את דרכי התורה העיקריות בענייני ההאמנות והדעות, וביאר כיצד התורה מלמד אותן וכיצד באמצעותן היא מתקנת ומדריכה את בני האדם הן לשלימות קיומם בעוה"ז והן לשלימותם הנצחית לעוה"ב.

כותרת משנה: שיעור 78 - ח"ג, השלמת פרק כו[4] - תחילת כז[1] והשוואות למשנה תורה

תאריך: שני, ג אדר תשפ"א

תקציר: התחלנו בלימוד תוכניתו של הרמב"ם לפרקים הבאים אותה הוא הציג בסוף פרק כו.

המשכנו בעיון מקיף ותמציתי בהלכות נבחרות במשנה תורה, ובאמירות מפירוש המשנה שעולה מהם מסרים מקבילים במדוייק לדרכו ולרוחו של הרמב"ם אצלינו במורה בפרקים אלו.

לבסוף החלנו אף בלימוד פרק כז על שתי מטרותיה העיקריות של התורה.

כותרת משנה: שיעור 77 - ח"ג, פרק כו[3], הרחבה

תאריך: ראשון, ב אדר תשפ"א

תקציר: הצגנו את שתי השיטות אצל חכמי ישראל בעניין נתינת טעמים לכל פרטי המצוות;

חידדנו את שורש המחלוקת בעניין מהות הטעמים למצוות - האם הם דווקא כאלו הניתנים להבנה אנושית או שהם גם כאלו שתועלתם אינה ידועה לנו.

עוד הארכנו להציג ולדון בפירושים והבנות שונות בדעת הרמב"ם עצמו בענייננו, וביססנו את הבנתנו שהיא הנכונה והפשוטה ביותר בכוונתו לפי עניות דעתנו.

כותרת משנה: שיעור 76 - ח"ג, פרק כו[2], פסקאות 5-9

תאריך: חמישי, כט שבט התשפ"א

תקציר: אחר שלימד הרמב"ם על העיקרון הכולל שישנו טעם לכל המצוות כולן, הוא דן במאמר חז"ל שפשוטו אינו מתיישב עם עיקרון זה, והוא מבאר את כוונתו הפנימית ואף דולה ממנו יסוד עקרוני וחשוב ביחס לטעמי פרטי המצוות.

השתדלנו לבאר היטב את דברי הרמב"ם הללו, אף שהם מחודשים, ושונים מהיחס הרווח למצוות ולפרטיהן.

כמו כן, הבאנו גם את ביאורו של הרמב"ן (בביאורו לתורה, פרשת כי תצא) לאותו מדרש שהרמב"ם התקשה בו בתחילה.

כותרת משנה: שיעור 75 - ח"ג, פרק כו[1], פסקאות 1-4

תאריך: רביעי, כח שבט התשפ"א

תקציר: הרמב"ם לימד על שתי דעות בעניין המצוות, שהן כעין שתי הדעות שישנן בכלל הפעולות

הרמב"ם מסביר שאף שחלק מהמצוות אינו מובן, והן המכונות "חוקים", הרי שמוסכם בישראל שלכל המצוות כולן ישנן תכליות וטעמים מועילים וחשובים. 

הרמב"ם הביא לכך ראיות מהכתובים ומדברי חז"ל.

בשולי הדברים הוספנו חידוד להגדרת ה"חוקים" לפי משנת הרמב"ם ומדוע הם מביאים את הגויים גם להקשות עליהם וגם לפליאה מחכמתם הרבה, וכן עסקנו בטעמים להסתרת טעמי התורה והכללתם בסתריה.

כותרת משנה: שיעור 74 - ח"ג, השלמת פרק כה[2], פסקאות 12-19

תאריך: שלישי, כז שבט התשפ"א

תקציר: הרמב"ם המשיך ללמד על התכלית המועילה שיש בהכרח לכל פעולות ה', ודחה בתוקף את דעת ה"מדברים" שסברו שהוא פועל לפי רצונו בלבד ולא בעבור שום תכלית וחכמה.

הרמב"ם הוסיף לבאר את יסודות טעותם ומה הביאם לשיטתם המשונה, דחה את הכרחיהם, והעמיד היטב את שיטתו כדעת תורתנו, נביאינו וכלל חכמינו שהוא כעומק מסקנת העיון הפילוספי בעניין.

עוד הוסיף ולימד הרמב"ם כי הכרת חכמת ה' בפעולותיו ובשלימות כלל נבראיו היא מן העיקרים שעליהם התורה מבוססת; בו היא פתחה ובו חתמה: "כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה... טוֹב מְאֹד","הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ".