״השיר הוא מעין דו שיח בין הייאוש והעידוד, בין העצב והשמחה״, כתב רבי דוד בוזגלו, מגדול פייטני וחזני מרוקו, על התמודדותו עם העיוורון. חייו של רבי בוזגלו היו מלאי אובדן וטרגדיות אישיות, שאותן הפך בכתיבתו ובקולו לתפילות התרות אחר האפשרות לתיקון ולתקווה.

בפרק השישי של ״מוזות״ מאיה קוסובר חוזרת אל המילים והחיים של איש הרוח שהחייה בישראל את מסורת הפיוט הספרדי, והפך את המנון המלחמה "באב אל וואד" לתפילה לשלום ולשמירה על צלם אנוש. 

אלפי מכתבי תמיכה מרחבי העולם הגיעו אל הצריף הקטן שאליו הוגלתה בסיביר, וסיפור חייה אף הונצח בשיר שהקדישה לה נעמי שמר. אידה נודל הייתה בכלל כלכלנית שקדנית במשך רוב ימי חייה, עד שרדיפת היהודים בברית המועצות הפכה אותה לקול האמיץ והאייקוני של דורות של יהודים שחלמו על ציון.

בפרק החמישי של ״מוזות״ תשרטט מאיה קוסובר קווים לדמותה של אידה נודל – האישה שזכורה כ״מלאך של אסירי ציון״, ושהמאבק לשחרורה ולעלייתה ארצה רתם אליו את העולם היהודי כולו. 

עמנואל לוינס היה סטודנט צעיר ומבריק לפילוסופיה כשגילה שכל התאוריות אשר גמא בשקיקה חדלו להיות רלוונטיות בִּן־לילה. המורה הנערץ עליו, מרטין היידגר, הצטרף למפלגה הנאצית ולוינס נכלא במחנה עבודה. שם הוא מצא את עצמו כותב פילוסופיה חדשה המתנגדת לזו של המורה שלו ומתעקשת לדבוק בחמלה בעולם שטוף שנאה.

בפרק הרביעי של ״מוזות״ מאיה קוסובר חוזרת אל מחברות השבי של לוינס, ואל רגעי ההולדת של המהפכה הפילוסופית שחולל.
אמן אורח: קובי מידן

״יבוא יום ונצטרך לבנות לנו עולם חדש, ועל כל פשע וכל זוועה עלינו לענות באהבה וטוב לב… מותר לנו לסבול, אבל לא להכנע לסבל".

את המילים מלאות התקווה והנחישות הללו כתבה אתי הילסום, אינטלקטואלית צעירה בת 29, שהמשיכה להתפעל מיופי העולם ולחקור לעומק את נפש האדם גם כשנכלאה במחנה מעבר בדרך לאושוויץ, וחוותה את אחת התקופות האפלות ביותר בהיסטוריה האנושית. בפרק השלישי של ״מוזות״ מאיה קוסובר חוזרת למילים ולחיים של הכותבת שביקשה להיות ״הלב החושב של המחנה״, והפכה למקור השראה לדורות הבאים.

בירושלים, בסואץ ובלבנון, מאיר אריאל שירת בשלוש מלחמות, ובכל אחת מהן הוא ביקש להפוך את הזיכרונות משדה הקרב לשיר. הוא לא כתב שירי ניצחון הרואיים, אלא שירים מפוכחים ומאופקים שמישירים מבט אל מחירי המלחמה, אך גם אל הרגעים שבהם האמנות אפשרה לו לדמיין, ולו לרגע, מציאות אחרת.

בפרק השני של ״מוזות״ מאיה קוסובר חוזרת אל שירי המלחמה של ״הטרובדור הנודד״, אל נבואות הזעם שכתב כלוחם, וגם אל החזון האוטופי שרקם לישראל במרוצת השנים.

לאה גולדברג לא הסכימה לכתוב שירי מלחמה, והיו לה נימוקים מצוינים לכך, אבל את הסיבה האמיתית לסירובה העיקש, זו שאיימה לערער את כל עולמה, היא לא ציינה. איך זוועות מלחמת העולם הראשונה הובילו אותה למסקנה ש'אין זה היתר, אלא הכרח לכתוב שירי אהבה בימי מלחמה'?

 בפרק הראשון של ״מוזות – רגע של רוח בימים של משבר״, מאיה קוסובר חוזרת אל הכותבת האהובה שהתעקשה לכתוב שירי הלל לטבע, לאילנות הפורחים ולצחוק הילדים, גם בזמן שהתותחים רועמים.