Nach Daily

Psalm Chapter 79

מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱ‍ֽלֹהִ֡ים בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם ׀ בְּֽנַחֲלָתֶ֗ךָ טִ֭מְּאוּ אֶת־הֵיכַ֣ל קָדְשֶׁ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֣ם לְעִיִּֽים׃

A psalm of Asaph. O God, heathens have entered Your domain, defiled Your holy temple, and turned Jerusalem into ruins.

נָֽתְנ֡וּ אֶת־נִבְלַ֬ת עֲבָדֶ֗יךָ מַ֭אֲכָל לְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּשַׂ֥ר חֲ֝סִידֶ֗יךָ לְחַיְתוֹ־אָֽרֶץ׃

They have left Your servants’ corpses as food for the fowl of heaven, and the flesh of Your faithful for the wild beasts.

שָׁפְכ֬וּ דָמָ֨ם ׀ כַּמַּ֗יִם סְֽבִ֘יב֤וֹת יְֽרוּשָׁלִָ֗ם וְאֵ֣ין קוֹבֵֽר׃

Their blood was shed like water around Jerusalem, with none to bury them.

הָיִ֣ינוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִיבוֹתֵֽינוּ׃

We have become the butt of our neighbors, the scorn and derision of those around us.

עַד־מָ֣ה יְ֭הוָה תֶּאֱנַ֣ף לָנֶ֑צַח תִּבְעַ֥ר כְּמוֹ־אֵ֝֗שׁ קִנְאָתֶֽךָ׃

How long, O LORD, will You be angry forever, will Your indignation blaze like fire?

שְׁפֹ֤ךְ חֲמָתְךָ֨ אֶֽל־הַגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֪ר לֹא־יְדָ֫ע֥וּךָ וְעַ֥ל מַמְלָכ֑וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּ֝שִׁמְךָ֗ לֹ֣א קָרָֽאוּ׃

Pour out Your fury on the nations that do not know You, upon the kingdoms that do not invoke Your name,

כִּ֭י אָכַ֣ל אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וְֽאֶת־נָוֵ֥הוּ הֵשַֽׁמּוּ׃

for they have devoured Jacob and desolated his home.

אַֽל־תִּזְכָּר־לָנוּ֮ עֲוֺנֹ֪ת רִאשֹׁ֫נִ֥ים מַ֭הֵר יְקַדְּמ֣וּנוּ רַחֲמֶ֑יךָ כִּ֖י דַלּ֣וֹנוּ מְאֹֽד׃

Do not hold our former iniquities against us; let Your compassion come swiftly toward us, for we have sunk very low.

עָזְרֵ֤נוּ ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ עַל־דְּבַ֥ר כְּבֽוֹד־שְׁמֶ֑ךָ וְהַצִּילֵ֥נוּ וְכַפֵּ֥ר עַל־חַ֝טֹּאתֵ֗ינוּ לְמַ֣עַן שְׁמֶֽךָ׃

Help us, O God, our deliverer, for the sake of the glory of Your name. Save us and forgive our sin, for the sake of Your name.

לָ֤מָּה ׀ יֹאמְר֣וּ הַגּוֹיִם֮ אַיֵּ֪ה אֱ‍ֽלֹהֵ֫יהֶ֥ם יִוָּדַ֣ע בגיים [בַּגּוֹיִ֣ם] לְעֵינֵ֑ינוּ נִ֝קְמַ֗ת דַּֽם־עֲבָדֶ֥יךָ הַשָּׁפֽוּךְ׃

Let the nations not say, “Where is their God?” Before our eyes let it be known among the nations that You avenge the spilled blood of Your servants.

תָּ֤ב֣וֹא לְפָנֶיךָ֮ אֶנְקַ֪ת אָ֫סִ֥יר כְּגֹ֥דֶל זְרוֹעֲךָ֑ ה֝וֹתֵ֗ר בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה׃

Let the groans of the prisoners reach You; reprieve those condemned to death, as befits Your great strength.

וְהָ֘שֵׁ֤ב לִשְׁכֵנֵ֣ינוּ שִׁ֭בְעָתַיִם אֶל־חֵיקָ֑ם חֶרְפָּ֘תָ֤ם אֲשֶׁ֖ר חֵרְפ֣וּךָ אֲדֹנָֽי׃

Pay back our neighbors sevenfold for the abuse they have flung at You, O Lord.

וַאֲנַ֤חְנוּ עַמְּךָ֨ ׀ וְצֹ֥אן מַרְעִיתֶךָ֮ נ֤וֹדֶ֥ה לְּךָ֗ לְע֫וֹלָ֥ם לְדֹ֥ר וָדֹ֑ר נְ֝סַפֵּ֗ר תְּהִלָּתֶֽךָ׃

Then we, Your people, the flock You shepherd, shall glorify You forever; for all time we shall tell Your praises.

Tehilim Perek 79

Welcome to NachDaily, covering the entire TANACH one perek at a time. I’m Rabbi Shaya Sussman, and today we’ll be discussing Tehilim, Chapter 79.

This perek is primarily about the destruction of Yerushalyim. Asaph said it, with divine insight, as a lament over the destruction of the Beis Hamikdash.

All of the Meforshim ask why this is called a mizmor, song, as it really should be considered a kina, lament?

The Midrash Socher Tov answers with the following parable: A king became angry at his son, the prince, and wanted to kill him. Instead, the king banished his son from the palace and destroyed all of the prince’s possessions. The king knew that he could always rebuild his son’s quarters and replace his possessions.

So too, instead of destroying Am Yisrael, Hashem took out His wrath on sticks and stones. The perek opens with mizmor l’Asaph, Asaph’s song, because Hashem poured his anger out on sticks and stones and didn’t destroy His children.

We each need to take to heart God’s amazing love for every member of the Jewish nation.

Asaph begins by describing what the destruction looks like. Yerushalyim has been turned into heaps of rubble. Corpses have become food for animals. Blood is flowing in the streets. We’ve become a disgrace.

Asaph now asks God how long we will suffer. Why does He allow us to be devoured by our enemies?

Asaph pleads with Hashem not to hold our sins against us, asking Him to rescue us and lift us up from degradation.

The perek ends with a prayer for Hashem to repay those who harmed His nation. Then Am Yisrael will truly be able to recognize and serve God with no hindrances.

Verse 1 says:

מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱ‍ֽלֹהִ֡ים בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם ׀ בְּֽנַחֲלָתֶ֗ךָ טִ֭מְּאוּ אֶת־הֵיכַ֣ל קָדְשֶׁ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֣ם לְעִיִּֽים׃

A psalm of Asaph. O God, heathens have entered Your land, defiled Your holy temple, and turned Jerusalem into ruins.

The Gemara in Sanhedrin 96B explains that at the moment the Beis Hamikdash was destroyed, a heavenly voice came down saying that burning the sanctuary is like grinding flour that was already ground.

The Ba’al ShemTov explains the deeper meaning. The heavenly voice was essentially saying that, if not for the p’nemius, hidden part of the sanctuary being ruined, the revealed part of the sanctuary would have never been destroyed. In other words, what the Beis Hamikdash spiritually represented was already gone. Its physical destruction, therefore, was only a manifestation of its spiritual representation.

The Ba’al ShemTov goes on to explain that the Heichel, Sanctuary, represents the heart of a Jew and Yerushalyim represents yiras Shamayim, fear of Heaven. The heart of every Jew needs to be filled with yiras Shamayim.

Therefore, in a way, if we want to rebuild the Beis Hamikdash, we need to internalize our connection with Hashem by bringing Him into the innermost chambers of our hearts. We need to place Him on our hearts for everything we do.

May we merit proper fear of, and faith in, God, which in return will further the rebuilding of Yerushalayim and the ultimate building of the third Beis Hamikdash.

Thank you for listening, and have a wonderful day.

למנצח על־ידיתון [ידותון] לאסף מזמור

For the leader; on Jeduthun. Of Asaph. A psalm.

קולי אל־אלהים ואצעקה קולי אל־אלהים והאזין אלי

I cry aloud to God; I cry to God that He may give ear to me.

ביום צרתי אדני דרשתי ידי לילה נגרה ולא תפוג מאנה הנחם נפשי

In my time of distress I turn to the Lord, with my hand [uplifted]; [my eyes] flow all night without respite; I will not be comforted.

אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה ותתעטף רוחי סלה

I call God to mind, I moan, I complain, my spirit fails.Selah.

אחזת שמרות עיני נפעמתי ולא אדבר

You have held my eyelids open; I am overwrought, I cannot speak.

חשבתי ימים מקדם שנות עולמים

My thoughts turn to days of old, to years long past.

אזכרה נגינתי בלילה עם־לבבי אשיחה ויחפש רוחי

I recall at night their jibes at me; I commune with myself; my spirit inquires,

הלעולמים יזנח אדני ולא־יסיף לרצות עוד

“Will the Lord reject forever and never again show favor?

האפס לנצח חסדו גמר אמר לדר ודר

Has His faithfulness disappeared forever? Will His promise be unfulfilled for all time?

השכח חנות אל אם־קפץ באף רחמיו סלה

Has God forgotten how to pity? Has He in anger stifled His compassion?” Selah.

ואמר חלותי היא שנות ימין עליון

And I said, “It is my fault that the right hand of the Most High has changed.”

אזכיר [אזכור] מעללי־יה כי־אזכרה מקדם פלאך

I recall the deeds of the LORD; yes, I recall Your wonders of old;

והגיתי בכל־פעלך ובעלילותיך אשיחה

I recount all Your works; I speak of Your acts.

אלהים בקדש דרכך מי־אל גדול כאלהים

O God, Your ways are holiness; what god is as great as God?

אתה האל עשה פלא הודעת בעמים עזך

You are the God who works wonders; You have manifested Your strength among the peoples.

גאלת בזרוע עמך בני־יעקב ויוסף סלה

By Your arm You redeemed Your people, the children of Jacob and Joseph.Selah.

ראוך מים א‍להים ראוך מים יחילו אף ירגזו תהמות

The waters saw You, O God, the waters saw You and were convulsed; the very deep quaked as well.

זרמו מים עבות קול נתנו שחקים אף־חצציך יתהלכו

Clouds streamed water; the heavens rumbled; Your arrows flew about;

קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ

Your thunder rumbled like wheels; lightning lit up the world; the earth quaked and trembled.

בים דרכך ושביליך [ושבילך] במים רבים ועקבותיך לא נדעו

Your way was through the sea, Your path, through the mighty waters; Your tracks could not be seen.

נחית כצאן עמך ביד־משה ואהרן

You led Your people like a flock in the care of Moses and Aaron.

למנצח בנגינת מזמור לאסף שיר

For the leader; with instrumental music. A psalm of Asaph, a song.

נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו

God has made Himself known in Judah, His name is great in Israel;

ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון

Salem became His abode; Zion, His den.

שמה שבר רשפי־קשת מגן וחרב ומלחמה סלה

There He broke the fiery arrows of the bow, the shield and the sword of war.Selah.

נאור אתה אדיר מהררי־טרף

You were resplendent, glorious, on the mountains of prey.

אשתוללו אבירי לב נמו שנתם ולא־מצאו כל־אנשי־חיל ידיהם

The stout-hearted were despoiled; they were in a stupor; the bravest of men could not lift a hand.

מגערתך אלהי יעקב נרדם ורכב וסוס

At Your blast, O God of Jacob, horse and chariot lay stunned.

אתה נורא אתה ומי־יעמד לפניך מאז אפך

O You! You are awesome! Who can withstand You when You are enraged?

משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה

In heaven You pronounced sentence; the earth was numbed with fright

בקום־למשפט אלהים להושיע כל־ענוי־ארץ סלה

as God rose to execute judgment, to deliver all the lowly of the earth.Selah.

כי־חמת אדם תודך שארית חמת תחגר

The fiercest of men shall acknowledge You, when You gird on the last bit of fury.

נדרו ושלמו ליהוה א‍להיכם כל־סביביו יובילו שי למורא

Make vows and pay them to the LORD your God; -all who are around Him shall bring tribute to the Awesome One.

יבצר רוח נגידים נורא למלכי־ארץ

He curbs the spirit of princes, inspires awe in the kings of the earth.

למנצח אל־תשחת מזמור לאסף שיר

For the leader; al tashḥeth. A psalm of Asaph, a song.

הודינו לך א‍להים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך

We praise You, O God; we praise You; Your presence is near; men tell of Your wondrous deeds.

כי אקח מועד אני מישרים אשפט

“At the time I choose, I will give judgment equitably.

נמגים ארץ וכל־ישביה אנכי תכנתי עמודיה סלה

Earth and all its inhabitants dissolve; it is I who keep its pillars firm.Selah.

אמרתי להוללים אל־תהלו ולרשעים אל־תרימו קרן

To wanton men I say, ‘Do not be wanton!’ to the wicked, ‘Do not lift up your horns!’”

אל־תרימו למרום קרנכם תדברו בצואר עתק

Do not lift your horns up high in vainglorious bluster.

כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים

For what lifts a man comes not from the east or the west or the wilderness;

כי־אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים

for God it is who gives judgment; He brings down one man, He lifts up another.

כי כוס ביד־יהוה ויין חמר מלא מסך ויגר מזה אך־שמריה ימצו ישתו כל רשעי־ארץ

There is a cup in the LORD’s hand with foaming wine fully mixed; from this He pours; all the wicked of the earth drink, draining it to the very dregs.

ואני אגיד לעלם אזמרה לאלהי יעקב

As for me, I will declare forever, I will sing a hymn to the God of Jacob.

וכל־קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק

“All the horns of the wicked I will cut; but the horns of the righteous shall be lifted up.”

משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך

A maskil of Asaph. Why, O God, do You forever reject us, do You fume in anger at the flock that You tend?

זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר־ציון זה שכנת בו

Remember the community You made Yours long ago, Your very own tribe that You redeemed, Mount Zion, where You dwell.

הרימה פעמיך למשאות נצח כל־הרע אויב בקדש

Bestir Yourself because of the perpetual tumult, all the outrages of the enemy in the sanctuary.

שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות

Your foes roar inside Your meeting-place; they take their signs for true signs.

יודע כמביא למעלה בסבך־עץ קרדמות

It is like men wielding axes against a gnarled tree;

ועת [ועתה] פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון

with hatchet and pike they hacked away at its carved work.

שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן־שמך

They made Your sanctuary go up in flames; they brought low in dishonor the dwelling-place of Your presence.

אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל־מועדי־אל בארץ

They resolved, “Let us destroy them altogether!” They burned all God’s tabernacles in the land.

אותתינו לא ראינו אין־עוד נביא ולא־אתנו ידע עד־מה

No signs appear for us; there is no longer any prophet; no one among us knows for how long.

עד־מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח

Till when, O God, will the foe blaspheme, will the enemy forever revile Your name?

למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך [חיקך] כלה

Why do You hold back Your hand, Your right hand? Draw it out of Your bosom!

ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ

O God, my King from of old, who brings deliverance throughout the land;

אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על־המים

it was You who drove back the sea with Your might, who smashed the heads of the monsters in the waters;

אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים

it was You who crushed the heads of Leviathan, who left him as food for the denizens of the desert;

אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן

it was You who released springs and torrents, who made mighty rivers run dry;

לך יום אף־לך לילה אתה הכינות מאור ושמש

the day is Yours, the night also; it was You who set in place the orb of the sun;

אתה הצבת כל־גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם

You fixed all the boundaries of the earth; summer and winter—You made them.

זכר־זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך

Be mindful of how the enemy blasphemes the LORD, how base people revile Your name.

אל־תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל־תשכח לנצח

Do not deliver Your dove to the wild beast; do not ignore forever the band of Your lowly ones.

הבט לברית כי מלאו מחשכי־ארץ נאות חמס

Look to the covenant! For the dark places of the land are full of the haunts of lawlessness.

אל־ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך

Let not the downtrodden turn away disappointed; let the poor and needy praise Your name.

קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני־נבל כל־היום

Rise, O God, champion Your cause; be mindful that You are blasphemed by base men all day long.

אל־תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד

Do not ignore the shouts of Your foes, the din of Your adversaries that ascends all the time.

Shavuos Special:

Welcome to NachDaily, Im Rabbi Shaya Sussman. Today I wanted to discuss the upcoming holiday of Shavuos, the day the Torah was given.

Rebbe Nachman gives us, in Sichos Haran 91, an amazing lesson on Jewish unity and our relationship with the Torah.

He begins by explaining that if we want to learn b’hasmada, with diligence, we need to be very careful not to speak badly about any Jew.

There are six hundred thousand letters in the Torah which correspond to the six hundred thousand neshmos Yisrael, Jewish souls. Every Jew is represented by a letter in the Torah.

When you speak badly about another Jew, therefore, it’s as if you’re detracting from the letters of the Torah, finding blemishes in it.

We also know that Har Sinai was considered like our wedding day. All of Am Yisrael was k’ish echad beleiv echad, one nation with one heart, completely unified. We saw every member of the Jewish people as true brothers.

Torah tsiva lanu Moshe, morasha kehilas Yaakov - Moshe commanded us the Torah as an inheritance, or legacy. The Gemarah explains that we read the word morasha, as inheritance, and morasa, as betrothal or engagement. The Torah is considered the bride and Am Yisrael is considered the groom.

As every Jew is represented by a letter in the Torah, finding imperfections in other Jews is diminishing the beauty of the bride.

The word Yisrael is an acronym for Yeish Shishim Rebuy Oseyos LaTorah, there are six hundred thousand letters in the Torah because the Torah and the Jewish nation have the deepest of connections.

Rebbe Nachman goes on to explain that when we love Jews, we love the Torah. The concepts go hand in hand because Am Yisrael and the Torah are inextricably bound to each other.

In this context we can understand what is meant by Toras Hashem temima, the Torah of Hashem is perfectly complete and whole. When we find the good in all Jews by judging them favorably and searching out the good in them, then the Torah is completely perfect. The bride being completely perfect in the grooms’ eyes causes a person increased love and desire to learn Torah with diligence.

May we merit loving every Jew with all our hearts and thus be able to taste the sweetness of Torah on our lips.

Thank you for listening, and have a wonderful day.

מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אַ֤ךְ ט֭וֹב לְיִשְׂרָאֵ֥ל אֱלֹהִ֗ים לְבָרֵ֥י לֵבָֽב׃

A psalm of Asaph. God is truly good to Israel, to those whose heart is pure.

וַאֲנִ֗י כִּ֭מְעַט נטוי [נָטָ֣יוּ] רַגְלָ֑י כְּ֝אַ֗יִן שפכה [שֻׁפְּכ֥וּ] אֲשֻׁרָֽי׃

As for me, my feet had almost strayed, my steps were nearly led off course,

כִּֽי־קִ֭נֵּאתִי בַּֽהוֹלְלִ֑ים שְׁל֖וֹם רְשָׁעִ֣ים אֶרְאֶֽה׃

for I envied the wanton; I saw the wicked at ease.

כִּ֤י אֵ֖ין חַרְצֻבּ֥וֹת לְמוֹתָ֗ם וּבָרִ֥יא אוּלָֽם׃

Death has no pangs for them; their body is healthy.

בַּעֲמַ֣ל אֱנ֣וֹשׁ אֵינֵ֑מוֹ וְעִם־אָ֝דָ֗ם לֹ֣א יְנֻגָּֽעוּ׃

They have no part in the travail of men; they are not afflicted like the rest of mankind.

לָ֭כֵן עֲנָקַ֣תְמוֹ גַאֲוָ֑ה יַעֲטָף־שִׁ֝֗ית חָמָ֥ס לָֽמוֹ׃

So pride adorns their necks, lawlessness enwraps them as a mantle.

יָ֭צָא מֵחֵ֣לֶב עֵינֵ֑מוֹ עָ֝בְר֗וּ מַשְׂכִּיּ֥וֹת לֵבָֽב׃

Fat shuts out their eyes; their fancies are extravagant.

יָמִ֤יקוּ ׀ וִידַבְּר֣וּ בְרָ֣ע עֹ֑שֶׁק מִמָּר֥וֹם יְדַבֵּֽרוּ׃

They scoff and plan evil; from their eminence they plan wrongdoing.

שַׁתּ֣וּ בַשָּׁמַ֣יִם פִּיהֶ֑ם וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם תִּֽהֲלַ֥ךְ בָּאָֽרֶץ׃

They set their mouths against heaven, and their tongues range over the earth.

לָכֵ֤ן ׀ ישיב [יָשׁ֣וּב] עַמּ֣וֹ הֲלֹ֑ם וּמֵ֥י מָ֝לֵ֗א יִמָּ֥צוּ לָֽמוֹ׃

So they pound His people again and again, until they are drained of their very last tear.

וְֽאָמְר֗וּ אֵיכָ֥ה יָדַֽע־אֵ֑ל וְיֵ֖שׁ דֵּעָ֣ה בְעֶלְיֽוֹן׃

Then they say, “How could God know? Is there knowledge with the Most High?”

הִנֵּה־אֵ֥לֶּה רְשָׁעִ֑ים וְשַׁלְוֵ֥י ע֝וֹלָ֗ם הִשְׂגּוּ־חָֽיִל׃

Such are the wicked; ever tranquil, they amass wealth.

אַךְ־רִ֭יק זִכִּ֣יתִי לְבָבִ֑י וָאֶרְחַ֖ץ בְּנִקָּי֣וֹן כַּפָּֽי׃

It was for nothing that I kept my heart pure and washed my hands in innocence,

וָאֱהִ֣י נָ֭גוּעַ כָּל־הַיּ֑וֹם וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לַבְּקָרִֽים׃

seeing that I have been constantly afflicted, that each morning brings new punishments.

אִם־אָ֭מַרְתִּי אֲסַפְּרָ֥ה כְמ֑וֹ הִנֵּ֤ה ד֭וֹר בָּנֶ֣יךָ בָגָֽדְתִּי׃

Had I decided to say these things, I should have been false to the circle of Your disciples.

וָֽ֭אֲחַשְּׁבָה לָדַ֣עַת זֹ֑את עָמָ֖ל היא [ה֣וּא] בְעֵינָֽי׃

So I applied myself to understand this, but it seemed a hopeless task

עַד־אָ֭בוֹא אֶל־מִקְדְּשֵׁי־אֵ֑ל אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם׃

till I entered God’s sanctuary and reflected on their fate.

אַ֣ךְ בַּ֭חֲלָקוֹת תָּשִׁ֣ית לָ֑מוֹ הִ֝פַּלְתָּ֗ם לְמַשּׁוּאֽוֹת׃

You surround them with flattery; You make them fall through blandishments.

אֵ֤יךְ הָי֣וּ לְשַׁמָּ֣ה כְרָ֑גַע סָ֥פוּ תַ֝֗מּוּ מִן־בַּלָּהֽוֹת׃

How suddenly are they ruined, wholly swept away by terrors.

כַּחֲל֥וֹם מֵהָקִ֑יץ אֲ֝דֹנָי בָּעִ֤יר ׀ צַלְמָ֬ם תִּבְזֶֽה׃

When You are aroused You despise their image, as one does a dream after waking, O Lord.

כִּ֭י יִתְחַמֵּ֣ץ לְבָבִ֑י וְ֝כִלְיוֹתַ֗י אֶשְׁתּוֹנָֽן׃

My mind was stripped of its reason, my feelings were numbed.

וַאֲנִי־בַ֭עַר וְלֹ֣א אֵדָ֑ע בְּ֝הֵמ֗וֹת הָיִ֥יתִי עִמָּֽךְ׃

I was a dolt, without knowledge; I was brutish toward You.

וַאֲנִ֣י תָמִ֣יד עִמָּ֑ךְ אָ֝חַ֗זְתָּ בְּיַד־יְמִינִֽי׃

Yet I was always with You, You held my right hand;

בַּעֲצָתְךָ֥ תַנְחֵ֑נִי וְ֝אַחַ֗ר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי׃

You guided me by Your counsel and led me toward honor.

מִי־לִ֥י בַשָּׁמָ֑יִם וְ֝עִמְּךָ֗ לֹא־חָפַ֥צְתִּי בָאָֽרֶץ׃

Whom else have I in heaven? And having You, I want no one on earth.

כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י צוּר־לְבָבִ֥י וְחֶלְקִ֗י אֱלֹהִ֥ים לְעוֹלָֽם׃

My body and mind fail; but God is the stay of my mind, my portion forever.

כִּֽי־הִנֵּ֣ה רְחֵקֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ הִ֝צְמַ֗תָּה כָּל־זוֹנֶ֥ה מִמֶּֽךָּ׃

Those who keep far from You perish; You annihilate all who are untrue to You.

וַאֲנִ֤י ׀ קִֽרֲבַ֥ת אֱלֹהִ֗ים לִ֫י־ט֥וֹב שַׁתִּ֤י ׀ בַּאדֹנָ֣י יְהֹוִ֣ה מַחְסִ֑י לְ֝סַפֵּ֗ר כָּל־מַלְאֲכוֹתֶֽיךָ׃

As for me, nearness to God is good; I have made the Lord GOD my refuge, that I may recount all Your works.

לִשְׁלֹמֹ֨ה ׀ אֱ‍ֽלֹהִ֗ים מִ֭שְׁפָּטֶיךָ לְמֶ֣לֶךְ תֵּ֑ן וְצִדְקָתְךָ֥ לְבֶן־מֶֽלֶךְ׃

יָדִ֣ין עַמְּךָ֣ בְצֶ֑דֶק וַעֲנִיֶּ֥יךָ בְמִשְׁפָּֽט׃

יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים שָׁ֘ל֥וֹם לָעָ֑ם וּ֝גְבָע֗וֹת בִּצְדָקָֽה׃

יִשְׁפֹּ֤ט ׀ עֲ‍ֽנִיֵּי־עָ֗ם י֭וֹשִׁיעַ לִבְנֵ֣י אֶבְי֑וֹן וִֽידַכֵּ֣א עוֹשֵֽׁק׃

יִֽירָא֥וּךָ עִם־שָׁ֑מֶשׁ וְלִפְנֵ֥י יָ֝רֵ֗חַ דּ֣וֹר דּוֹרִֽים׃

יֵ֭רֵד כְּמָטָ֣ר עַל־גֵּ֑ז כִּ֝רְבִיבִ֗ים זַרְזִ֥יף אָֽרֶץ׃

יִֽפְרַח־בְּיָמָ֥יו צַדִּ֑יק וְרֹ֥ב שָׁ֝ל֗וֹם עַד־בְּלִ֥י יָרֵֽחַ׃

וְ֭יֵרְדְּ מִיָּ֣ם עַד־יָ֑ם וּ֝מִנָּהָ֗ר עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃

לְ֭פָנָיו יִכְרְע֣וּ צִיִּ֑ים וְ֝אֹיְבָ֗יו עָפָ֥ר יְלַחֵֽכוּ׃

מַלְכֵ֬י תַרְשִׁ֣ישׁ וְ֭אִיִּים מִנְחָ֣ה יָשִׁ֑יבוּ מַלְכֵ֥י שְׁבָ֥א וּ֝סְבָ֗א אֶשְׁכָּ֥ר יַקְרִֽיבוּ׃

וְיִשְׁתַּחֲווּ־ל֥וֹ כָל־מְלָכִ֑ים כָּל־גּוֹיִ֥ם יַֽעַבְדֽוּהוּ׃

כִּֽי־יַ֭צִּיל אֶבְי֣וֹן מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝עָנִ֗י וְֽאֵין־עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃

יָ֭חֹס עַל־דַּ֣ל וְאֶבְי֑וֹן וְנַפְשׁ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֣ים יוֹשִֽׁיעַ׃

מִתּ֣וֹךְ וּ֭מֵחָמָס יִגְאַ֣ל נַפְשָׁ֑ם וְיֵיקַ֖ר דָּמָ֣ם בְּעֵינָֽיו׃

וִיחִ֗י וְיִתֶּן־לוֹ֮ מִזְּהַ֪ב שְׁ֫בָ֥א וְיִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲד֣וֹ תָמִ֑יד כָּל־הַ֝יּ֗וֹם יְבָרֲכֶֽנְהֽוּ׃

יְהִ֤י פִסַּת־בַּ֨ר ׀ בָּאָרֶץ֮ בְּרֹ֪אשׁ הָ֫רִ֥ים יִרְעַ֣שׁ כַּלְּבָנ֣וֹן פִּרְי֑וֹ וְיָצִ֥יצוּ מֵ֝עִ֗יר כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ׃

יְהִ֤י שְׁמ֨וֹ לְֽעוֹלָ֗ם לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ֮ ינין [יִנּ֪וֹן] שְׁ֫מ֥וֹ וְיִתְבָּ֥רְכוּ ב֑וֹ כָּל־גּוֹיִ֥ם יְאַשְּׁרֽוּהוּ׃

בָּר֤וּךְ ׀ יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהִים אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עֹשֵׂ֖ה נִפְלָא֣וֹת לְבַדּֽוֹ׃

וּבָר֤וּךְ ׀ שֵׁ֥ם כְּבוֹד֗וֹ לְע֫וֹלָ֥ם וְיִמָּלֵ֣א כְ֭בוֹדוֹ אֶת־כֹּ֥ל הָאָ֗רֶץ אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃

כָּלּ֥וּ תְפִלּ֑וֹת דָּ֝וִ֗ד בֶּן־יִשָֽׁי׃

ע״א

בְּךָֽ־יְהוָ֥ה חָסִ֑יתִי אַל־אֵב֥וֹשָׁה לְעוֹלָֽם׃

בְּצִדְקָתְךָ֗ תַּצִּילֵ֥נִי וּֽתְפַלְּטֵ֑נִי הַטֵּֽה־אֵלַ֥י אָ֝זְנְךָ֗ וְהוֹשִׁיעֵֽנִי׃

הֱיֵ֤ה לִ֨י ׀ לְצ֥וּר מָע֡וֹן לָב֗וֹא תָּמִ֗יד צִוִּ֥יתָ לְהוֹשִׁיעֵ֑נִי כִּֽי־סַלְעִ֖י וּמְצוּדָתִ֣י אָֽתָּה׃

אֱ‍ֽלֹהַ֗י פַּ֭לְּטֵנִי מִיַּ֣ד רָשָׁ֑ע מִכַּ֖ף מְעַוֵּ֣ל וְחוֹמֵץ׃

כִּֽי־אַתָּ֥ה תִקְוָתִ֑י אֲדֹנָ֥י יְ֝הוִ֗ה מִבְטַחִ֥י מִנְּעוּרָֽי׃

עָלֶ֤יךָ ׀ נִסְמַ֬כְתִּי מִבֶּ֗טֶן מִמְּעֵ֣י אִ֭מִּי אַתָּ֣ה גוֹזִ֑י בְּךָ֖ תְהִלָּתִ֣י תָמִֽיד׃

כְּ֭מוֹפֵת הָיִ֣יתִי לְרַבִּ֑ים וְ֝אַתָּ֗ה מַֽחֲסִי־עֹֽז׃

יִמָּ֣לֵא פִ֭י תְּהִלָּתֶ֑ךָ כָּל־הַ֝יּ֗וֹם תִּפְאַרְתֶּֽךָ׃

אַֽל־תַּ֭שְׁלִיכֵנִי לְעֵ֣ת זִקְנָ֑ה כִּכְל֥וֹת כֹּ֝חִ֗י אַֽל־תַּעַזְבֵֽנִי׃

כִּֽי־אָמְר֣וּ אוֹיְבַ֣י לִ֑י וְשֹׁמְרֵ֥י נַ֝פְשִׁ֗י נוֹעֲצ֥וּ יַחְדָּֽו׃

לֵ֭אמֹר אֱלֹהִ֣ים עֲזָב֑וֹ רִֽדְפ֥וּ וְ֝תִפְשׂ֗וּהוּ כִּי־אֵ֥ין מַצִּֽיל׃

אֱ֭לֹהִים אַל־תִּרְחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי אֱ֝לֹהַ֗י לְעֶזְרָ֥תִי חישה [חֽוּשָׁה׃]

יֵבֹ֣שׁוּ יִכְלוּ֮ שֹׂטְנֵ֪י נַ֫פְשִׁ֥י יַֽעֲט֣וּ חֶ֭רְפָּה וּכְלִמָּ֑ה מְ֝בַקְשֵׁ֗י רָעָתִֽי׃

וַ֭אֲנִי תָּמִ֣יד אֲיַחֵ֑ל וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ׃

פִּ֤י ׀ יְסַפֵּ֬ר צִדְקָתֶ֗ךָ כָּל־הַיּ֥וֹם תְּשׁוּעָתֶ֑ךָ כִּ֤י לֹ֖א יָדַ֣עְתִּי סְפֹרֽוֹת׃

אָב֗וֹא בִּ֭גְבֻרוֹת אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה אַזְכִּ֖יר צִדְקָתְךָ֣ לְבַדֶּֽךָ׃

אֱ‍ֽלֹהִ֗ים לִמַּדְתַּ֥נִי מִנְּעוּרָ֑י וְעַד־הֵ֝֗נָּה אַגִּ֥יד נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃

וְגַ֤ם עַד־זִקְנָ֨ה ׀ וְשֵׂיבָה֮ אֱלֹהִ֪ים אַֽל־תַּעַ֫זְבֵ֥נִי עַד־אַגִּ֣יד זְרוֹעֲךָ֣ לְד֑וֹר לְכָל־יָ֝ב֗וֹא גְּבוּרָתֶֽךָ׃

וְצִדְקָתְךָ֥ אֱלֹהִ֗ים עַד־מָ֫ר֥וֹם אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתָ גְדֹל֑וֹת אֱ֝לֹהִ֗ים מִ֣י כָמֽוֹךָ׃

אֲשֶׁ֤ר הראיתנו [הִרְאִיתַ֨נִי ׀] צָר֥וֹת רַבּ֗וֹת וְרָ֫ע֥וֹת תָּשׁ֥וּב תחיינו [תְּחַיֵּ֑ינִי] וּֽמִתְּהֹמ֥וֹת הָ֝אָ֗רֶץ תָּשׁ֥וּב תַּעֲלֵֽנִי׃

תֶּ֤רֶב ׀ גְּֽדֻלָּתִ֗י וְתִסֹּ֥ב תְּֽנַחֲמֵֽנִי׃

גַּם־אֲנִ֤י ׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֮ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י אֲזַמְּרָ֣ה לְךָ֣ בְכִנּ֑וֹר קְ֝ד֗וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃

תְּרַנֵּ֣נָּ֣ה שְׂ֭פָתַי כִּ֣י אֲזַמְּרָה־לָּ֑ךְ וְ֝נַפְשִׁ֗י אֲשֶׁ֣ר פָּדִֽיתָ׃

גַּם־לְשׁוֹנִ֗י כָּל־הַ֭יּוֹם תֶּהְגֶּ֣ה צִדְקָתֶ֑ךָ כִּי־בֹ֥שׁוּ כִֽי־חָ֝פְר֗וּ מְבַקְשֵׁ֥י רָעָתִֽי׃