נכון להיום- מה שלמדתי על ויסות חיים ומוות

איך בכלל אפשר להאמין במשהו או במישהו כשעוברים משברים שאין מילים שיכולות להביע אותם. מה זו אמונה ואת מה איבדנו בחודשים האחרונים במלחמה הזאת? בפרק הזה אני מדברת עם ד"ר יאיר כספי מי שהיה המורה שלי אחרי הלידה הקשה של ביתי הראשונה והמחלה שהגיעה אחריה.

:אני קוראת לו

"האיש שהחזיר לי את אלוהים" 

אני פוגשת ושומעת אנשים שלא מצליחים לחזור לוויסות. ליכולת להירגע, לעיתים, לחוש בטוחים, רוב הזמן, להרגשה שהם יכולים להכיל ולתפקד. לא כול הזמן אבל לרוב. 

קשה להיות או להישאר מווסתים עכשיו, הרבה מושך אותנו למטה, והרבה מאיתנו דווקא עולים לעוררות-יתר ולא מצליחים לרדת

בפרק הזה אני מדברת על אשמה כגורם מרכזי בקושי הזה לחזור לוויסות. נכון, יש את המציאות ואותה לא ניתן לשנות,  אבל מה קורה לנו, כשאנחנו חשים אשמה בלתי פוסקת על מה שקרה, ועל מה שעדיין קורה לאנשים אחרים? 

הפרק מדבר על - 

מה וויסות

איך נראית ומרגישה אשמה

חלק מהסיבות לאשמה הזאת

מה אפשר לעשות

זה פרק עם חמלה אבל עם כלים פרקטיים לעבודה עם אשמה וחזרה לוויסות. 

חלק מהקושי להתאושש ולהבין איך חוזרים לחיים קשור במה שאיבדנו באירוע הטראומתי. הרבה מאיתנו חשים שהם איבדו את התמימות שלהם. מה זה אומר? מה איבדנו? מה זה עשה לנו? והאם נוכל להתאושש מזה? קצת סיפור אישי שלי והרבה מהסיפור של כולנו עכשיו. 

המלחמה האישית, הקטנה שלי לימדה אותי הרבה על התמודדות עם אי-וודאות. שנים של לא לדעת מה יהיה, כמה זמן יש לי, למה זה קרה, ומה עוזר, אם בכלל לימדו אותי לשאת בדבר שאנחנו כל כך לא אוהבים כבני-אדם. לשאת אי-ידיעה ואי-וודאות. בפרק הראשון אני מנסה להעביר את מה שלמדתי באישי למלחמה המשותפת לכולנו עכשיו. גם במלחמה הזאת מתבקש מאתנו, בין אם נרצה או לא, להמשיך לחיות ולשאת אי-וודאות.